חסר רכיב

ד"ר חיים ויצמן והקשר לרחובות

המפגש עם אהרן אייזנברג
חיים ויצמן היה בן אחת עשרה כאשר הוריו שלחו אותו ללמוד בגימנסיה בעיר הגדולה, פינסק. האירוע החשוב הראשון הזכור לו מימי הגיעו לשם היה מפגש הפרידה מאחד מראשי הקהילה היהודית בעיר, אהרון אייזנברג[1], שהחליט בשנת 1885 לעלות לארץ ישראל. חמש שנים מאוחר יותר, אהרון אייזנברג וכמה מחבריו רכשו אדמות ויסדו את המושבה רחובות, בה חי אהרון עד יומו האחרון.

חיים ויצמן ביקר לראשונה בארץ ישראל ב- 1907. הוא בא לרחובות ולן בביתו של אהרון איזנברג מיודעו משכבר הימים. אהרון סייר איתו במושבה והראה לו את כרמו ששכן על גבעה צפונית למושבה. ויצמן התרשם מהנוף, מכרמי השקדים ולובן פריחתם ומהגפנים, כתב לורה אשתו ושיתף אותה בהתרגשותו מהמקום: "להשקיף על כל אשר הוקם בידיים יהודיות, על הגנים הפורחים עכשיו לאחר עשרים שנות עמל, במקום החולות וביצות שלעבר... למען רגש זה כדאי לחיות. דברים הרבה הוארו באור בהיר יותר - לארץ ישראל סגולות עצומות"[2].
מאז, הקשר האמיץ בין השניים נמשך עד יום מותו של אהרון (1931).

משה סמילנסקי מספר בספרו- רחבות ששים שנות חייה, תר"ן-תש"י, שבשנת 1918 ויצמן הגיע לארץ ישראל ובא לרחובות לבקר את אהרן איזנברג. ויצמן קבע את דירתו הארעית אצל אהרן, מורהו לחיבת ציון, ומי שהיה עבורו עוד מימי ילדותו סמל של "שיבת בנים לגבולם". ועד המושבה ערך לויצמן פגישה רשמית בביתו של אפרים זק"ש, ורבים מבני המושבה ליוו אותו בהליכתו אל הבית. ויצמן התקבל בכבוד מלכים ומשם הלכו לבית הכנסת בו חיכתה להם כל המושבה.
מאז, הקשר האמיץ בין השניים נמשך עד יום מותו של אהרון (1931).


בית אהרון אייזנברג, פינת הרחובות הרצל ועזרא

בית אהרון אייזנברג


הקמתה של האוניברסיטה העברית ורצונו של ויצמן להשתלב בה
ב- 1918 ויצמן הגיע מלונדון להניח את אבן הפינה של האוניברסיטה העברית, ואחרי שנבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית ב-1921 יצא לארה"ב, ויחד עם אלברט איינשטיין ניהל מסע גיוס כספים להקמתה של האוניברסיטה העברית. ב- 1925 ויצמן חנך בטקס רב רושם את האוניברסיטה בהר הצופים.

ויצמן נשא בשני תפקידים באוניברסיטה העברית. כיהן כנשיא האוניברסיטה העברית (1925 - 1935) וכיושב ראש חבר הנאמנים שלה עד שנבחר לנשיאה הראשון של מדינת ישראל.

ויצמן קיווה להגשים חלומו להתמסר לעבודה מדעית בארץ ישראל באוניברסיטה שהייתה פרי טיפוחיו. כאשר סבר, כי התמיכה הכספית במפעלו מובטחת, קם ורכש לעצמו חלקת קרקע על הר הצופים על מנת לבנות את מעונו הפרטי בסמוך לקריית האוניברסיטה. בראשית 1925 פנה לאריך מנדלסון וביקש ממנו לתכנן את מעונו על הר הצופים. כוונתו הייתה להתיישב בירושלים ולהקדיש את עצמו לאוניברסיטה[3].

ב- 1931 ויצמן הודח מתפקידו כיו"ר ההסתדרות הציונית, והוא החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים ולחזור ולעסוק במחקר מדעי. הייתה זו החלטה קשה למי שלא היה במעבדה שלוש עשרה שנה. מדע הכימיה התקדם בינתיים בצעדי ענק, ודרוש היה מאמץ נפשי גדול כדי לחזור לעבודת מעבדה שקטה אחרי החיים סוערים ורבי הרפתקאות שעבר בשנים האחרונות[4].

באותה שנה, ויצמן כתב לאוניברסיטה העברית והודיע שברצונו להשתקע בארץ, וביקש להתמנות לראש המחלקה לכימיה באוניברסיטה העברית ולהקים במסגרתה מעבדה, ולעסוק בניסויים מדעיים. התשובה מן האוניברסיטה הייתה כמקלחת קרה: "במסגרת תקציבה אין לה אפשרות להיענות לבקשתו"[5]. ויצמן לא אמר נואש והקים מעבדה פרטית קטנה בלונדון בה עסק בניסויים כימיים.

ויצמן החל לבחון את האפשרות להקמת מכון מחקר מדעי ברחובות בניהולו וב- 1931 התיעץ עם ידידו יצחק וילקנסקי, מנהל "תחנת הניסיונות החקלאית" ברחובות [6]. וילקנסקי עיבד תכנית לפיה מכון המחקר יוקם על שטח של 20 דונם מהשטח שהוקצה לתחנת הניסיונות החקלאית, מזרחית לבנייניה והציע שהמכון יהיה חלק בלתי נפרד ממנה ויכוון את פעילותו לחקר תוצרים חקלאיים [7]. וילקנסקי הזהיר את ויצמן מהתקשרות עם האוניברסיטה העברית כי השתלבות עמם עלולה להסיט את עבודת המחקר מתחום החקלאות לתחומים אחרים. בעוד, אם ויצמן יחליט לקשור את מעבדתו בתחנת הניסיונות הרי שברחובות יש לו הזדמנות להקים דבר חדש, ולפתח את כוח היצירה שניחן בה בסביבה רגועה [8]. על כך, ויצמן השיב לוילקנסקי: "אינני רוצה לקשור את גורלי באוניברסיטה. כפי שאמרת בצדק, הייתי מכניס את ראשי בקן צרעות של אינטריגות, ואינני נוטה לכך לעת זקנה..." [9].

ויצמן המשיך לפעול כדי להגשים את רצונו להשתקע בארץ ישראל ולערוך בה ניסויים מדעיים. אחר צהרים אחד יצא ויצמן לטיול בהייד פארק עם ידידו הלורד ישראל זיו מבעלי מרקס אנד ספנסר. ישראל זיו תיאר בזיכרונותיו את טיולם: "... ויצמן עזר להם מאוד בעת מותו [הטרגי] של בנם דניאל... ויצמן החל לדבר על הנושא שהלהיב את דמיונו כל ימיו [מציאת חלופות לנפט]... משיחה על נושא זה... עברנו לדון בענייני מדע בכלל... וכך שוב אל דניאל האהוב שלנו, שאמרו לו פעם שאם ילך בדרך המדע ישיג לעצמו מעבדה משלו. לפתע אמר וייצמן: 'אם ברצונך להנציח את דניאל, מדוע לא תקים מוסד מדעי על שמו? זה הדבר היחיד שהיה רוצה. אני אהיה מנהלו הראשון'[10]".

מכון זיו

מכון זיו

הלורד זיו נרתם לעזור לוויצמן ולהנציח את זכר דניאל בנו ותרם 20,000 לא"י להקמת המכון המדעי ברחובות, להצטיידות המעבדות ואחזקתם.

אבן הפינה למכון ע"ש דניאל זיו הונחה ב- 12 באפריל 1933. הטקס נערך בחצר תחנת הניסיונות ברחובות בהשתתפות אורחים רבים.

בנובמבר 1932 ויצמן טרח על תכנית להקמת בית ספר חקלאי ברחובות מטעם האוניברסיטה העברית, ושלח אותה לקנצלר האוניברסיטה, מאגנס, וציפה שהוא יקבע מה יהיו מקורות התקציב להפעלת בית הספר החדש ברחובות. מאגנס, חשש מכישלון הקמת מעבדה לכימיה לוויצמן ברחובות וסבר כי עדיף שיחלק את זמנו בין רחובות למעבדות בירושלים [11].

ויצמן הסביר למאגנס כי אחד התפקידים החשובים של בית ספר לחקלאות הוא מחקר, וזה יכול להתפתח רק במסגרת מכון מחקר מאורגן היטב, כמו מכון זיו. הקרע האישי והמקצועי בין ויצמן ומאגנס היה חריף. מסקנתו של ויצמן הייתה כי נוכח הצנטרליזם הניהולי שנוקט מאגנס, לצד התפתחות חלשה של הפקולטה למדעי הטבע, נדחה באוניברסיטה העברית מודל אוניברסיטת המחקר האנגלית, שבה היה פלורליזם יחסי בין הדרג הניהולי לדרג המדעי [12].

ויצמן התלבט חודשים ספורים לפני פתיחת מכון זיו האם לצרפו תחת חסות האוניברסיטה. כישלונו לקבל תפקיד ניהולי בעל סמכויות ביצוע נרחבות ואי יכולת להישען על סיוע פיננסי של תורמים של האוניברסיטה, הובילו אותו למסקנה כי דרך עצמאית היא לא רק אפשרית, אלא הכרחית עבורו אישית ולטובתו של מכון המחקר המדעי ע"ש דניאל זיו [13].

המכון המדעי ע"ש דניאל זיו ברחובות
טקס הפתיחה של המכון המדעי ע"ש דניאל זיו נערך ברחובות ברוב עם והדר ב- 3 באפריל 1934. הנציב העליון הבריטי, סר ארתור ווקופ, שנכח בטקס, קרא מברקי ברכה שהתקבלו על שמו של ויצמן מראש ממשלת בריטניה והשר לענייני מושבות והוסיף בשמו ברכות למשפחות זיו, מרקס וסאקר מבריטניה על נדיבותם באספקת האמצעים להקמת המכון. ויצמן ציין בנאומו את תחומי פעילותו של המכון שיכוונו לשיפור החקלאות באמצעות טיפוח גידולים קיימים ודרך ייבוא צמחים חדשים לארץ. בעיקר בצמחי תעשייה ורפואה שיאפשרו "שכר לעמל". יוקדש מקום נכבד לתעשיות החלב, ההדרים, המשי והטבק, לסינתזה של חומרים כימיים שיש להם ערך בריפוי, למחקר פוטו כימי ולסינתזה כימית בעזרת קרני השמש. סיכם " המכון הטיל, על עצמו את מרותן של השאלות המעשיות, המטרידות אותנו יום יום, כדי לחפש להן פתרון בשיטות מדעיות, אך לא יזניח גם את התורה לשמה, את המדע הטהור [14] המכון החל עבודתו עם עשרה מדענים, שרובם רכשו את הכשרתם בגרמניה או בארצות דוברות גרמנית. ויצמן החל לחפש חלקת אדמה מתאימה בסביבה הקרובה, כדי לבנות עליה את ביתו הפרטי.

ורה ויצמן ציינה בספר זיכרונותיה כי, מכון זיו הוקם ברחובות מכמה סיבות: ראשית בגלל יחסי הידידות הקרובים בין ויצמן לוילקנסקי. שנית, התוכנית המחקרית שהגה ויצמן כיוונה לשלב מחקר מדעי בטיפוח החקלאות ולכך אמורה הייתה לסייע לתחנת הניסיונות. שלישית, הקשר ההיסטורי העמוק שחש ויצמן ליבנה העתיקה שהפכה למרכז לימוד יהודי לאחר חורבן ירושלים שהיוותה מקור השראה של החוכמה היהודית. ולבסוף, ויצמן שאף למצוא בית מקלט לאנשי מדע גרמנים צעירים ומבטיחים שגורשו מעבודתם והפכו לפליטים [15].

רוב המדענים שהתקבלו למכון קיבלו הכשרתם בגרמניה או בארצות שקיבלו השפעתה התרבותית. הראשון היו ד"ר דוד ברגמן, רעייתו ד"ר אוטיליה ברגמן, אחיו ד"ר פליקס ברגמן, ד"ר פרידה גולדשמיט, ד"ר אריך הרלינגר, ד"ר ליאון חסקלברג, פולין, ד"ר יהודה הירשברג, פולין, ד"ר אסתר הלינגר, אנגליה, עבדה בתחנת הניסיונות החקלאית של וילקנסקי, ד"ר אווה ארליך, אנה ויצמן, אחותו של ויצמן, ד"ר ברונו רוזנפלד כנראה ב- 1935, באותו מועד גם: ד"ר ארנסט סימון ד"ר בנימין דויטש דישון שנהרג ממקוש בפברואר 1948, ד"ר לודוויג טאודר, ד"ר בנימין בלוך, פולין, ד"ר לודוויג טאוב, ד"ר ויליאם טאוב, ב- 1939 הצטרף ד"ר דוד שפירו. ליטא, התחנך בגרמניה [16].

בשנים הראשונות נבחנה במכון זיו אפשרות לניצול מרבי של מיצי תפוזים שלא נועד ליצוא או לשימוש תעשייתי בקליפות התפוזים, לייצור אצטון וכוהל בוטיל בשיטת התססה שפיתח ויצמן. הוקם בית חרושת קטן שייצרם מפרי ההדר, שסייע למאמץ המלחמתי. ייצור פקטין, מתפוזים, חומר שמעורר את המערכת החיסונית ובעל יכולות אנטי סרטניות רבות עוצמה. בתחום התרופות, היה שיתוף פעולה עם האוניברסיטה העברית. ויצמן התמחה בתרכובות ארומטיות המשמשות יסוד לחומרי צביעה חשובים [17].

הבית על הגבעה
יום אחד בשנת 1934 מספרת ורה, ביקרה במכון זיו, התבוננה מחלון חדר עבודתו של חיים וראתה גבעה שמשכה את תשומת ליבה בשל מיקומה. היה זה פרדס שהיה שייך לאהרן אייזנברג. אהרן העביר עוד בחייו את הפרדס אשר על הגבעה לבתו יהודית הררי[18]. לדברי ורה, המגרש הוצע לה במחיר גבוה, והיא הסכימה לתנאיו מאחר ורצתה 'לקנות את המראה' כי נשקף משם נוף של ירושלים ושל הרי יהודה[19].


חדר עבודתו של חיים ויצמן במכון זיו
חדר עבודתו של ויצמן במכון זיו
צלם - דן שלייסנר

ב- 1934 וראשית 1935 גרו ורה וחיים ברחובות בבית קטן ששכרו מהמשוררת ישע סמפטר, השוכן עד היום ברחוב ויצמן[20]. ורה התחילה לטפל בתוכניות לבניית ביתם ופנתה לאדריכל אריק מנדלסון[21].
הבנייה הסתיימה בנובמבר 1936. בין האורחים הראשונים שהתארחו במשכנה החדש של משפחת וייצמן הייתה אחייניתו של לורד בלפור, בלאנש דאגדייל, שכתבה על התרשמותה העמוקה מהבית: "הגענו בשעת ערביים, שבארץ ישראל היא תמיד כל כך קצרה, כאשר הצבעים מקבלים עזות שלא מן העולם הזה וקירות לבנים בוהקים באור ירחי. מן הדלת הפתוחה זרח אור זהוב- רקע לאדון הבית הנחמד הזה וגבירתו שקידמו את פנינו. כאשר עברנו את מפתן הבית, הייתי כבר בטוחה בהתרשמותי... כי לפני עמד הבית המודרני האצילי ביותר שראיתי מעודי- בית התואם היטב את ייעודו, ויותר מכול, המייצג את בעליו באורח מושלם. כמותם, הבית הוא נכס לאומי, וכך... חושב גם כל היישוב בארץ ישראל"[22].

הופעת ויצמן בפני 'ועדת פיל'
באפריל 1936 פרצו אירועים אלימים שנמשכו עד שנת 1939 וכונו 'המאורעות'. הבריטים מינו ועדה שתפקידה היה לבדוק את הסיבות לפרוץ המרד הערבי ולהתוות דרכים לתיקון המצב. חברי הוועדה המלכותית של ממשלת בריטניה שנקראה "ועדת פיל" הגיעו לארץ ישראל בנובמבר 1936.

הממשל הבריטי ציפה שהוועדה תתווה דרך מילוט אלגנטית ממילוי ההבטחות שבהצהרת בלפור, אך חברי הוועדה נפגשו בעיקר עם היהודים, שבניגוד לערבים שמחו לשתף עמה פעולה, והתרשמו לטובה מהמפעל הציוני. ויצמן שהופיע בפני חברי הוועדה ב- 27 בנובמבר 1936, תיאר במלים מרגשות את סבלם של היהודים באירופה. לאחר עדותו של ויצמן הוועדה הביעה את התרשמותה הטובה מהמפעל הציוני בארץ ישראל.[23]

שלושה ימים אחרי מתן עדותו המועצה המקומית רחובות קיבלה את הצעתו של יהודה גורודיסקי, ראש מועצה, לכבד את ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, בתואר אזרח כבוד של רחובות. אות לציון מלאת לו 62 שנה ולאות הכרה על הופעתו המזהירה שזכתה להדים רבים בארץ וברחבי העולם[24] .

ד"ר חיים ויצמן מקבל אזרחות כבוד ברחובות
בישיבה חגיגית של המועצה המקומית, בחנוכה תרצ"ז, ב- 12 בדצמבר 1936 הוענקה לפרופ' חיים ויצמן מגילת אזרח הכבוד של המושבה. בישיבה השתתפו ראש המועצה וחבריה, נציגי הוועד החקלאי, נציגי מועצת הפועלים ונציגי מכון זיו (עובד איזנברג, בנו של אהרן, היה חבר מועצה ונכח בישיבה).
בהיכנס ויצמן לאולם הישיבות קיבלו המארחים את פניו בקימה ובתשואות. יהודה גורודיסקי, ראש המועצה ברך את הנשיא וקרא את תוכנה של המגילה: "לכבוד נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, והסוכנות היהודית רבי חיים פרופסור ד"ר ויצמן, נרך יאיר לעמנו, זכות מיוחדת עמדה לנו למושבתנו היקרה רחובות, לראות אותך בשורת בניה-בוניה. את היכלך למדע החקלאי בנית על אדמתנו ואת זבולך, ביתך, העמדת בתוכנו. ובימים הגדולים והמכריעים האלה, בימי דין והכרעה, כשהופעת בפני הועדה המלכותית, וביד גאונותך גלית בפניה ובפני העולם כולו את צער ישראל ואת תקוותנו הנצחית, והכרעת את המאזנים לזכותנו, אנו לוקחים לעצמנו ולמושבתנו את הרשות ואת הכבוד להכריזך בתור אזרחה הנכבד, ואות מן השמים אנו רואים בזה שבימים האלה חל גם יום הולדתך, שנות השישים ושתים לחייך. ושא נא אתנו, נשיאנו היקר ואזרחנו הנכבד, את ברכותינו החמות. כה לחי, עד מאה ועשרים, "ובימיך, תנחם ארצנו ותבנה עיר קדשנו" בכבוד ובהערצה המועצה המקומית רחובות".

משה סמילנסקי קם וברך את פרופ' ויצמן וציין כי אזרחות הכבוד מוענקת לו בשעה קשה וחמורה... "מזל מיוחד לנו, שדווקא בשעת צרה זו הופעת אתה בתור מנהיג ועמדת עכשיו, ולא רק עכשיו, לימין עמך. ראיתיך לפני 30 שנה, בפריז לפני מנהיגינו וכשיצאת מהם, ענו אחריך, הנה המנהיג ונבואתם נתמלאה... איך נהפכה הארץ לארץ קסם בשביל כולם, אותה הארץ, אשר היתה כה עניה, טרם שבאנו הנה למה נטפלו לעליה בלתי חוקית, מבלי להבין מה גרם לעליה זו. ובימים הקשים האלה מעטים אצלנו המנהיגים, ואתה הופעת בשעה קשה זו. ואני מברך אותך ומביע לך את הערצת כל העם, ומאחל לך הצלחה גמורה בהמשך."

חיים ויצמן ומשה סמילנסקי

חיים ויצמן


אחריו, בירך קוסוי (ח"כ יונה כסה) בשם ציבור הפועלים והביע את הערצתו והערצת הישוב על הופעתו המזהירה בפני הוועדה. "לפניה הרצאת בגאון על צרות ישראל... ואת טענות ישראל". אין בפינו מילים להביע לך את תודתנו על נאומך זה, אשר מחוץ לזה שהיה מכוון כלפי חוץ, היה מכוון גם כלפי פנים כי בו מיצית את יסוד הציונות... מקוים יחד אתך כי נתגבר על הקשיים ומאחלים לך שתזכה יחד אתנו לגאולה שלמה...ושתוסיף לעמוד הרבה שנים בראש תנועתנו..."

פרופ' חיים וייצמן השיב בדבריו למברכים ולאורחים: "האמינו לי שתשובתכם תשמש לי סעד בדרכי הקשה כמנהיג. ובייחוד מעריך אני שסעד זה בא לי מרחובות. התגלגלתי לרחובות כשאני רואה את תמונת אהרן אייזנברג ז"ל, נזכר אני בערב אחד, בפינסק [1885] כשחובבי ציון שלחו את אייזנברג לא"י, ואני הייתי אז ילד קטן, ולא זכיתי להיכנס לחדר ולראות את האיש ההולך לא"י. וכשבאתי לא"י [1907] ובקרתי ברחובות, הלילה הראשון לנתי ברחובות אצל אייזנברג. הוא ומשה סמילנסקי סיפרו לי על החולות, על העבודה, היתה בשבילי סינתזה בין פינסק לא"י. משה הזכיר את ימי פריז, שהיו ימים קשים. אין בפי מילים על כל הברכות שהשמעתם לי. אנו עומדים לפני ימים קשים. אינני יודע מי הם האנשים שיושבים במשפט, אבל העובדה שבחמישים שנה, הפכנו ארץ שממה לארץ פורחת, מספיקה בעצמה. יש לקבל גם את התקופה הקשה הזאת, כמו שקבלנו את כל הייסורים במשך אלפיים שנה. תמיד קשה להסביר לאנשים הרגילים לצרות גדולות, שגם בארץ קטנה זו יש אפשרות להושיב הרבה אנשים, ואנו נסביר את זאת. עוד נפגוש בהרבה קשיים, בדור הזה ובדורות הבאים, אבל אין כל ספק אצלי שאנחנו נתגבר. הנצחיות של עמנו, של עבודתנו, עבודת רחובות, שהיא כאן סמל לכל עבודה שנעשית בארץ, בזה טמון סוד הצלחתנו. לא תהיה כל הפסקה לעבודתנו.

רבותיי! נתתם לי את המגילה הזאת, עשיתם אותי לאזרח כבוד של רחובות, אני מקווה שבזכות זו תהיה לי יכולת יחד אתכם להמשיך את העבודה לטובת עמנו. ואני מקווה כשאגמור את העבודה ואשב בביתי פה ברחובות, אוכל לשבת במנוחה ולחשוב על העבר. אני מקווה שביתי שלי שאדמתו נרכשה בעזרת משפחת אייזנברג [יהודית הררי, הבת של אהרן אייזנברג מכרה לוויצמן את הנחלה שהוריש לה אביה] ישמש מרכז לא רק לבני רחובות, אלא לכל דיכפין. אני מקווה שבימי חג הפסח אהיה בביתי ברחובות, ואז נפגש ונוכל לסקור על הימים הקשים אשר עברו עלינו. ואני מעריך את הכבוד שחלקתם לי...כל זה יוסיף לי כח ומרץ להמשיך בעבודתי הקשה. ימי החנוכה היום, הערב 84 שנים לאמי [מחיאות כפים] ואני מקווה שתרשו לי לברך אותה בשמכם, ותזכה לימי הפסח לשבת יחד אתכם פה ברחובות [מחיאות כפים[ חן חן לכולכם"[25].

באפריל 1937 הלורד פיל ביקר אצל ויצמן במכון זיו ומצא את המנהיג הציוני עובד במעבדה לבוש חלוק לבן. הלורד, שאל את ויצמן למעשיו וזה השיבו: "אני מייצר פה את 'כשרון הקליטה' של הארץ". ויצמן ראה את מטרתו של המכון לפתור את אחד הוויכוחים הקשים שניהלו הציונים באותם ימים עם הממשלה הבריטית, על מספרם המקסימלי של היהודים שיכולה ארץ ישראל לקלוט מבחינה כלכלית [26].

באפריל 1939 המועצה המקומית של רחובות ערכה מסיבה לכבוד הנשיא וויצמן בה השתתפו 150 אנשים. באו עימו ורה והגברת דאגדייל, והם נתקבלו בכבוד, במשמר נוטרים ומחיאות כפים סוערות של קהל גדול שצבא משני עברי הכביש. בסוף נאומו ויצמן נפרד בדברי תודה ואמר:
"... אתם נותנים לי מפרעה בכבוד הגדול שנתתם לי באספה זו ואני אתאמץ להיות ראוי לכבוד הזה"[27].

ורה ויצמן תורמת לסניף ויצו ברחובות
ורה ויצמן שהייתה חברת הנהלה של ארגון ויצו בלונדון [28] השתתפה בוועידת ויצו העולמית התשיעית בציריך ב- 1937, ואחרי בואה לרחובות המשיכה בפעילותה למען ויצו. כנראה שררה היכרות קרובה בין ורה ויצמן לבין מיכל אייזנברג (אשת עובד) שהייתה פעילה בסניף ויצו ברחובות. מיכל יו"ר הסניף ברחובות, ערכה מסיבה לכבודה של ורה ושל חברתה בלאנש דאגדייל[29] ב"בית האיכר" באפריל 1939 בנוכחות 250 חברות ויצו מכל הסניפים במושבות הדרום ושל חברות הנהלה ממרכז ויצו הארצי.

מיכל אייזנברג פתחה את המסיבה בשם הסניף, קדמה בברכה חמה את האורחות ומסרה דו"ח קצר מפעולות הסניף. מיכל סיפרה על תרומה של 200 לא"י של הגב' וייצמן לסניף ויצו להזנת הילדים בקיץ [מחיאות כפיים], וציינה את תפקידי האישה הרבים לטובת בניין הארץ. בלאנש דאגדייל ברכה בגרמנית ונתקבלה בתשואות ואמרה: "זאת לי הפעם הראשונה שאני מדברת גרמנית במסיבה כה גדולה. דבריה על ארץ ישראל נבעו מלב חם ואוהב וסיפרה על טיוליה בארץ וסיימה: והייתי שואלת את עצמי: מה הייתה הארץ בלי נשים, הנשים בלי הארץ ושניהם יחד בלי ויצו?".

ורה ויצמן דיברה על רחובות שהפכה למרכז תרבותי חשוב: תחנת הניסיונות, מכון זיו, ועל התפתחות המושבה. על הפוליטיקה אמרה: "בשפה הגרמנית וביום חמסין קשה לדבר על פוליטיקה". הגב' מדהלה מזרחי, חברת ויצו בשכונת שעריים הגישה זר פרחים לגב' וייצמן וברכה אותה בהצלחה בעבודה. בשירת התקווה נפרדו חברות ויצו מהאורחות הנכבדות[30].

ורה ויצמן

ורה ויצמן

צלם - דן שלייסנר



הערות שוליים ומקורות:
[1] חיים ויצמן מסה ומעש זיכרונות חייו של נשיא ישראל", הוצאת שוקן, תל אביב, 1962.
[2] יהודה ריינהרץ, חיים ויצמן- בדרך אל המנהיגות, הספרייה הציונית ע"י ההסתדרות הציונית העולמית, י-ם, תשמ"ז עמ' 338.
[3] איטה היינצה גרינברג, "הבלתי אפשרי מצריך יותר זמן", קתדרה 72 יוני 1994, עמ' 99 – 112
[4] מסה ומעש, שם, עמ' 334.
[5] ורה ויצמן לבית חצמן, חיי עם ויצמן, ספריית מעריב תל אביב, 1967, עמ' 116.
[6] יצחק וילקנסקי (אלעזרי-וולקני, 1880- 1955) ייסד ב-1921 את המכון למדע הטבע, תחנת הניסיונות החקלאית בתל אביב. יצחק חיפש מקום ראוי להעברת התחנה מתל אביב, מקום שתהיה בו קרקע חקלאית, שאקלימו ממוזג. פנה למשה סמילנסקי וביקש לרכוש את "הר החול" בצפונה של רחובות. הקרקע נרכשה ב-1932 והתחנה עברה לרחובות עמוס כרמל, "מהר החול" לקריית מדע", מתוך מקומה ומעמדה של רחובות בתולדות הישוב, 1990 חגיגות המאה לרחובות, עמליה ברזילי "יצחק וילקנסקי, אלעזרי וולקני: חוזה מחקר החקלאי ותרומתו להתיישבות בארץ ישראל אתר מינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני.
[7] כתב וילקנסקי אל ויצמן, 29 בנובמבר 1931, ג"ו 18-1542.
[8] מכתב וילקנסקי אל ויצמן, 29 בדצמבר 1931, ג"ו, 29-1547
[9] מכתב ויצמן אל וילקנסקי, 2 בפברואר 1932, ג"ו, 6-1557
[10] הלורד ישראל זיו, זיכרונות, ישראל זיו, עמ' 132 I. Sieff, Memoirs, דניאל התאבד במרץ 1933, דבר, "אסון בבית ישראל זיו" 7.3.1933. [11] מכתב ויצמן אל מאגנס, 20 בפברואר 1933, ג"ו, 1-1619. מתוך: אורי כהן, "מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע", ממכון דניאל זיו, למכון ויצמן למדע (1934 – 1949) מוסד ביאליק, תשע"ו.
[12] מכתב ויצמן אל ורבורג, 20 ביולי 1934, ג"ו,
A18-1761(62) [13] מתוך: אורי כהן, "מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע", מוסד ביאליק, ירושלים, תשע"ו, עמ' 39.
[14] חיים ויצמן, "מכון זיו", דברים, ד' תל אביב, מצפה, תרצ"ו, עמ' 763 – 766, התפרסם: "פתיחת מכון למחקר ברחובות, העולם, 19 באפריל 1934. מתוך: אורי כהן, "מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע", שם.
[15] ורה ויצמן,
Mrs.Chaim Weizmann, When I First Came to Rehovot. [16] מסמך העוסק בכוח אדם, תקציב, תכניות לעתיד, אפריל 1934, מס' 1-1733. מתוך: אורי כהן, "מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע", שם. עמ' 79- 81.
[17] ברגמן, "עשר שנות חלוציות מדינית", דבר, 19 בנובמבר 1944.
[18] ארכיון רחובות, ספר הנחלות,פנקס 136, עמ' 1, אהרן איזנברג, נחלה מס' 16.
[20] מסה ומעש, עמ' 353. ביתו של הנשיא ווייצמן "הארמון". ישע סמפטר בנתה את ביתה ברח' ויצמן 15, ב- 1926 על מגרש 2.2 דונם. קורותיה ראה בארכיון לתולדות רחובות.
[21] אריך מנדלסון, אדריכל יהודי בעל שם עולמי, הטביע חותמו באדריכלות הישראלית בשורת מבנים עירוניים.
[22] V. Weizmann ,The Impossible Takes Longer, London 1967, p 140
[24] ארכיון רחובות, פרוטוקול 41, 30 בנובמבר 1936, מכל 22-4, רחבות תר"ן-תש"י, משה סמילנסקי, המועצה המקומית רחבות, ליד "דביר" ,תש"י. עמ' 139
[25] ארכיון רחובות, פרוטוקול 42 ישיבת המועצה המקומית רחובות, 12 בדצמבר 1936. כרך 22-4
[26] "אמרות שנונות", העולם, 15.4.1937. מפגש זה ברחובות הפך למעין אירוע שציין את הזיקה ההדוקה בין מדע לציונות וצוטט במקומות רבים אחרים. מתוך "מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע", אורי כהן, עמ' 62.
[27] העולם, "נמשיך ונתחזק", 20.4.1939, עמ' 2.
[28] דבר, "מהוועידה העולמית של ויצ"ו", 19.8.1939 עמ' 4.
[29] בלאנש אליזבט דאגדייל (באפי) 1880 – 1948 בת אחיו של הלורד ג'יימס בלפור. פעלה למימושה של הצהרת בלפור. ידידה קרובה של ורה ויצמן. אנדרטה לזכרה ניצבת במתחם בית הספר האזורי בקיבוץ גניגר.
[30] הבוקר, "מסיבה לגב' ורה ויצמן ברחובות", 26.4.1939, עמ' 3.

חקר וכתב - צביקה תדמור
חסר רכיב