שלום פלש

שלום נולד ב- 1948 בקיבוץ שפיים. שלושה חודשים לפני שנולד, הוריו נקלטו כחברים בקיבוץ יחד עם עוד שלוש משפחות שהגיעו לקיבוץ הישר מהאנייה שהביאה אותם מקפריסין לנמל חיפה. הבריטים עצרו את אניית המעפילים בה הפליגו בדרכם מאיטליה לארץ ישראל. הם גורשו למחנה המעצר בקפריסין בו שהו מספר חודשים.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו הוריו של שלום, מאימת הפולש הגרמני, מפולין לרוסיה. נרדפים נדדו ממקום למקום ובתום המלחמה חזרו לפולין לביתם שחרב. משם כעבור זמן קצר המשיכו לאיטליה בתקווה לעלות לארץ ישראל.

בקיבוץ היה אביו של שלום חקלאי. בדצמבר 1952 אחרי ארבע שנים בשפיים חוותה משפחת פלש את הפילוג בקיבוץ המאוחד. ב- 1954 עזבו את שפיים ועברו לקיבוץ נצר סרני, הסמוך לרחובות. אחרי עשר שנים עזבו את נצר סרני ועברו לכפר הנוער עיינות. אביו של שלום עבד שם כמדריך חקלאי ואמו טיפלה בילדים.

שלום התגייס לצבא ב- 1969 לאחר שסיים שתי שנות לימוד כעתודאי בהנדסת אלקטרוניקה, בבית הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת תל אביב. לפני שהספיק לפשוט את מדיו פרצה מלחמת יום הכיפורים. הוא לא התעניין בציור, ורק בסוף השירות הצבאי פגש בחור שהביא איתו למחנה ספרוני אמנות אנגליים קטנים. הוא השאיל לו שניים, אחד מהם על הסוריאליזם. הרפרודוקציות הפליאו אותו והוא התבונן בהן שעות ארוכות. שלום קנה צבעי שמן וצייר מספר ציורים בסגנון סוריאליסטי משוער, כשהצבעים נגמרו, הפסיק לצייר.

אחרי שהשתחרר מהצבא יצא לטיול לארצות הברית. בדרך עצר בלונדון ומכּר הציע לו לבקר ב"טייט גלרי". הייתה לו זו הפעם הראשונה שביקר במוזיאון. הוצגה שם התערוכה "מפיקאסו לליכטנשטיין", ושלום תהה על הקשר בין פיקאסו לנסיכות ליכטנשטיין? הוא לא ידע אז על קיומם של הפופ ארט ושל ליכטנשטיין.

עשו עליו רושם התמונות הקטנות של דאלי, הפחות סוריאליסטיות, שפת הים, אווירה מסתורית, סירות זעירות. כל כך זעירות שהיה ברור שרק וירטואוז גדול יכול לצייר אותן. מאז אותו רגע התחיל פלש לבקר במוזיאונים. כשהגיע לניו יורק ביקר ב"גוגנהיים" וב"מודרן ארט". הוא נסע ברחבי ארצות הברית, ישן באוטובוסים, כדי לחסוך כסף. כשהגיע לשיקגו ביקר ב"ארט אינסטיטיוט" ותערוכת העירום של ויליאם בקמן עשתה עליו רושם עצום. כשחזר לישראל נרשם לקורס ערב במכון אבני. למד כחצי שנה, ביחוד אצל חיים קיווה.
ב - 1974 שלום החל לעבוד באוניברסיטת תל אביב כהנדסאי אלקטרוניקה ואף נרשם בה ללימודי הנדסה ופיסיקה שהיו אמורים להתחיל ב- 1975. בתקופת עבודתו הכיר במעבדה את תמי, סטודנטית שלמדה בפקולטה לפיסיקה בה עבד, ומי שלימים תהיה רעייתו.

יום אחד, שלום שלח כמה מהרישומים שעשה לחבר בלונדון והחבר פנה ל"צ'סלי סקול אוף ארט-לונדון". הוא לקח לשם את תיק הרישומים ואמר שקוראים לו פלש. כעבור יומיים הודיעו לו שהתקבל. שלום לא היסס הרבה, עזב את לימודיו, וב- 1975 נסע ללונדון ושם עבד כפי שלא עבד מימיו. במשך היום, משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, חמישה ימים בשבוע, ובערב היה נשאר עד השעה שמונה בקורסים למבוגרים. לרוב היו אלה ציורים מול מודל, רק בימי ראשון יצא לטייל בעיר, לבקר במוזיאונים. אילולא תמי, אשתו לעתיד, שהייתה צריכה להמשיך את לימודיה בתל אביב היה נשאר שם.

שלום חזר ארצה ב- 1976 ונרשם למדרשה לציור ברמת השרון, ולמד שם שנתיים ציור שקשור עם שפת הציור המודרני על פי האנס הופמן. ב- 1977 שלום השתתף בציור קיר של סול לוויט, שהיה חלק בתערוכה במוזיאון תל אביב בשם "רישום עכשיו". ברניס רוז האוצרת של התערוכה ממוזיאון לאמנות מודרנית של ניו-יורק הביאה להם הוראות בכתב על פי הנחיותיו של סול לוויט. באותה שנה שלום זכה במלגת הלנה רובינשטיין - ישראל.

ב- 1978 תמי אשתו התקבלה ללימודים בבוסטון. שלום נסע איתה , בלי לדעת שחייו עומדים להשתנות. הוא נרשם למכללת מסצ'וסטס לאמנות ולעיצוב. ב- 1978 זכה בפרס ארט סקול אסוסיאטס על הצטיינות בלימודים וסיים את לימודיו לתואר BA בציור ב- 1979.

למד אצל ג'ורג' ניק. בתחילה צייר לפי תצלומים, ומורהו הנחה אותו לצייר מהטבע. קשר האהבה שקשר אותו לציור חזר אליו אחרי שנים רבות. ב- 1983 – 1984 כשעבד לתואר מאסטר במכללת מסצ'וסטס לאמנות ועיצוב בבוסטון הכיר את תמונותיו של אדווין דיקינסון מהציירים הריאליסטיים האמריקניים, שהיה המורה של מורהו. הפליא אותו החופש האדיר שלו בתוך משמעת הציור. פלש התבונן הרבה ביצירותיו של אוסקר קוקושקה. כשחזר לישראל רצה לצאת לנוף ולצייר(1).

פלש משתייך לדור המחויב לעצמו ואינו מתכחש לנטיית לבו. הוא מצייר את מה שהוא אוהב, בשפה החזותית שהוא מעדיף. שדה המחקר של פלש משתרע (פיזית, תרבותית ורוחנית) על קו הרוחב - בין הנוף האורבני של תל אביב-יפו דרך מחוזות ילדותו שבשפלה, בין קיבוץ נצר סרני, כפר הנוער עיינות והקמפוס הפתוח של מכון ויצמן, ומזרחה להם עד להר הרוח בואכה ירושלים, דרך שורש ואבו גוש(2)

שלום ראה חשיבות להעניק מהידע ומהניסיון שרכש. ב- 2008 החל ללמד בפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון כשמאחוריו שנים רבות של הוראה: במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע לימד בין השנים 1993 – 2007, בפקולטה לאמנויות במדרשת בית ברל (1986 – 1992), במכון לאמנות בת ים (1985 – 1992), במכללת מסצ'וסטס לאמנות ועיצוב, בבוסטון (1984 – 1985).

שלום מצייר את נופיה של רחובות

שלום מתגורר עם תמי אשתו מאז 1985 במכון ויצמן למדע. תמר היא פרופסור בעלת מוניטין בינלאומי מהמחלקה למחשבים ומתמטיקה במכון ויצמן, וחוקרת את השליטה המוטורית והביולוגיה כמפתח לתכנון רובוטים דמויי אדם. מאז שהגיעה המשפחה והתיישבה במכון ויצמן שלום מצייר ציורי פנורמה גדולים עם מראות הגובלים בעיר רחובות שצוירו ממקומות שונים ובזויות שונות: מכפר גבירול במערב, מנצר סרני- בצפון מזרח, מכפר אהרן- בצפון מערב; בין ציוריו- בניינים מיוחדים המצויים בקמפוס של מכון ויצמן וציורים שנשקפים מהם מראה נופה האורבני של העיר רחובות.

במלאות מאה עשרים שנה לרחובות, הוצגו ציורי נופה של העיר בתערוכת יחיד של שלום(3) :
"הפרדסים אפלים, משוכות האקַציה בשׂוּמות וצפופות, כרמי השקדים שעוד נותרו, ירוקים ירק בהיר ושקדיהם מפתים, כרמי גפנים מלבלבים היו שרועים ובוהקים בחמה, וגבעות אדמוניות היו מציצות, ושדות נרחבים נפתחים. ומשעולי חול זהובים, רכים טובעניים. [...] לא עבר זמן רב ונגלתה לפנינו המושבה רחובות, על בתיה הלבנים הקטנים, העומדים בחסות עצי האקליפטוס. האדמה יפה, אדמדמת, נחמדה. מושבה באמת!"
"הדרך לרחובות היתה יפה, הכניסה נהדרת... באמצע המושבה על הגבעה על יד החנות עמד פעמון על עמודים גבוהים. הוא היה קורא בצלצוליו להתחלת העבודה ולסיומה, לאסיפה, לכיבוי שרפה, לחתונה או לכל מקרה חשוב שמתרחש. חבל זה התלוי בענבלו, היה מקשר אותך לכל חיי המושבה. בכל שעות היום היו עומדים שם אנשים המשיחים בחדשות היום, מאחורי גבותיהם השחוחים הייתה השמש יורדת ומאדימה. ירח חיוור עולה – ואנשים תמיד עומדים שם ומדברים ומתלחשים."
כך נראתה, נשמעה והריחה רחובות בימיה כמושבה צעירה, בתיאוריהם הספרותיים של ס. יזהר ונחום גוטמן. כיום כמעט שום פינת נוף לא נותרה על כנה. מגדלי מגורים, כבישים, גשרים, מכוניות ואזורי תעשייה החליפו את הרחובות הקטנים ואת הגמלים והסוסים והשתלטו על נופה של המושבה. פרדסים וצמחים נדרסו ונעקרו בשם הקִדמה והטכנולוגיה. מה ששרד מאז עדיין נראה פה ושם בעיר, למשל בית דונדיקוב המחודש ברחוב יעקב, ובו הפעמון שעל הגבעה, המשוחזר כמזכרת לדורות – מקום המתואר בדבריו של נחום גוטמן בקטע שצוטט לעיל.
ניחוחותיה של המושבה הוותיקה, לצד מאפייניה כעיר מודרנית, ניכרים בציוריו של שלום פלש – אמן המתגורר ברחובות, נושם אותה מזה עשרים וחמש שנים ומצייר את נופיה בבולמוס, כמעט באובססיה. במהלך שנים ארוכות יצר האמן מבחר עבודות עצום הכולל מאות ציורי נוף, יצירות המתארות את הנוף המקומי – מגוון רחב של ציורים הבוחנים אזורים מסוימים בעיר מזוויות שונות ובשעות משתנות.

בחלק מן העבודות ניתן לצפות במראותיה של רחובות לפני שהייתה לעיר של מגדלים, כאשר פה ושם עוד נותרו בה מרחבים ירוקים ופרדסים שטרם נכרתו. באחת מהעבודות הנוסטלגיות נראית התחנה המרכזית הישנה של העיר, לפני שהפכה ל"קניון רחובות". רבות מהעבודות מתארות את מכון ויצמן, הפנינה של רחובות, "בועה" שגם בה לבלב הירק שנים רבות; כיום, עם התרחבות המכון, מתווספים לו עוד ועוד בניינים המשתלטים על נופו. שלום פלש, כאמן מקומי איכותי, מיטיב לצייר אותה, להחיות את עברה וללכוד את שכבותיה ההיסטוריות, לצד מאפייניה העכשוויים.

היבטים אמנותיים ביצירתו של האמן
בציורי נופיו של פלש, נופי ערים, מראות גגות, בתים, רחובות והים, נפתחים לפני הצופה ומושכים אותו אל תוך הבד, והוא מתבקש להתבונן ולגלות את האיכויות הציוריות ולא רק את הטופוגרפיה ואת הפרטים המתוארים. ציוריו של פלש נראים במבט ראשון מדויקים כצילום, אבל לא זה מה שמעניין, אלא הצבעים, איזון הקומפוזיציה, הפשטות ההרמונית של הצבעים, ארגון החלל לדו מימד, תחושת הפרספקטיבה ומיקום קו האופק.
פלש מצייר כדי לשתף את הצופה בערכי האמנות, כפי שהוא רואה אותם ולא כדי להעתיק את הטבע או לתעד אותו. התמונות הבודדות המצוירות מתחברות לפנורמה רחבה או לודוטה או לרצף מראות, בהן רואים את הבתים הקרובים, גורדי שחקים חדישים, מחסנים ישנים, מראה עיר. הציור נעשה בלא לשפוט ובלא לבקר, בהבלטת כל דבר שחשוב בעיניו. אין נוף שלא ראוי להיות נושא לציור. תמונותיו של שלום פלש מקרינות שלווה, הרמוניה, מרחב, אור ואנושיות. אין אנשים בתמונות של פלש, אולי רק כמה מכוניות, ולמרות זאת בטוחים הצופים שברחובות האלה מתהלכים אנשים ושהבתים מאוכלסים.
מראות הערים בציוריו של פלש נראים מאוד אמריקאים. הם מזכירים את אדוארד הופר, בלא הניכור האופייני לו, את האובייקטיביות של צ'רלס שילר, או את הקרבה לטבע של מורו, ג'ורג' ניק. למרות ההקשרים האלה אין לצופה הרגשה שמדובר בחיקוי של אמנים אחרים.
הדמיון מתבטא בדרך העבודה של יציאה לטבע, שאין בה כוונות מראש להקשרים ספרותיים או סימבוליים, אלא היא כולה בקשר עין מתמיד עם הנושא. ארגון הציור והצבעים של פלש הם אישיים ומיוחדים לו. הפשטות והכנות של תמונותיו פונות ישירות אל העין והרגש של הצופה (4).

נתן זך כתב אודות פלש: "בשקט, כמעט בהיחבא, תוך תקופות ממושכות של היעדרות מן הארץ, הוא מתמיד בדרך אותה בחר לעצמו, במידה רבה בהדרכת אופיו. והיא דרך המזווגת בין שני עולמות שונים ורחוקים זה מזה אף כי ניתן להכפיפם להגדרה הכוללת של ריאליזם: ציור בהשראת אמני המראות והאתרים (ודוטה) הגדולים של העבר - ציירים כקנאלטו, בלוטו וגוארדי האיטלקיים, בצד ציורי נוף עירוני פנוראמיים, שבהם הוא ממשיך את דרכם של ציירי ה- Painterly Realism האמריקאי בן זמננו... הוא האמן הרציני היחיד המוכר לי, בישראל של ימינו, המשקיע מאמץ כזה בניסיון לתפוס (פרצפציה) את הצורה שבה נפגשים מים, חול, שמים ובניינים - לא לחינם הוא בעל תואר בהנדסה - במצב של תאורה בלתי-משתנה. ומעבר לזה - התפרקות מן הדיסציפלינה, ציורי נוף קטני ממדים הקרובים ברוחם לטרום אימפרסיוניזם של תחילת המאה ה-19 ואמנות הברביזון. ובכן, זה ייחודה של אמנותו, שהיא כמו מבליעה את יוצרה ואת "רגשותיו", פיזיקה במקום אמוציה. אבל מכיוון שדבר זה בלתי אפשרי, לאמן ויזואלי כמו לכל אמן אחר, הייתי אומר ששלום פלש סיגל לעצמו טכניקה מעולה של הסתתרות או צניעות: קודם "טבע", אחר כך אמן..."(5)

מקורות:
1. מתוך ראיון של הסופר דן צַלְקָה (1936 – 2005) עם שלום פלש לקראת תערוכתו ב- 1994
2. מתוך דברים שכתבה צופיה דקל בקטלוג תערוכת "פנורמה" (אצרה: דליה לוין) מוזיאון הרצליה לאמנות 1994. (צופיה היא אוצרת, סופרת, מ.א. בתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב)
3. מתוך קטלוג התערוכה "מראה רחובות" שאצרה אורה קראוס (2010) במלאות 120 שנים לעיר
4. מתוך דברים שכתבה ד"ר עדינה מאייר-מריל, החוג לתולדות האמנות הפקולטה לאמנויות אוניברסיטת תל אביב. מרצה וחוקרת בתחום האדריכלות
5. נתן זך " חכמת העין" כתב על שלום פלש בקטלוג "נופים" לתערוכת יחיד שהתקיימה בגלריה רוטשילד לאמנות, בנובמבר 2011

6. מתוך אתר האינטרנט של שלום פלש

רשימת התערוכות:
2017 ספריית הקהילה היהודית בסן פרנסיסקו, ארצות הברית, - תערוכת יחיד
2015 גלריה סאנצ'ז, סן פרנסיסקו – תערוכה קבוצתית
2014 מרכז קונקורד לאמנות במסצ'וסטס ארצות הברית – תערוכה קבוצתית
2014 גלריה רוטשילד תל אביב- תערוכת יחיד
2013 גלריה P8, בתל אביב – תערוכה קבוצתית
2012 מוזיאון דקסברי לאמנות מגוונת "מחווה לג'ורג' ניק – תערוכה קבוצתית
2012 המרכז לאמנות, גלריה "הקצה" נהריה – תערוכה קבוצתית
2012 קיבוץ נצר סרני – נופים פתוחים – תערוכת יחיד
2011 גלריה רוטשילד, תל אביב – תערוכת יחיד
2010 גלריה עירונית, בתערוכה "120 שנה לרחובות" – תערוכת יחיד
2009 המרכז לאמנות גלריה "הקצה" נהריה – תערוכת יחיד
2009 גלריה מיתר בישוב מיתר – תערוכת יחיד
2008 גלריה גרשטיין תל אביב – תערוכת יחיד
2008 גלריה עירונית גבעתיים – תערוכת יחיד
2008 גלריה עירונית גבעתיים – תערוכה קבוצתית
2006 גלריית גלאון,תל אביב - תערוכה קבוצתית
2005 מוזיאון תל אביב-הירקון - תערוכה קבוצתית
2005 משכן האמנים, הרצליה ,תחום פתוח.
2005 גלריית יונה ,תל אביב - תערוכה קבוצתית
2004 גלריית ארטספייס, ירושלים, פריז-ירושלים , תערוכת יחיד
2003 גלריית ווס, בוסטון, ריאליזם עכשיו, תערוכה קבוצתית
2003 סלון הסתיו, פריז צרפת. תערוכה קבוצתית
2001 איסוף מקומי- גלריית בית התרבות - רחובות, תערוכה קבוצתית
2000 מכון גתה, מתל-אביב להר הרוח, תערוכת יחיד
1999 מוזיאון ת"א - תשעים שנה לת"א-יפו, תערוכה קבוצתית
1999 גלריה פאר, קיבוץ: נופים. תערוכת יחיד.
1999 סלון הסתיו, פריז צרפת. תערוכה קבוצתית
1998 תערוכת "בית" בית הגפן, חיפה. תערוכה קבוצתית
1996 תל-אביב-יפו, קו החוף. גלריה פאר, תל-אביב, תערוכת יחיד.
1996 ארבעה ציירי ריאליסטיים - אוניברסיטת חיפה. מוזיאון הכט, תערוכה קבוצתית
1995 נופים. מוזיאון אשדוד, תערוכת יחיד
1994 תערוכת רישום. קו השני. הסדנא החדשה לאמנות רמת אליהו. קבוצתית
1994 מוזיאון הרצליה - פנורמה - תערוכת יחיד.
1994 פיקוס - משכנות שאננים - ירושלים. תערוכה קבוצתית.
1994 פנורמה, מוזיאון הרצליה, הרצליה, תערוכת יחיד.
1994 משכנות שאננים, ירושלים, ארט פוקוס, תערוכה קבוצתית.
1994 נופים. גלרית פאר, תל-אביב, תערוכת יחיד.
1994 תל-אביב בעקבות הבאוהאוס, בנין "הארץ", תל-אביב, תערוכת קבוצתית
1993 מסצ'וסטס קולג' אוף ארט, בוסטון-ארה"ב, מחוה לג'ורג' ניק - תערוכה קבוצתית
1993 אגודת האמנים, תל-אביב במימד קטן - תערוכה קבוצתית.
1992 אלון גלרי, בוסטון-ברוקלין, מסצ'וסטס - תערוכת יחיד.
1992 גלרית ננסי פול, טורנטו, קנדה - תערוכה קבוצתית.
1991 המוזיאון הפתוח, תפן - תערוכה קבוצתית.
1991 גלרית טובה אוסמן, תל-אביב - תערוכת יחיד.
1990 מוזיאון בת-ים, ערד, מטרופוליס - תערוכה קבוצתית.
1990 האקדמיה לאמנות בצלאל, ירושלים - תערוכת יחיד.
1989 גלריה לאמנות רחובות, נוף ונופיות - תערוכה קבוצתית.
1989 גלריה לאמנות רחובות, ציור מן הטבע - תערוכה קבוצתית.
1988 מרכז לתרבות אמריקה, תל-אביב - תערוכת יחיד.
1988 מרכז לתרבות אמריקה, ירושלים - תערוכת יחיד.
1987 פי אס גלרי, אוגנקויט, מיין, ארה"ב - תערוכה קבוצתית.
1986 משכן לאמנות, חולון. תערוכת יחיד.
1986 קלרק גלרי - לינקולן, מסצ'וסטס - ארה"ב. תערוכת קבוצתית.
1985 אלכמי גלרי, בוסטון - ארה"ב - תערוכת יחיד.
1982 מודרן טיים קפה, קמברידג', מסצ'וסטס, ארה"ב - תערוכת יחיד.
1981 מסצ'וסטס קולג' אוף ארט, בוסטון, ארה"ב - תערוכת יחיד.
1980 מודרן טיים קפה, קמברידג', מסצ'וסטס - תערוכת יחיד.
1979 מוזיאון אשקלון, אשקלון, ישראל - יחיד.

1978 צוותא, ת"א. תערוכת יחיד.

חקר וכתב - צביקה תדמור