רופא השיניים הראשון שלנו בארץ ישראל

מעט זמן אחרי שהתחתנתי התחילה לכאוב לי שן. ראיתי שאין מנוס מביקור אצל רופא שיניים. היינו עולים חדשים ולא ידעתי למי לפנות. התחלתי לחקור את החברים שלנו במושב. משפחת אבו המליצה לי לפנות לרופא השיניים שלהם שהייתה לו את מרפאה ברחוב בית הפועלים ברחובות.

שמו של הרופא פרח לי מהזיכרון. לא כך מראה של המרפאה שלו או יותר נכון של "חדר ההמתנה": דלת הכניסה של הבית הייתה נפתחת לסלון הפרטי של הרופא. הסלון היה בסגנון ונציאני, כבד, כולו זהבים ופיתולים. בכניסת סלון, כדי למנוע כניסת הלקוחות, הייתה שרשרת מחבל כבד עם מעמדים, כמו שרואים במוזיאונים או בבנקים. מול השרשרת, בפרוזדור שנוצר הייתה שורה של כיסאות פשוטים. בזמן ההמתנה, כל מה שהיה יכול לראות הלקוח היה הסלון המפואר של הרופא שהכניסה אליו הייתה אסורה לו. מי שהייתה מנהלת את מערך הפגישות של הרופא, הייתה אשתו. אני חושבת שהיא הייתה בטח ייקית, כי היא לא סבלה איחור של דקה. אני זוכרת פעם שהגעתי באיחור של 5 דקות (!). דבר אשר נבע מהטרמפים שאיתם הייתי מגיעה לעיר. עוד בכניסה, לפני שהספקתי להיכנס פנימה, היא הניפה לי את שעונה מול הפנים, מקישה עליו ומראה לי את השעה בליווי המשפט " זמן זה כסף !". בסוף כל ביקור (טיפול )היא הייתה דואגת שנשלם לפני היציאה מהחדר, שחס וחלילה נסתלק בלי לשלם.

כל זה גרם לי לא "להתחבר" לרופא הזה ולשיטות שלו ושל אישתו. כעבור זמן קצר עברתי (עם הממליץ עליו, מר אבו ואשתו) לד"ר וסרמן, רופאת שניים עולה מצרפת, עדינה מאוד, שהורידה לי את הפחד מרופאי שיניים שרכשתי עוד בילדותי באיטליה. עד היום אני ובעלי מטופלים אצלה.