נוח נפתולסקי

"מוזר ותמהוני היה נוח. שתקן התהלך בבית המבודד על הגבעה, כאילו אינו יודע לדבר, קשוב למתרחש מסביבו ובלבו". כך פתח שמעון קושניר את ספרו "אנשי נבו" המספר את קורותיו של נוח נפתולסקי [1].

נוח נולד ב- 1883 באחוזה חקלאית ברוסיה(כיום אוקראינה). אביו, סוחר ובעל אחוזות, ואימו ממשפחת רבנים. המשפחה חיה בסביבה של גויים, והוא התחנך עד גיל 16 בביתו בידי מלמדים פרטיים. עד גיל 20 השלים את השכלתו התורנית והכללית בלימוד עצמי. נוח הכשיר עצמו במלאכות ידיים, קרא את יצירותיהם של סופרים רוסים, משוררים יהודים ואת שיריו הראשונים של ביאליק. מגיל צעיר החל בכתיבת שירים. לפני גיל הגיוס לצבא ובשל מחלת ריאות ורזון גופו המליץ לו רופאו הציוני לעלות לארץ ישראל, כי השמש החמה, עבודת האדמה, ואכילת ירקות ופירות יבריאו אותו.

בדצמבר 1905 נוח עלה לארץ ישראל מנמל אודסה והגיע ליפו בא' חנוכה תרס"ו. ביפו, למחרת בואו חלה ואושפז בבית החולים ביפו, וכשהבריא   כעבור מספר שבועות יצא לעבוד בפתח תקווה. היו אלה ימי החרם של האיכרים פתח תקווה שמנעו מפועלים עבריים עבודה אלא אם התחייבו בפניהם בכתב לשמור על השבת. מעטים מבין האיכרים פרצו את מעגל החרם ורק לעיתים רחוקות נוח זכה ליום עבודה. בשל המצב, מספר פועלים החליטו לעזוב את הארץ והציעו לנוח להצטרף אליהם ולהגר לאמריקה. נוח, מזועזע וכואב את ייאושם כתב את שירו הראשון בארץ ישראל "תוחלת הנוער":

תוחלת נֹער, הֲזָיַת תֹם,          עתה הֻצגתי מכל עירֹם,  

עם ענני זהר- כֻלכם חלום.      לשוא ערגתי לבוא היום.

בתֻמי האמנתי הזמן לעצר,     היום הגיע- זועף, מקפיא;

ולא הבנתי שכל יעבר            חנם הופיע; לא כלום הביא

יום אחד, נוח נקרא לעבודה אצל אחד האיכרים מפורצי החרם ומצא בפרדסו פועל חדש- בן-ציון ישראלי[2] . יחד יצאו לחפור גומות ותעלות השקיה בפרדס. מאותו יום, קשרו ביניהם השניים יחסי רעות שליוותה אותם כל ימי חייהם. כעבור זמן, ביוזמתו

של בן-ציון עברו א.ד. גורדון ונוח לרחובות.

בפברואר 1907 הגיע נוח לבית משפחת זלצר ברחובות וחלק חדר עם א.ד. גורדון. רעננות ימי חודש שבט ניכרה בשדות ובכרמי השקדים ובפריחתם הלבנה ורודה. סביב בתי המושבה היו עצי ברושים, אקליפטוסים וגינות נוי, ופני האיכרים נראו לנוח אדיבים וידידותיים. בן ציון דאג לצרף את נוח לעבודה בפרדס מינקוב [3] עם חבורתו של מאיר רוטנברג, שכונה "מלך המעדר" וחבורתו כונתה "הקבוצה הרחובותית". היכרותם של נוח וגורדון העמיקה ורבו שיחותיהם על נושאים ברומו של עולם. בכל בוקר גורדון נהג לעטות טלית ותפילין ולהתפלל. נוח שהיה חילוני פתח את ליבו בפני גורדון וציין כי הדת שלו היא דת העבודה... היא זו שתשיב את עמנו לתחייה הלאומית.

ביוני 1909 בשל צורך דחוף בפועלים טובים ונאמנים בחוות כנרת, מאיר רוטנברג נקרא לעלות לגליל ויחד עם נוח, בן-ציון וחבורתו הגיעו לכנרת ועבדו בה. כעבור זמן מה עברו השלושה לעבוד בסג'רה. אחרי שנה שבו לכנרת לא לפני שחתמו על הסכם לבצע עבודה קבלנית בחקלאות.

זמן מה אחר כך בשל מחלת הקדחת בה נוח חלה, הוא שב לרחובות לתקופת החלמה והתגורר בבית משפחת זלצר. חיה בת המשפחה, חברתו של בן-ציון, שמחה לבואו ודאגה להחלמתו. נוח חזר לעבוד בפרדס מינקוב והתגורר שם כאשר קיבל את האחריות להפעלת המנוע בתקופת ההשקיה של הפרדס. בן ציון ביקש מנוח לחכות ולעכב חזרתו לכנרת עד שתושלם בניית בית המוטור בחווה בו יוכל להתגורר. בבית המוטור הוצב המנוע לשאיבת המים ממימי הכנרת כדי לאפשר השקיית השטחים ופיתוחה של חקלאות אינטנסיבית.

ב- 1909 שלוש האחיות לבית בלובשטיין התגוררו ברחוב מנוחה ונחלה ברחובות מול בית משפחת זלצר (בבית ברוידא). חיה זלצר, חברתה של רחל, סיפרה לנוח כי צעירי המושבה מוקסמים מרחל, ואחיותיה שושנה ובת שבע. בלילות, הנוער מתכנס אצלן לשמוע את נגינתן על הפסנתר ואת שירתן ומצטרף אליהן בזמר ונגינה. והוסיפה כי האחיות שמעו עליו ועל בואו מכנרת, מידידו אהרון כהנוביץ [4] שלימד אותן את שירו "תוחלת נוער" בלחן שחיבר. הוא שר אותו בליווי נגינתה של בת שבע על הפסנתר, והשיר התקבל יפה.

רחל באה לבקר את חיה זלצר חברתה כדי להזמין את נוח לבוא ולבקר אצלן. קסם דמותה של רחל ודיבורה שבו את לבו כבר בפגישתם הראשונה. מפגשים נוספים העמיקו את הקשר ביניהם. רחל שמעה מנוח על חבריו בגליל, על א.ד. גורדון, על בן ציון, על כנרת ועל קסמי הגליל. שיחותיהם נסבו על שירה ואגדה, על סופרים ומשוררים עבריים ורוסיים. רחל הייתה מוקסמת מיופיו ומאצילותו של נוח ומביישנותו. למדה מידיעותיו במקורות הספרות העברית וביהדות. בנפשה של רחל התחוללה תמורה כאשר נוח הביע בפניה את רעיון התחדשות האדם בעבודה, וכי הגאולה של ארץ ישראל תבוא על ידי המעדר. "לנגן במעדר" אמר נוח לרחל והיא השלימה ו"לצייר על האדמה". נוח שילב את רחל בעבודות חקלאות בפרדס מינקוב. אחרי חגיגות רחובות באפריל 1910 אליהן הגיע א.ד. גורדון, נביאם של החלוצים ודת העבודה, רחל שוכנעה מדבריו. לאחר פגישתה עימו גמלה בלבה ההחלטה להתיישב בגליל ולעבוד בעבודת האדמה[5].

ביוני 1910 הסתיימה בנייתו של בית המוטור ונוח עלה לגליל, לכנרת. רחל עזבה את רחובות באוקטובר 1910, נסעה לחפש אחר חנה מייזל ובפגישתה עימה בחיפה ביקשה ללמוד חקלאות. רחל הייתה תלמידתה הראשונה בחבורת חוות העלמות בכנרת.

עם בואו של נוח לכנרת החלו לארגן את השטח למשבצות משבצות, חלקה לכל גידול. נוח ערך ניסויים במטרה לעודד פיתוח חקלאות אינטנסיבית וגידל חיטה בתנאי שלחין וכותנה (בהשקיה) במקום גידול בעל שהיה נהוג באותם ימים. נוח האמין שניתן להגיע לתפוקות גבוהות בגידולי שלחין בתשומות קרקע נמוכות. עם השנים נוח הפך להיות מומחה ולאחד מחלוצי הבוטניקה בארץ ישראל.

באפריל 1911 רחל הגיעה עם חנה מייזל וקבוצת 13 העלמות לחוות כנרת. עם בואה של רחל היה זה לה נוף קסומים שלא יכלה לרוות מיופיו. רחל בת העשרים חשה כאילו נולדה מחדש. בשבתות יצאה עם נוח לשוטט במורדות ההרים ובוואדיות אל פינות סתר, מקום בו פורחים פרחי הבר כשהם מבלים יחדיו על חוף כנרת. רחל הייתה מאושרת משיחותיה עם נוח ומאהבתה לחיים. בספטמבר 1911 נוח נסע לרוסיה לבקר את אביו שחלה, ורחל החלה לתכנן נסיעתה לצרפת ללימודי אגרונומיה. שנה לאחר יציאתו נוח חזר ארצה.

נוח מצא את בן ציון ואת חבריו בכפר אוריה, הצטרף אליהם ואח"כ הלך לעבוד במשתלות חולדה ובן שמן בנטיעות. בקיץ עבר לעין גנים והחל בהכשרת קרקע לערוך שם את ניסיונותיו. ב- 1915 עלה נוח לכנרת, כאשר נענה לקריאתו של בן ציון להצטרף אליהם, החל לגדל ירקות ולהמשיך בניסוייו.

אחרי המלחמה הגדולה נוח נענה להזמנת מחלקת ההתיישבות של ועד הצירים ועבר לעבוד בירושלים בקבוצה לגידול שתילים לייעור. באותם ימים רחל עברה לירושלים ללמד חקלאות בחוות הלימוד שבהנהלת רחל ינאית ונתנה שיעורים פרטיים בעברית ובצרפתית. רחל ביקרה את נוח בחדרו ואולי קיוותה כי תחודש קירבתם, אבל נוח עבר לעבוד בקבוצת מרחביה, ובמקביל, בשנת 1921 ואילך החל לעבוד כמדריך חקלאי מטעם תחנת הניסיון החקלאית של ההנהלה הציונית בתל אביב וברחובות. הוא ביקר אצל החקלאים בכל רחבי הארץ והדריכם בשיטות גידול ובהדברת מחלות ומזיקים. נוח עבד כמדריך לגידול ירקות בבית הספר החקלאי כדורי שנפתח ב-1933 בהנהלת שלמה צמח. היכרותם בשדה המחקר הייתה רבת שנים.

נוח, נהג לבקר את רחל בימי חוליה, בצפת, בתל אביב ובבתי המרפא. יחסיהם ידעו עליות ומורדות. רבים אהבו את רחל ואף היא אהבה רבים. כאשר נוח נשאל מדוע לא גילה ולא מימש את אהבתו אליה, ענה שחש שהיא נעלה מידי. במהלך השנים, מאז היכרותם, רחל כתבה לנוח מכתבים הן מצרפת בתקופת לימודיה ובארץ מהמקומות בהם שהתה.

ב- 1924 רכש נוח חלקת אדמה שוממה בת עשרה דונמים, בסמוך לשכונת הפועלים ע"ש בורוכוב, שלימים הפכה לחלק מגבעתיים. על גבעה קרובה בחלקה בת שני דונמים בנה את צריף מגוריו, ובה אכסן, שימר וקטלג כ- 2,400 צמחים שמאוחר יותר הועברו לידי האוניברסיטה העברית. נוח נטע על אדמתו עצי פרי, הקים משתלה של צמחי תרבות ותרם לייסוד ופיתוח ענף הגאופיטים – צמחי בצל ופקעת בישראל. הוא ייבא צמחים מחו"ל – ציפור גן עדן, סייפן, קליביה, אמריליס ואחרים, וגידלם במשתלתו, ומשם עברו לחקלאים והפכו לענף משגשג.

בעת שיטוטיו לאורכה ולרוחבה של הארץ נוח רכש היכרות עמוקה עם צמחי הבר של ארץ ישראל וגילה כשלושים צמחים שלא היו מוכרים לפני כן בצמחיית ישראל או שהיו חדשים לגמרי למדע. גולת הכותרת של גילויו היה השושן הצחור בשנת 1925. הוא מצא את הצמח ליד היישוב היהודי פקיעין בגליל העליון, וזיהה אותו על פי עליו היבשים והפקעת. הוא שתל את צמח הבר בנחלתו, ורק אחרי שתי עונות נוספות פרח הפרח לראשונה בכל תפארתו. עד תגליתו המרעישה של נוח לא הצליח אף אחד לפניו למצוא את השושן הצחור בארץ ישראל, והיה ספק בקרב המדענים האם הוא בכלל גדל כאן. בשל חשיבותו התרבותית-דתית של השושן הצחור ביהדות, בנצרות ובתולדות האמנות, עורר גילויו עניין בינלאומי[6].

כאשר עלה ערך שטח נחלתו של נוח פנו אליו אנשי קק"ל והפעילו עליו לחץ לתרום את חלקתו כ-"עזבון בחיים" ללא תמורה. בשנת 1961 נוח הסכים לתרום את אדמתו לקק"ל, בתנאי שעל השטח יוקמו מוסדות ציבור, פינת חי וגן בוטני. להפתעתו ואכזבתו, חודשיים לאחר שחתם על מסמך ההסכמה לתרומה שנתן, מכרה קק"ל את הקרקע בסכום גדול לקבלן שהקים שם אחד עשר מגדלי מגורים. הטרקטורים הגיעו, עקרו את עצי ההדר ורמסו את ערוגות הפרחים, וכל מי שנזדמן לשם בזז את ציוד הדישון וההשקיה. נוח, זקן וחולה, הסתגר בצריפו, בחלקת שני הדונם בה גידל את פליטי פרחיו[7]. נוח נקבר בבית העלמין כנרת ליד חבריו לא רחוק מקברה של רחל המשוררת אהובתו.

בצוואתו הותיר את כל רכושו לעיריית גבעתיים, ובתרומתו הוקם הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב. לאחר מותו ב- 1974, בטרם הרסו את צריפו ושדדו את אוסף ספריו הגדול, ליקט שמעון קושניר את השירים שכתב נוח והוציאם לאור בספר[8].

שנה לאחר מותו, פרסם אורי קושניר, בנו של שמעון קושניר, בוטניקאי, גנטיקאי ומטפח צמחים, מאמר לזכרו של נפתולסקי[9]. נוח איש הצמחים והפרחים תרם רבות לתושביה של העיר גבעתיים ולמדינה.

ברחובות שמו הונצח ברחוב שנקרא על שמו.

[1] אנשי נבו, פרקי עלילה של אנשי עליה שניה. שמעון קושניר, עם עובד, תל אביב 1968. שמעון חברו של נוח כתב את הביוגרפיה של נוח כסוגה של עלילה כרומן היסטורי. אורי, בנו של שמעון אישר בפני, כי אביו העיד בפניו כי מה שכתב הן עובדות לאשורן. השיחות המצוטטות, בין הדמויות, בדרך ניסוחן וכפי שהובאו, הם פרי יצירתו של המחבר. צוטטו מתוך הספר פסקאות עם שינויים קלים, עמודים 9, 24, 35, 39, 43, 49, 53, 57, 75, 87, 96- 104, 108,133, 145. .

[2] בן ציון ישראלי (צ'רנומורסקי) 1887 – 1954, יליד אוקראינה איש עליה שניה, ממקימי קבוצת כנרת. בן-ציון ושני חבריו נוח ומאיר רוטנברג כונו "שלישית היחד", עמם עלתה לכנרת גם חיה זלצר אשתו. בן-ציון הביא בהסתר חוטרי תמרים מפרס ושתל אותם בגן רחל ב- 1933.

[3] כיום אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב "מוזיאון הפרדסנות" המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

[4] כהנוביץ. שני אחים אהרון ואברהם היו ברחובות, חלק מהתקופה 1906- 1910. כנראה אהרון הלחין את המנגינה לשירו של נוח. פרטי-כל 106, אספת קוני אדמת גאולה, ט' טבת תרס"ז עמ' 145, מכירת האדמה: פרטי-כל 514 ועד המושבה י' שבט תר"ע, ע' 9.

[5] שירי רחל סוד קסמם, עורך אורי מילשטיין, הוצאת שרידות קיראון, יוני 1993, עמ' 336

[6] האישור המדעי לזהות הטקסונומית של הצמח נתן פרופ' אוטו וארבורג, שהתפרסם בברלין באותה שנה, הבוטניקאי אפרים הראובני "תגלית מדעית חשובה על ידי פועל בארץ ישראל" דבר 27.12.1929.

[7] אהרן דולב, "נפתוליו של נח נפתולסקי", מעריב, 13.1.1961, עמ' 4.

[8] נח נפתולסקי, "השמים מצפים מחכה האדמה שירי חנינא- איש נבו", הוצאת עקד, 1975, תל אביב.

[9] טבע וארץ כרך י"ז חוברת 6, ספט- אוק 1975. פרופ' נעמי פיינברון הוסיפה למאמר את רשימת הצמחים שהתגלו לראשונה בארץ ישראל ע"י נוח.

מקורות לתצלומים המצורפים:
נוח נפתולסקי – יד בן צבי, "ישראל נגלית לעין" מאוסף של בן ציון ישראלי.

א.ד. גורדון- אברהם סוסקין (מוטבע על הצילום מצד שמאל למטה), אוסף ישראל נגלית לעין, יד בן צבי

רחל- ויקישיתוף, חצר ההנצחה לזכרה בחצר כנרת. לפני 1923, נוצר על ידי מעלה היצירה, יוצר: לא ידוע

בית המוטור- ויקיפדיה. ללא ציון זכות יוצרים.

שושן צחור