ישראל (הלוי) טלר (שורה כב'- 14)

ישראל הלוי טלר

(1835 – 1921)

ישראל הלוי טלר, איש חינוך, סופר, מתרגם וממחיי השפה העברית, נולד בגליציה בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית, עלה לארץ בשלהי תקופת האימפריה העות'מאנית ומת ברחובות בתחילת המנדט הבריטי.

חייו של טלר היו גדושי תהפוכות: על אף היותו בן למשפחת חסידים, הוא הצטרף בגיל 30 לתנועת ההשכלה, עבר לרומניה ושם פרסם ספרי לימוד והיה מורה לעברית. מאוחר יותר, לאחר פרעות "הסופות בנגב", בתחילת שנות ה-80 במאה ה-19, הפך לציוני, הצטרף ל"חובבי ציון" ונטל חלק מרכזי בהתארגנותה של התנועה ברומניה; פעילות שמנעה ממנו, נגד רצונו, לחבור ב-1882 לעולים הראשונים משם.. הוא הצליח לעלות רק כעבור כ-15 שנה, ב-1896, כשהוזמן לשמש כמחנך בבית הספר העברי-לאומי ברחובות והתיישב בה עם אשתו מינה, שלוש בנותיהם ובנם הצעיר.

לצד ההוראה ובנוסף לכתיבת ספרות יפה ופעילות תרבותית, היה טלר שותף מרכזי בתחייתה של השפה העברית; הוא הציג תפישה חדשנית בתחום הדקדוק, ופרסם ספרים ומאמרים על העברית כשפה חיה ועל הדרך הנכונה להתבטא בה. בתו צלה נישאה למשה סמילנסקי, שתיאר אותו כ"אחד 'המוהיקנים האחרונים' של הדור הראשון לספרות העברית החדשה, אשר קידשו את השפה העברית ואת הספרות העברית".

בנו הצעיר יהודה טלר (1889 – 1913), שנולד ברומניה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל, גדל ברחובות ולאחר שסיים את לימודיו בסמינר למורים בירושלים, חזר אליה ונחשב לספורטאי מצטיין ומורה מסור, כריזמטי ואהוב מאוד. בגיל 24 ננשך על ידי כלב נגוע בכלבת, ומכיוון שלא היה בארץ מכון פסטר ולא הייתה תחנת רכבת ברחובות, נאלץ להפליג באוניה מיפו למצרים על מנת להתחסן, אך הגיע לשם מאוחר מדי; הוא מת ונקבר בקהיר. דמותו הונצחה בידי אביו, שכתב לזכרו את ספרו "בן אוני", ובשמו של מועדון הספורט שייסד, "מכבי יהודה" רחובות.