שכונת נווה עמית

נווה עמית היא השכונה הצפונית ביותר ברחובות,  שוכנת בצפון-מערב העיר, מערבית לפארק המדע, ליד בית האבות "נווה עמית". השטח עליו נבנתה השכונה היה שייך ליהודי ירושלמי, ונקרא על שמו- "מגרשי ש"ץ ". האדמה, הייתה אדמה חולית, והצמח ששלט בנוף היה חילף החולות (עשב גבוה רב שנתי, ממשפחת הדגניים).

בשנת 1932 נמכרה האדמה ל"קופת מלווה" של העובדים, לשם הקמת שכונת פועלים. השטח חולק ל- 120 מגרשים בני דונם, שנמכרו בתנאי חיסכון, אך ללא אישורי בנייה. מבחינה מינהלית היתה זו אדמה חקלאית. רוכשי המגרשים היו אנשי תנובה, עובדי קופת מלווה (לימים בנק הפועלים) ואנשים פרטיים. הרבה מהקונים היו מדענים שעבדו ב"תחנת הניסיונות" (כיום מכון ויצמן), שקיבלו תנאים נוחים מקופת מלווה, לשם נכנסה משכורתם וממנה נלקחו תשלומים לשם כיסוי תשלומי הרכישה. בין הרוכשים פרופסור הורביץ, קורט גינדל, עדה סירני (אשת אנשו סירני), שבשל גילה לא הצליחה לממש את בניית הבית.

ותיקים הגרים בשכונה או שהיו מעורבים בתהליך הפשרת הקרקע, התכנון והבנייה תיארו את המקום כגבעה חשופה, ובדואים שהיו בסביבה גידלו שם כבשים. במבנה פשוט חי אדם תימהוני-נזירי, שעסק בצילום, בשם בלייר.

למרות שהשטח הוגדר כאדמה חקלאית, בעלי המגרשים נדרשו לשלם מיסים כאילו היה השטח אדמת בנייה. במשך שנים רבות ביקשו בעלי המגרשים לשנות את ייעוד הקרקע במטרה לבנות על מגרשיהם בתים צמודי קרקע. עברו שנים עד שהתאפשרה הסבת הקרקע לצורכי בנייה (אחרי קום המדינה). חלפו עוד מספר שנים עד שהחלה הבנייה, כאשר רבים מהמגרשים החליפו בינתיים בעלים. המתיישב הראשון שנכנס לביתו בשכונה היה סטפן פרידמן. רק בשנת 1990 הסתיימה בניית השכונה, ונבנו בה בתים צמודי קרקע. הרחובות בשכונה נקראים בשמות ציפורים: חוחית, נחליאלי, צופית, חסידה, חוגלה, דוכיפת, תור האביב ופשוש.

התהליך כאמור היה ארוך: בידי רוכשי המגרשים הראשונים היתה מפה עם מספר הגוש ושרטוט של הפרצלציה. מאחר שהפרצלציה היתה רק על הנייר, הובטח לבעלי המגרשים שהחלוקה נרשמה בטאבו, אך לא כך היה הדבר. בסוף שנות השמונים של המאה ה-20 החלה התארגנות ביוזמה אישית, פרטית. היה קושי באיתור בעלי המגרשים. היה הכרח לבחור ועד פעולה על מנת שהעניינים יתקדמו. היזם היה שולי נאור (טייס) אליו הצטרף בן ציון צנעני (עורך-דין), משה קנטרוביץ ששימש כמזכיר הקבוצה ושי ארד. פעולתם הראשונה של אנשי הוועד הייתה להתגבר על הקושי לאתר את בעלי הקרקע, לאוספם ולקבל מהם ייפוי כוח וכסף. לתכנון השכונה שכרו את שירותו של האדריכל עודד קפלן.

במרכז תוכנן גן גדול. מכל מגרש נלקחו 150 מ"ר לצורכי ציבור, כך שגודלו של כל מגרש נשאר 650 מ"ר.

כאשר עמדו בפני שלב הפיתוח לא יכלה העירייה להקצות את המימון הדרוש. כדי לא לעכב את הבנייה הגיעו להסכם עם העירייה שכל היטל ההשבחה של בעלי המגרשים יוקדש לפיתוח השכונה. כספי ההיטל נכנסו לקופה נפרדת בעירייה רק לצורכי השכונה. הסכם זה היה יחיד ויוצא דופן, היווה הישג עצום שאיפשר הקמת השכונה ב- 10 שנים.

 בתיקים טיפלה עו"ד רחל לחובר, אצלה נשמרו כל המסמכים.