חסר רכיב

מים ברחובות

רחובות נמצאת במישור פלשת, חלקו הדרומי של מישור החוף בארץ ישראל (ויש המכנים את האזור - השפלה). מישור החוף בין הכרמל לגבול מצרים מכיל בתוכו את אחד ממקורות המים העיקריים בארץ, אַקוַת (אקויפר) החוף, אשר פוטנציאל המים שלה הוא כ-400 מיליון מ"ק (מלמ"ק) בשנה. מקור המים באַקוָה הוא הגשם היורד על מישור החוף. המים מחלחלים בקרקע ונאטמים מלמטה על ידי שכבת חרסיתׁ (חרסית יפו), שבקַו החוף נמצאת כ-200 מטר מתחת לפני הים, ובמזרח המישור כ-20 מטר מעל לפני הים. במערב נשענים המים המתוקים על מי הים המלוחים. מישור החוף בנוי בעיקרו מסלע הכורכר הנקבובי, המכיל את המים. בתוך הכורכר נמצאות שכבות חמרה, שמעליהן ישנן אקוות משניות, הנושאות מים בעומק קטן מפני השטח.

תרשים של חתך גיאולוגי אופייני עם קידוח מים ברחובות
חתך גיאולוגי - מים

מי התהום של מישור החוף נוצלו על ידי האדם מאז ראשית התיישבות הקבע באזור. בראשית התקופה נחפרו ביד בארות לעומק קטן, עשרות מטרים ספורים, והמים הועלו מהן בחבל ודלי. מים אלה הספיקו לצרכים ביתיים בלבד, בשלב מתקדם נשאבו המים על ידי אַנטיליָה, שהופעלה על ידי אדם או בהמה. ההספק של הבארות גדל ומים נאגרו לשימושי חקלאות שונים. השלב הבא היה המצאת מנוע הנפט, שהפעיל משאבת בוכנות להעלאת המים. בשלב הסופי אין חופרים את הבאר אלא קודחים אותה בקידוח בקוטר קטן ומשאבה חשמלית שואבת את המים בהספק מֵרָבי מתחתית הקידוח.

אנטיליה משוחזרת בנס ציונה
אנטיליה משוחזרת

"ויַחפֹּר באר ... ויקרא שמה רחובות"
עם הקמת רחובות נשאבו המים מבאר עתיקה רדודה במקום הנמוך ביותר במושבה בקרבת ואדי דוּראן, שליָמים כונתה "הבאר הישנה" (כיום פינת הרחובות הרצל – ביל"ו). מים אלה נשאבו ביד, בדליים, ושימשו לצרכי הבית, להשקיית בעלי החיים ולבית המרחץ שנבנה בסמוך. באר עתיקה נוספת היתה בדרום המושבה לרגלי רָאס דוראן.

בשנת 1912 הותקנה על הבאר משאבה מופעלת על ידי מנוע נפט (גַזמטוֹר), ונבנתה ברֵיכת מים ליד בית הכנסת. מהברֵכה חולקו המים בצינורות לבתי התושבים.

בשנת 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, נחפרה "הבאר החדשה" (ברחוב מנוחה ונחלה, בקרבת רחוב עזרא ), גם היא בסמוך לואדי דוראן. מי הבאר נשאבו גם הם לברֵיכה ליד בית הכנסת. הבאר הראשונה, שמימיה הדלדלו, נסתמה. מהבאר החדשה הונח צינור מים גם לשכונת שעריים.

בשנת 1930 הוחלפה הבריכה ליד בית הכנסת במגדל מים. מגדל זה נהרס בתקופתו של ראש העיר רכטמן (סוף שנות הששים-תחילת שנות השבעים) לצורך הרחבת רחוב בנימין.

במהלך השנים נקדחו בארות ונבנו מגדלי מים נוספים במושבה לצרכי הציבור. בפרדסים נחפרו ונקדחו בארות פרטיות עם משאבות וברֵכות השקיה, שראשונה בהן בפרדס מינקוב (להלן).

בשנת 1928 נחפרה באר בשכונת שערים (רחוב שבזי בקרבת רחוב הרצל, כיום מקוה טהרה, ומִלאה את הברכה על גבעת שערים (גבעת החמרה, כיום אתר זכרון לאחות אַסיָה). עם התרחבות השכונה מערבה נבנה מגדל מים על הגבעה ברחוב סעדיה גאון. בשנת 1972 נבנה מגדל מים חדש על גבעת שערים. הברכה ומגדלי המים אינם בשימוש עוד.

באר שנקדחה בשנות ה-30 ברחוב ויצמן (בקרבת מנוחה ונחלה) הוסיפה מים למגדל ליד בית הכנסת. באר זו אינה פועלת כיום.

עם התרחבות המושבה ממערב לרחוב הרצל נחפרה באר ברחוב ביל"ו (ליד השוק) ומימיה נשאבו למגדל מים שנבנה בשנת 1936 על גבעת האהבה והוגבה בשנת 1942. המים מכל מגדלי המים חולקו לבתים בכוח הכבידה.

בכפר מרמורק בראשיתו הביאו התושבים מים במיכלים מקבוצת שילר הסמוכה. בשנת 1932 נקדחה באר במקום ונבנה מגדל מים. בשנת 1938 נוסף לידו מגדל מים גבוה יותר, ששימש גם כעמדת שמירה. הבאר ומגדלי המים אינם בשימוש עוד.

בכפרים הערביים זרנוקה וקוביבה הסמוכים לרחובות, כיום השכונות קריית משה וכפר גבירול, היו בארות שמימיהן נשאבו באמצעות אנטיליות ונאגרו בברכות, אלה אינן עוד.

בארות פרטיות היו בפרדסים והראשונה בהן, משנת 1904, בפרדס מינקוב. מי הבאר נשאבו במשאבה מופעלת בנפט ומִלאו את ברכת ההשקיָה. בשנת 1908 נוקתה הבאר ליד רָאס דוּראן, הותקנה בה משאבה ונבנתה ברכת השקיה של פרדס פינשטיין. שתי ברכת אלו היו גם ברכות השחיה הראשונות ברחובות.

עם התרחבות ענף הפרדסנות ברחובות בשנות ה-20 נחפרו בארות מים בפרדסים. בפרדסי חורונדה (בצפון המושבה, בין הפקולטה לחקלאות לנוה גבירול) נחפרו 6-5 בארות, שסדרן ממזרח למערב: רבינוביץ, בשיסט, בקר, אהרוני ופינשטיין. מאלה נותר רק בית הבאר של בקר, שהבאר בו נאטמה מסיבות בטיחות. במזרח המושבה היו בארות בפרדסי ויצמן, הרבייטר, גורודיסקי ובילמס. מאלה נותר רק בית באר בילמס.

בשנת 1946 קדחה חברת "מקורות" במזרח רחובות בארות לאספקת מים לקיבוצים נען וחולדה, שסבלו ממחסור.

במלחמת הקוממיות, תש"ח – 1948, עם ניתוק מקור המים לירושלים, הונח קו מים זמני לבירה, "קו השילוח", שקיבל את המים מרחובות, דרך הקו לחולדה, מקידוחים קיימים ונוספים.

סוף דבר
לאחר הקמת מדינת ישראל והפעלת מוביל המים הארצי חוברה מערכת המים הרחובותית למערכת הארצית, כמו יתר מערכות המים המקומיות. חלוקת המים לצרכנים השונים, ביתיים ותעשייתיים, נעשית היום בלחץ ולא בכבידה. מגדלי המים אינם בשימוש עוד.
ברחובות נבנו ברֵכות אגירה תפעולִיוֹת ברחוב הרצוג פינת איזנברג על גבעת ראס דוראן, גבעת נבי גַנְדָה בנוה גבירול ועל גבעת גבעתי בשכונת אושיות.

לקריאה נוספת בנושא המים - כאן

חקר וכתב ד"ר מיכה נצר
חסר רכיב