חיים יוסף ומלכה יפה

חקר וכתב - צביקה תדמור

חיים יוסף (ח"י) יפה נולד ב- 1821 בזאגר-חדש וועקשנה בפלך קובנה ברוסיה כיום ליטא. בנו של הרב בן-ציון ליבר יפה. יפה קיבל חינוך יהודי מסורתי והוסמך כרב. יפה החל את פעילותו הציבורית בשלהי המאה ה-19 כאשר נוסדו מספר אגודות ציוניות במזרח אירופה שהיו ידועות בשמן "חובבי ציון" שדגלו בציונות מעשית וקראו לעלייה והתיישבות יהודית בארץ ישראל. ב-1887 החלו לשלוח "מגידים" כדי להפיץ את בשורת חובבי ציון ולגייס כספים למטרותיהם.

ב- 1890 "חובבי ציון" הגדילו את פעולתם ועוררו את רעיון יישוב ארץ ישראל בקרב אחיהם היהודים. נאמר עליהם כי "לא עייפו ולא ייגעו, ולא ינומו ולא יישנו, ולא יחמיצו הזדמנות להשיב לציון את כבודה" . בין המטיפים שנשאו דרשות בערי ליטא בלט ח"י יפה שהיה ידוע בדרשותיו המלהיבות ועשה חיל בכוח דברו הנאוה, הנעים והמועיל. ייסד אגודות והפך רבים לחובבי ציון וגייס כספים רבים במקומות בהם דרש ולחברה שהוקמה באותה עת "תמיכה לבני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה ובא"י".

באותה שנה, יפה נרשם כחבר באגודת "מנוחה ונחלה". בגלל מצוקתו הכספית נמנעה ממנו האפשרות לרכוש נחלה במושבה רחובות. הוא חי בעוני רב, ורק ב- 1893 אחרי שנישא בשנית למלכה בת משה הכהן, שהייתה אלמנה עשירה ובעלת מפעל לגרביים, התאפשרה עלייתם לארץ ישראל ורכישת 110 דונם קרקע חקלאית ברחובות. מלכה וח"י יפה התיישבו ברחובות וקיבלו מגרש לבניין בשטח של 8.8 דונם ברחוב מנוחה ונחלה סמוך לרחוב עזרא.

יהודה אפל מווילנה הכיר מקרוב את יפה, וכתב בזיכרונותיו על מפגש מקרי שהיה לו עם יהודי אחד שבא לביתו והילך רכיל על יפה המגיד. היהודי שניזון משמועה של קנאי אמר לו: "ישמע נא, המגיד שנשא את האלמנה עושה גרבים קנה לו אדמה ובנה לו בית בארץ ישראל. בכספו של מי רכש לו כל אלה?" השיב לו יהודה אפל: "המגיד ר' חיים יוסף יפה היה עני מדוכא בעת שנשא את האלמנה העשירה, וכפי שתוכל לשער בעצמך, שאם היה לו אז כסף היה בוחר בצעירה יפה ובת בנים ולא באלמנה הזקנה ממנו בהרבה שנים, אך מפני שהוקיר את המצווה הגדולה של ישוב ארצנו הקדושה לקח את האשה עם הכסף וקנו להם אחוזה ובית והשם ישלח להם ברכתו." ענה היהודי "גם אנכי חשבתי ככה, אבל עושה גרבים שלמה פייגלסון מקניטו ומקנטר אותו כל פעם ואומר, כי בכסף הנאסף מהדרשות שם בכיסו וקנה את הנחלה ואת הבית. אמנם, אמרתי לו: אם היה המגיד קונה בכסף הנדבות בית בחוץ לארץ, היה הצדק עם שלמה ולבי היה דואב עלי מאד, אבל אם המגיד קנה אדמה ובית בארץ ישראל, מאי נפקא מינה, אם יהודי זה או יהודי אחר?"

עוד סיפרו על יפה, כי כאשר נישאה רבקה בתו לאריה הורביץ (שהיה אח"כ מורה בעקרון) הוא ביקש בהזמנה ששלח לידידיו כי יקדישו את מחיר הטלגרמה לטובת יישוב ארץ ישראל. היה זה חידוש נפלא שמצא הד אצל ידידיו שנתנו כספם ליישוב ארץ ישראל. עוד מסופר על יפה, כי "בטקס פתיחת תערוכת הכתבים של ר' צבי קאלישר, מגדולי הציונות הדתית, שנפתחה בארכיון הציוני בירושלים סיפר מנהלו של הארכיון הציוני ד"ר ישראל קלויזנר על גלגולים של כתבי היד עד הגיעם אל הארכיון הציוני. בין השאר, עמד על חלקו של ר' חיים יוסף יפה בעת שהיה מגיד ברוסיה. חלקם הגדול של כתבי הרב קאלישר הושמד במלחמת העולם הראשונה ורק המעט הציל ר' חיים יוסף יפה והביאם לארץ בשנת תרנ"ג".

אחרי שיפה עלה ארצה המשיך להטיף ולדרוש בפני קהילות בני ישראל ולגייס כספים למען חובבי ציון. בשל כך, תקופות מסוימות שהה בחו"ל. יפה חזר לרחובות בתרנ"ט 1899 אחרי פרק זמן ארוך שלא שהה בה והחל לנהוג בקנאות דתית. הכניס מבוכה ומהומה כאשר אסף איכרים לבית התפילה ועודד אותה להשבית את סדרי המושבה ולחרוש מזימות כדי להפיץ דעותיהם של החרדים לקיים את לימודי הילדים אך ורק בתלמוד תורה בו הונהגו לימודי קודש בלבד. ראשי ועד המושבה כתבו לו וביקשו ממנו והזהירו אותו שיחדל ממעשיו ושלא יפר את חוקי המושבה. יפה שינה את התנהגותו, הפסיק להתערב במחלוקות ובמריבות שנגעו בנושא הת"ת. הוא הפך להיות איש אמונו של אייזנברג, חי עימו בידידות, וקיים הבטחתו להתנהג כראוי. כאשר הופיע בפני הקהל, היו גם בני הנעורים והפועלים אצים לשמוע את דרשותיו, אשר אמרו עליו, כי פיו מפיק מרגליות.

יפה לא נחשב כאיש "קל" בלשון המעטה. כך, למשל, הוא סרב לקיים הסכם שעשה עם שני אנשים ששכר את שירותיהם ולא רצה לשלם להם מחיר עבודתם בזהב, אלא בכסף. הם הגישו נגדו קובלנה לוועד ורק אחרי שהוועד איים עליו כי יובא לדין בפני רבה של יפו אם יסרב להישפט בפניהם הוא נעתר לדרישתם, נשפט, ושילם שכרם של התובעים בזהב. יפה התגורר בשכירות בביתו של ראוויצקי ששכן ברחוב מנוחה ונחלה (כיום פינת רחוב מילר). כיוון שלא שילם לו את מלוא שכרו נדרשה התערבות הוועד, ובהתאם להחלטתם הסכים לשלם את שכר הדירה עליו התפשרו בשנה קודמת.