חסר רכיב

שמואל לם (1905- 1994)

שמואל לם, נולד בנובמבר 1905 בברודי, פולין. שמואל גדל במשפחה ברוכת ילדים. הוריו יעקב וגיטלה ניהלו בית מסורתי שתמך בציונות. לאביו היה בית יציקה לברזל, הוא ייצר טחנות קמח ומתקנים להפקת יין שרף. המשפחה הייתה אמידה. שמואל לם למד בבית ספר פולני . הוא זכר לטובה את המורה הפולני שתפס אותו מצייר בשיעור, ובמקום לנזוף בו עודד אותו להמשיך לצייר. למד באקדמיה לאמנות הציור בלבוב.
הפרוגרומים שנערכו ביהודי לבוב טבעו את חותמם בלבו, וב-1933 עזב את משפחתו ואת הציורים הרבים שצייר ועלה לארץ ישראל כאיש המעמד הבינוני, בעלייה החמישית. הוא התיישב בחיפה והחל לצייר אותה על נופה הטבעי והאנושי.

שמואל לם נשלח ע"י ההסתדרות למפעל מתכת לשבועיים ניסיון. הוא ניצל את הידע שרכש אצל אביו במפעל ליציקת ברזל , עשה חיל בעבודתו וקיבל שכר גבוה מהרגיל. אז התערבה ההסתדרות ודרשה את פיטוריו. על רקע זה כמעט פרצה שביתה. הוא לא רצה להיות הגורם לשביתה והתפטר בעצמו.

שמואל עבד בבנייה אצל קבלן פרטי ובעבודות אינסטלציה בבניין. היה בין מניחי רשת צינורות המים של חברת "מקורות" בעמק יזרעאל, ביקנעם, כפר חסידים, כפר יהושע ונהלל, ושל התשתית לרשת המים באזור קריית מוצקין וקריית חיים. בשנים 1934 – 1938 הניח צינורות מים בכל שכונת הדר הכרמל בחיפה.

תערוכת הציורים והפיסול הראשונה שלו בארץ נפתחה ב- 1937 בטכניון. הוא זכה לדברי שבח רבים, במיוחד כיצד הוא היטיב לתפוש ולבטא את הנוף בארץ ישראל את האווירה והאור המיוחדים לה.

מ- 1940 עד 1952 עבד שמואל בבית החרושת "וולקן" שבמפרץ חיפה, בעשיית מודלים ותכניות ליציקה והשתלב יפה במקצוע. כל אותה תקופה של עבודה קשה והתמודדות עם המציאות בארץ לא חדל מאמנותו, כשאשתו פנינה לבית כהן מעודדת אותו ומסייעת לו.

ב – 1943 נאסר על ידי המשטרה הבריטית בחיפה בעת שצייר את נוף הכרמל. אולי חשדו בו על היותו מרגל המשים עצמו כמצייר את הנוף. היו אלה ימי מלחמת העולם השנייה ומחנות צבא ומערכות הגנה הוצבו בכרמל. הוא שוחרר לאחר שהתברר כי הוא צייר ידוע ומוכר[1].

ב- 1947 שמואל הציג את ציוריו בתערוכת יחיד בטכניון. המבקר האמנותי של עיתון "קול העם", של המפלגה הקומוניסטית, כתב: "יש להתפלא על לם, שדווקא הפועל, החרט שחייב היה להראות לנו את האדם היוצר לא סתם ככתם על הבד – אלא כאדם השולט בכוחו ובהבנתו על הטבע – לא עשה כן. המבקר הוסיף כי ציוריו האחרים של שמואל ראויים לציון מבחינת מבנה הקומפוזיציה והתאמת הצבעים...[2]

ב- 1955 הוצגו ציוריו של שמואל במוזיאון תל אביב באחד מאולמות המוזיאון, ובשלושת האולמות האחרים הציגו את עבודותיהם במקביל האמנים: מרדכי אבניאל, צפורה ברנר ומליטה שיפר. קלוב, מנהל המוזיאון, יזם את הזמנתם. שמואל זכה להערכה בצדה של ביקורת: "ציוריו מעידים על ידיעה טכנית ומקצועית בעלת רמה. הוא מניח את שכבות הצבע על גבי הבד בסכין, ואמנם פיתח בדרך עבודתו זו מומחיות הראויה לתשומת לב. סגנונו הוא אימפרסיוניסטי..." [3]

ב- 1956 לרגל "היום הים" נפתחה מטעם "החבל הימי לישראל" סניף חיפה, תערוכת יחיד על נושא כלי שיט ונוף ימי. "התערוכה מפגינה לאנשי חיפה את התפתחותו המעניינת של אמן מקומי אשר יצא מבית יוצר לכלי יציקה במפרץ והגיע לתערוכות בחוץ לארץ ובארצות הברית שעוררו ענין והערכה רבה." באותה שנה שמואל הציג את עבודותיו בפריס בתערוכה בינלאומית.

ב- 1957 שמואל צייר את דיוקנו של טוביה מילר, שהיה מעורה הן בחיי המושבה רחובות והן בענייני היישוב. עסק רבות בפעילות ציבורית, תרבותית והתיישבותית. היה חבר בוועד המושבה, ממייסדי התאחדות האיכרים, ניהל את חברת "פרדס" והיה ממייסדי "אחוזת הרברט סמואל" (כיום שכונת אחוזה) על הר הכרמל[5]. בערוב ימיו עבר לגור ב"אחוזה" שעל הכרמל. ייתכן ששם פגש שמואל את מילר וצייר את דיוקנו.
ב- 1958 בקטלוג של תערוכת יחיד בחיפה כתב ש' שלום על שמואל, במלאות 25 שנה ליצירתו: "צנוע, מכוון פנימה, נאמן לעצמו ונאמן למראה עיניו... מצייר את הנוף של ארצנו, נוף היקום ונוף האדם ובעיקר – ים, חופים וים, סירות וים, אנשים וים..."[6]

ב- 1960 בתערוכה ה- 13 שלו הציג שמואל את ציורי הדיוקנאות של אנשי רוח, סופרים, משוררים, אישי ציבור, אנשי יצירה רוחנית וציבורית שהקדיש להם מזמנו בשנים האחרונות. הוא נסע ממקום למקום, כדי להשיג את ה"מודלים" בעמל, בחריצות, ובעקביות, הצליח ליצור גלריה שלמה של למעלה ממאה דיוקנאות אשר צייר בצבעי שמן.[7]

ב- 1964 שמואל הוציא אלבום של 64 רפרודוקציות של תמונותיו מתקופות שונות. באלבום הוצגו: נופי מים, האנייה אקסודוס, גלריה שלמה של דיוקני אישים יהודיים, ביניהם מרטין בובר, נחום גולדמן, זלמן שזר, מכס ברוד, בורלא, הזז, עגנון, ש' שלום, שמשון מלצר, אנשי רוח ומדע ופרופ' קלאוזנר המנוח.[8]

באותה שנה, לציון 30 שנות מגוריו בחיפה ויצירתו בעיר הכרמל, שמואל הציג בתערוכת יחיד "גן פורח" של ציורי פרחים, נוף סמטה בצפת, ספינות נמל הבית דמות נערה שצמתה שמוטה על כתפה ועוד. לוח הצבעים שלו נעשה לוהט וחם יותר.[9]
ב- 1971 וב- 1975 הוענקו לשמואל פרסים על ציורי הנוף שלו. ב- 1977 הוענק לשמואל פרס ע"ש הרמן שטרוק על יצירתו "דמות", בידי ירוחם צייזלר, ראש העיר של חיפה.

ב- 1984 הוענק לשמואל תואר יקיר העיר חיפה.

שמואל נפטר בשנת 1994 ונקבר בחיפה.

הערות שוליים:
[1] חיפה, נאסר בציירו תמונות נוף, המשקיף, 10.10.1943, עמ' 3
[2] תערוכת ש.לם בטכניון, קול העם 29.04.1947 עמ' 3.
[3] תמונה מדברת וסיני מחריש, זמנים, רחל אנגל, 15.07.1955.
[4] רשימות חיפה, הצפה, ד.י. זכאי 13.05.1956 עמ' 2.
[5] טוביה מילר, הארכיון לתולדות רחובות. אחוזת שמואל היא כיכר חורב ומרכז חורב המכונה אחוזה. שכונה ותיקה ומרכזו של רובע המגורים ברמות הכרמל בחיפה.
[6] תערוכת הצייר שמואל לם, דבר, 30.05.1958, עמ' 9.
[7] תערוכת שמואל לם, למרחב, ל. חיין-שמעוני, 13.05.1960 עמ' 6. התערוכה התקיימה בבית אגודת הציירים והפסלים בחיפה.
[8] אוצרות מוזיאוני בורדו – במוזיאון תל אביב, הצפה, חוה זהבי, הצפה 31.01.1964 עמ' 5. האלבום בהוצאת מסדה.
[9] במוזיאון לאמנות חדישה, דבר, חנה בת מרים, 12.06.1964.

חקר וכתב - צביקה תדמור
חסר רכיב