חסר רכיב

"מנוחה ונחלה" וה"יחידים" רוכשים את אדמות דוראן

בשנת 1890, לאחר חג הפסח, הצטרפו לוין-אפשטיין, יעקב ברוידא, לייבוש דוידזון ובצלאל קורלאנדסקי, אל שיירת חובבי ציון. השיירה יצאה לארץ, בראשותו של הרב שמואל מוהליבר, כדי לבדוק את האפשרויות להתיישבות בארץ. נציגי "מנוחה ונחלה" נפגשו עם יהושע חנקין ואהרון אייזנברג, שהמליצו להם לקנות חלקים מאדמות דוראן. "אחרי יישוב הדעת ארוך החלטנו כי אדמת דוראן היא היותר נאותה למטרתנו" (זכרונותי, אפשטיין). הם החליטו לרכוש 6,000 דונם (50 חלקות של 120 דונם), אך ברוידא התנה את הרכישה במספר דרישות, שהטיפול בהן דרש זמן וכסף.

חנקין היה עסוק באותם ימים בסילוק ההלוואה, שלקח ממנדלסון. לאחר שפרע את ההלוואה בעזרתו של דונדיקוב (שרכש 1,000 דונם), התפנה חנקין למילוי דרישותיו של ברוידא, שאחת מהן הייתה קבלת "קושאנים". על פי החוק התורכי אסור היה ליהודים, נתיני חו"ל, לרכוש קרקעות בארץ. אבל בכ"א באב 1890 הצליח חנקין לקבל את הקושאנים. הייתה זו הפעם הראשונה שהושגו קושאנים ע"ש קונים, למרות היותם אזרחים רוסים. בנוסף השיג חנקין רוכסיות לבניית רפתות, שיוכלו בהמשך להפוך בקלות לבתים. על מרדכי ליובמן, מודד הקרקעות העברי הראשון בארץ, הוטלה מלאכת מדידת הקרקע ושורטטה מפת המושבה. בעזרתו של לוין אפשטיין נמדד השטח ונמצא שגודלו 10,624 דונם. לאחר שסימנו את גבולות המושבה, סימנו במפה גם את חלוקת השטח, את הרחובות ואת המקומות שנועדו לבתי מגורים ולמבני ציבור. בעזרתו של חנקין זכו גבולות המושבה לאישור, בחתימת יד, גם מהשכנים הערבים. רחובות הייתה למושבה העברית הראשונה, שהייתה לה מפה. דרישותיו של ברוידא העמידו את המושבה על יסודות איתנים.

לאחר מילוי דרישותיו של ברוידא, רכשה "מנוחה ונחלה" 6,400 דונם ברחובות. חברי האגודה לא עלו לארץ עם ייסודה של המושבה. הם החליטו שאדמתם תעובד בשותפות, ורק לאחר שהאדמה תניב פרי, היא תחולק על פי גורל לחברים. 4,600 הדונם הנותרים נמכרו למתיישבים יהודים בודדים. ל"יחידים", שקנו קרקע מידי חנקין, נוספו אחדים ביניהם: שמואל גורודיסקי, שרכש 700 דונם, י' דוידזון, בתיה מקוב וניסן קנטרוביץ.

"ואת כל בוני רחבות, בעלי קרקעות ופועלים, אנשי "מנוחה ונחלה" ויחידים, איחדה רוח אחת: עצמאות. חיים כלכליים עצמיים בלי תמיכה, וחיים ציבוריים עצמאיים, בלי פיקוח מלמעלה. זה היה האידאל שחיזק את כל הלבבות ואשר למען הגשמתו כדאי לחיות, לעמול ולסבול" (רחבות, משה סמילנסקי).

עדויות וקטעי ספרות:
לוין אפשטיין תיאר את תהליך רכישת הקרקע בספר זיכרונותיו: "אחרי שובנו ליפו, החלטנו לתור את אדמת דוראן ולחקרה... נשאר עמדי ביפו רק מר ברוידא ואני. נסענו לדוראן, וחקרנו את השטח לאורכו ולרוחבו. בהסכם עם דעות האיכרים באתי לידי מסקנה כי שני שלישי השטח יאותו לנטיעות ושליש אחד לתבואה. אחרי יישוב הדעת ארוך החלטנו כי אדמת דוראן היא היותר נאותה למטרתנו וגם יותר נוחה, משום שהיא נמצאת בתווך, בין ראשון לציון, ואדי אלחנין, עקרון וגדרה. חשוב היה לנו כי מושבתנו תימצא בשכנות עם מושבות יהודיות אחרות, ליתר בטחון מפני הערבים".

על רכישתה של אחוזת דוראן:
"הנחלה "דוראן" אשר קראוה "רחובות" הנקנה ע"י אחינו החובב ציון ה' חנקין לפני ירחים אחדים נמכרה כבר כלה לחלקים. ובחרף הבא נזכה לראות בעינינו מושבה חדשה גדולה הנוסדה מיחידים בלי עזר נדיבים ותמיכת חובבים, יתן ה' השוכן בציון ותרבנה מושבות כאלה, מושבות עם ישראל, וישועתנו קרובה לבא. אלף דונם קנה ה' דונדיקאוו, שבע מאות קנה ה' גאראדינסקי, עוד אחדים קנו חלקים חלקים קטנים ובערך שבעת אלפים ושבע מאות קנו הגביר החובב ציון ועמו ה' יעקב ברודא והמשכיל החו"צ ה' עפשטיין לעווין מווארשא לשלשים וחמש משפחות מאחינו היושבות כעת בעירם ווארשא, ואשר תשבנה שם עד אשר יבנו הבתים וינטעו הכרמים".( פורסם ב- מגיד, גיליון 27, כ"ה תמוז תר"ן).
חסר רכיב