חסר רכיב

המושבה במאורעות 1939-1936 ("המרד הערבי")

העלייה החמישית שהחלה אחרי מאורעות תרפ"ט והתגברה עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הביאה לשגשוג כלכלי של הישוב בארץ. מציאות זו גרמה לחששות של ההנהגה הערבית בארץ, מהאפשרות שהיהודים יהפכו לרוב. הציבור הערבי הלך והקצין את עמדותיו נגד היהודים ונגד השלטון הבריטי בארץ. המופתי הירושלמי חג' אמין אל חוסייני, שדחק את מקומם של המנהיגים הערבים המתונים, הסית וחימם את האווירה, והיה בין הגורמים לפרוץ המאורעות ("המרד הערבי"). מטרותיו העיקריות היו ביטול הכוונה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, עצירת העלייה, פגיעה בכלכלה היהודית וחתירה להקמת מדינה ערבית. המרד פרץ ב-15.4.1936, וכבר ביומו הראשון נפלו הקורבנות היהודים הראשונים.

בכפרים בסביבת רחובות, התנהלה הסתה נגד היהודים. הופצו שמועות, שיהודים הורגים ערבים. שבוע אחרי פרוץ המאורעות, הפועלים הערבים חדלו להגיע לעבודה, ואלה שהתגוררו במקום החלו לעזוב. ליד גבעת ברנר, פירקו בדואים את מאהליהם ונדדו למקום אחר [1]. ערבים שניסו להגיע לעבודה במושבה, עוכבו על ידי אחרים. החלו התקפות של ערבים מזוינים על שומרים בפרדסים ועל הנוסעים בכבישים, ונפצעו בהן יהודים. התרבו ההצתות, בעיקר של בתי אריזה ו"בתי מוטורים" [2]. למרות האירועים הקשים, היו פרדסנים שהמשיכו להעסיק ערבים. לאחר אחת ההתקפות הראשונות על עובדים, הגיעו נכבדי הכפר הערבי עג'יר למושבה והביעו התנצלותם, אולם זה היה מקרה חריג שלא היו עוד כמותו. [3]

במושבה נערכו לבאות. בישיבת הוועדה החקלאית מיום 28.5.36 הוחלט שיש להפסיק את לינת הערבים בפרדסים, וכן שאין להשקות את הפרדסים בלילות, בין השעות 20.00 ל-03.00 לפנות בוקר, מפני שרעש המנועים מפריע לשומרים לשמוע את המתרחש סביבם [4].

באותו החודש הוחלט גם שכדי לתגבר השמירה תוטל מכסה של שמירה אחת בשבוע לכל 30 ד' פרדס. מי שלא יוכל לשמור, יוכל לפדות את השמירה בכסף. בישיבה אחרת של הוועד החקלאי עם ועדת השמירה נקראו החקלאים לשמש דוגמא לשמירה יעילה. כמו כן, הוחלט להכין רשימות שמירה,ומהסרבנים, לגבות דמי שמירה [5].

מאחר שפעולות אלה לא מנעו את ההצתות ועקירת העצים, נקראה כעבור מספר חודשים אסיפת תושבים בה הוחלט שחייבים לתגבר את שמירת המתנדבים ליומיים בשבוע, בנוסף לשומרים בשכר. לדעתם, השמירה בשכר בלבד לא הייתה יעילה מספיק [6].

עניין השמירה נדון שוב, ובאסיפה כללית שנערכה באוקטובר 1936, הובע חשש בעיקר מגניבות והצתות. בפני האסיפה, הוצגה תכנית שמירה מקפת לפרדסים. נמסר, שהשמירה תתבצע ב-40 נקודות ע"י 91 שומרים, שישמרו בקבוצות של 3-2 [7]. בישיבות הוועד החקלאי וועדת השמירה, נדונה שאלת שילובם של הגפירים (השוטרים המוספים) לשמירה, למרות שהם היו נתונים למרות המשטרה ולא למושבה [8].

בתחילת 1937, הוחלט להוסיף שמירה בלילות בהתנדבות. כל בן משפחה היה חייב לשמור או לפדות את שמירתו בכסף . התנכלויות הפורעים הערבים גברו. הותקפו רכבים ורכבות ונעקרו מסילות ברזל. בפרדסים הותקפו עובדים ושומרים. בספטמבר 1936 נרצחו שני עובדים בפרדס , דוד מלחי וזכריהו בן יפת. נשרפו בתי אריזה, הושחת רכוש ונעקרו עצים [9].

באוקטובר אותה השנה, הסתיימה השביתה הערבית, והחלה רגיעה באירועים האלימים, והפועלים הערבים החלו שבים לעבודה [10].
משטרת רחובות, שעד אז השתייכה למחוז רמלה הפכה למשטרת מחוז כפרי, שכלל את הישובים היהודים והערבים שסביבה. בראשותה הוצב מפקח בריטי, ותחתיו שני קצינים ,יהודי וערבי [11].

ביולי 1937 פורסמו מסקנות ועדת פיל, בהן הצעתה לחלוקת הארץ לשתי מדינות - יהודית וערבית, ושטח נוסף, שיהיה תחת מנדט בריטי. הערבים התנגדו לזאת וחידשו את מאבקם. המאורעות פרצו ביתר שאת, שוב נורו יריות, מוקשו מכוניות וחובלו מסילות ברזל. בפרדסים חודשו מעשי ההצתה, בתי אריזה ובתי באר נשרפו.

ב- 1938 נרצח הנוטר אריה בן שמריהו, ובגיבתון חדרו מחבלים לבית משפחת דומניץ ורצחו אם ושלושה ילדים. בתקרית אחרת, נרצחו 7 נוטרים, ששמרו על פועלי חברת החשמל, ליד מסמיה,[12]

מצבם הכלכלי של השוטרים היה קשה. המשכורת שקיבלו לא הספיקה למחייתם, ובמיוחד הכבידה על המשפחות שהתקשו לכלכלן. המושבה נענתה לפניית הסוכנות היהודית,והגדילה את משכורת תשעת השוטרים המשרתים בתחנה - לבעל משפחה הוסיפו 2 לא"י לחודש, ולרווק לירה אחת [13]. המועצה אף פנתה לחברת "שמן", וביקשה שתמכור למשפחות השוטרים את מוצריה במחיר מיוחד [14].

מאחר שתחנת המשטרה הייתה אזורית, פנתה המועצה לישובים הסמוכים כגדרה, מזכרת בתיה ובאר יעקב וביקשה שישתתפו בעלויות הנוספות של השוטרים.

ב-1937 עזבה את המושבה יחידת צבא בריטי, שהייתה מוצבת במקום, ובמקומה הובאו שוטרים ערבים. המועצה מחתה על כך בפני מושל מחוז המושבות, וביקשה להחליפם ביהודים [15].

בעונת הקטיף של 1937 החליטה ועדת הקלמנטינות של המושבה לקרוא לאסיפה כללית ולהודיע כי השמירה תהיה שמירה רגלית ע"י יהודים בלבד. ביקורת תעשה בלילות ע"י ששה שומרים רוכבים, וביום ע"י רוכב עד שניים. בחירת השומרים הרוכבים תעשה בהתייעצות עם הפרדסנים ובשיתוף עם ראש הרוכבים קנטרוביץ [16].

למרות ההחלטה, היו פרדסנים שהמשיכו להעסיק פועלים ערבים, חלקם אף עבדו בהשקאה בלילות [17]. היו פועלים, שהתנגדו לצאת לשמירה במחאה על כך, שביום עובדים ערבים בפרדסים, ובלילות הם נקראים לשמור בהתנדבות על אותם הפרדסים [18]

בפגישה שנערכה בתחילת 1938 בהשתתפות נציגי ארגון ראשי המועצות, ראש עיריית פתח תקוה (הוכרזה כעיר בתחילת 1937) ונציג התאחדות האיכרים, נדונו בעיות הביטחון בישובים והצורך בהגברת השמירה. לאור הבעיות שהועלו בפגישה , שלחה התאחדות האיכרים מכתב לר. צ'רצ', נציב מחוז הדרום, בנושא הביטחון בישובי הדרום. המצב חייב חיזוק כוחות ההגנה, בעיקר בעונת קטיף ההדרים, מפני שבעונה זו הייתה תנועת העובדים רבה בשטחים, שחלקם גבל בכפרים ערביים עוינים. לאור זאת, הם בקשו לתגבר את הכוחות, ע"י גיוס "שוטרים מוספים" (גפירים בלשון המכתב) סוג א', במימון השלטונות. בהמשך המכתב, הופיעה רשימת הישובים, בהם נדרשת תוספת שוטרים מוספים, והמספר המבוקש לכל ישוב. לרחובות דרשו 10 שוטרים [19]. המצב הכלכלי הקשה של החקלאים ועלויות השמירה הרבות, הקשו לממן את כל הוצאות הביטחון, היו חקלאים שטענו שהם משלמים מסים למועצה ולכן אין לחייבם בתשלום נוסף על שמירה. הפרדסן יעקובזון טען שהשומרים אינם נכנסים לפרדסו בגלל שערבים משקים אצלו בלילות , ולכן אין לחייבו בתשלום [20]. י' גורודסקי פנה בשם המועצה, לספקטור הממונה על השוטרים המוספים במחוז, בבקשה להעביר את החדר שלהם לבניין המועצה, כדי לחסוך בהוצאות שכר.[21]

ב- 1938 שינו את צורת השמירה בגלל המצב הביטחוני שנוצר. השומרים הרכובים, שנהגו להסתובב בלילות בשטחים כשהם רכובים על סוסיהם, הונחו להסתתר במקומות גבוהים, החולשים על השטח ולארוב לפורעים [22]. הובן שמול כנופיות מזוינות, יש להעמיד קבוצות שומרים, ולכן הוחלט להוציא כל לילה כ-40 שומרים ולחלקם לקבוצות של 8-7 שומרים [23]. את השומרים החלו להסיע במכונית משוריינת לעמדות המארב, אולם מספרם לא הספיק והמועצה ביקשה אישור לגייס עוד עשרה [24]. במושבה החליטו להקים מגדלי שמירה. בגבול המזרחי של המושבה הפונה לרמלה , הוקם מגדל שמירה מבטון [25].

היו מקרים, שפרדסנים מכרו לערבים את הפרי על העצים, אולם המועצה החקלאית התנגדה לכניסת פועלים ערבים לקטוף את הפרי ודרשה שהקוטפים יהיו יהודים [26].

ב- 1938 הוקמה קרן "כופר היישוב". הקרן גייסה כספים מתרומות וממס מרצון, שהוטל על הנסיעות בתחבורה הציבורית, סיגריות, שעשועים וכו'.
התקבלו גם תרומות מחברות כאימפורט חקלאי, הבירה והיין, חברות הביטוח ועוד [27]. הכספים סייעו לישובים במאבקם בטרור. באמצעותם בוצרו ישובים, הוקמו עמדות וגדרות תיל . בישובים שונים, אף נסללו דרכי ביטחון, באזור רחובות הוחלט לסלול שני כבישים מרחובות לחולדה ומרחובות לנען [28]. הקרן גם מימנה חלק מעלויות שכר ה"שוטרים המוספים" . בשנים 1939-1938 קיבלה רחובות מימון מכופר הישוב, להחזקת 4 שומרים , בעלות של 20 לא"י לחודש, לעומת זה גבתה מהתושבים מס לכופר הישוב בסך 1240.37 לא"י, סכום זה כלל גם תכשיטים שנתרמו ע"י תושבים [29].

באותה בשנה הוקמה לראשונה תחנת כיבוי אש ברחובות, ושירתו בה כבאים בהתנדבות. מהמועצה פנו לעיריית ת"א, בבקשה לסייע בייעוץ להקמת התחנה.[30]

ב- 1939- שטח אדמת המושבה השתרע על כ-16,000 דונם, והיו בה כ-8,000 תושבים. בשדות עבדו כ- 1,000 איש. בלילות עבדו פועלים בהשקאת הפרדסים. עליהם שמרו כ-150 איש, מהם 6 רוכבים. רוב השומרים קיבלו שכר מהמועצה, ורק חלק קטן היו מתנדבים ללא שכר. נשק במושבה היה מועט וכלל כמה רובי ציד, 35 רובים צבאיים בריטים, (מהם 10 ששימשו לאימונים),ו- 10 אקדחים. לשכונת שעריים, שהתגוררו בה כ- 2,000 נפש הוקצב שומר 1 בלבד. המועצה פנתה למושל המחוז בבקשה, להגדיל את מספר השומרים (השוטרים המוספים) בכ-150 איש , וכן להגדיל את מספר הרובים הצבאיים בכ-100, מהם 25 לשעריים. השלטונות לא אישרו את הבקשה [31].
ב- 1939 אסרו השלטונות על "השוטרים המיוחדים", לצאת מתחומי המושבה בשעת עוצר. הדבר נוצל ע"י הפורעים ובמחוז נרצחו 9 יהודים, בדרכים ובשטחים החקלאים הונחו מוקשים. מושל המחוז נתבקש לבטל את ההחלטה, להגביר את השמירה , ולנקוט פעולה לחיסול קיני הפורעים [32].

ב- 30 ליוני 1939 , נורו למות 5 ערבים ליד שערים. הישוב גינה את המעשה ואף הוצא גילוי דעת . במקביל הוחלט לתגבר את השמירה מחשש למעשי נקם [33]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלה המושבה להיערך למצבי חירום, לראשונה הוקמה תחנת כיבוי אש במושבה, נבחרה עדת מצב, שתפקידה היה הפעלה וציוד שירותי התגוננות בפני התקפות אויר, מד"א וכיבוי אש [34]. תחנות עזרה ראשונה הוקמו בשכונת מילר ובשערים נערכה תכנית להקמת "בתי חולים" ברחבי המושבה. כ-150 איש עברו קורס עזרה ראשונה . "הדסה" הודיעה שתספק חומרי רפואה. מנהל בית הספר הציע לא לקחת אחריות לגורל הילדים המרוכזים במקום אחד, ולשחרר את התלמידים לביתם. הצעתו לא נתקבלה. [35]

יחידות צבא בריטי התמקמו במושבה, בין החיילים היו חיילים אוסטרלים . החיילים נתקבלו במושבה בחמימות רבה . פה ושם היו תלונות נגד החיילים על התנהגות לא נאותה ופגיעה ברכוש (כנראה שיכורים ) , והמועצה התלבטה כיצד לטפל בזה, מבלי לפגוע בהכנסת האורחים. [36]

הערות ומקורות:
[1] "דבר" 22.4.1936
[2] שם, 22.4.1936: 30.4.1936: 17.5.1936 15.8.1936: 30.8.1936: 7.9.1936
[3] שם," 28.4.1936
[4] ארכיון רחובות , פרוטוקול מיום 28.5.1936, תיק ועד חקלאי שנים 1937-1935
[5] שם, ,פרוטוקול מיום 29.5.1936 תיק ועד חקלאי שנים 1937-1935 : דו"ח ועדת שמירה , 30.8.1936 תיק ועד חקלאי שנים 1937-1935
[6] שם,, אסיפה 69 מיום 3.9.36 , תיק ועד חקלאי
[7] שם,, פרוטוקול מיום 4.10.1936, הסתדרות חקלאית, ספר הפרוטוקולים, שנים 1937-1935
[8] שם,, פרוטוקול מס' 8 מיום 18.10.1936, הסתדרות חקלאית, ספר הפרוטוקולים, שנים 1937-1935
[9] "דבר" 1.7.,15.8.,16.8.,25.8, 30.8, 1.9, 5.9, 7.9, 11.9, 5.10, 11.10.1936
[10] שם, 18.10.1936.
[11] שם, 8.11.1936,
[12] שם, 13.3, 12.9 , 21.9, 18.10, 27.10,1.12, 19.12.1938: ישראלה קומפטון,רחובות אתרים ומסלולים ,הוצ' ע.רחובות 1960
[13] ארכיון רחובות,מסמך מס' 43, 3.12.1940, תיק שוטרים עבריים .
[14] שם, מכתב למועצת נתניה מועצת רחובות מסמך מס' 12 תיק שוטרים עבריים 1950-1935
[15] שם, ב.צ.הורוביץ לסגן מושל מחוז המושבות, 11.8.1937, מסמך מס' 12, תיק שוטרים עברים 1950-1935
[16] שם,הועד החקלאי6.10.1937 הועד החקלאי ספר הפרוטוקולים 1938-1937: 11.10.1937: אסיפה כללית, ספר הפרוטוקולים 1938-1937 : 13.10.1937, ספר הפרוטוקולים 1938-1937 : ועדת הקלמנטינות –במושבה היו ועדות קבועות כועדה החקלאית, המועצה החקלאית, ועד ההגנה, ועדת השמירה, ועד הפועלים. והיו ועדות מיוחדות כועדת השמירה המיוחדת, ועדת הקלמנטינות,ועדה כספית לגיוס כספים לשמירה ופיקוח על ההוצאות, ועדת ארגון השמירה ועוד.
[17] שם , מסמך מס' 49 , 2.6.1938 ,ספר הפרוטוקולים 1938-1937
[18] חנה הילר בשיחה שהתקיימה בשנות ה-70, סיפרה שבעלה היה בין המוחים .
[19] שם,, לר. צ'רצ' נציב מחוז הדרום, 10.1.1938 תיק המשטרה המקומית
[20] שם, דיון על השמירה, 2.6.1938 מסמך מס' 49 ספר הפרוטוקולים 1938-1937
[21] שם, אל ספקטור מגורודסקי 7.2.1938מסמך מס' 10: 11.2.1938,לקצין הממונה על השוטרים המוספים, מסמך מס 11 . תיק המשטרה המקומית 1948-1935
[22] שם, מסמך מס' 37 , 7.4.1938 , ספר הפרוטוקולים 1938-1937
[23] שם, מסמכי הועד החקלאי ,מסמך70,ספר הפרוטוקולים 1938-1937,
[24] שם , מ.גורודסקי למפקד המשטרה ברחובות, מסמך 14,תיק המשטרה המקומית 1948-1935,
[25] ישראלה קומפטון,רחובות אתרים ומסלולים ,הוצ' ע.רחובות 1990: ארכיון רחובות ספר הפרוטוקולים 1938-1937 מס' 1. בפרדס אותו ניהל בשיסט, הוצע להקים מגדל שמירה קטן שיכיל שניים-שלושה שומרים, בשיסט טען שהוא יבנה בעצמו את המגדל אך ביקש שהוצאות השמירה יהיו ע"ח המועצה, סוכם להביא את בדבר לדיון בוועדה. לא ידוע אם אכן נבנה המגדל, כן לא ידוע אם נבנו מגדלים נוספים.
[26] ארכיון רחובות מסמך מס' 32, מיום 19.1.1939 , ספר הפרוטוקולים 1938-1937
[27] ארכיון ציוני תיק 5258799-35
[28] "דבר"15.9.1939
[29] ארכיון ציוני תיק 5258799,מסמכים 64 ,99,123, 130
[30] ארכיון רחובות, י.גורודסקי לעיריית ת"א , 14.4.1938 תיק כיבוי אש: הזמנה לפגישת ועדות כיבוי אש, הגנה, מועצה וחקלאית לתאום סדרי עבודת הכבאים 24.4.1938. תיק כיבוי אש
[31] שם, , למושל מחוז הדרום מי.גורודסקי, מסמך מס' 21 מיום 3.5.1939 , תיק שמירה ובטחון .1950-1938 : לנשיא המועצה מקצין מחוז המושבות 31.7.1939 מסמך מס' 33 תיק המשטרה המקומית 1948-1935.
[32] ארכיון רחובות , למושל המחוז מי. גורודסקי, , מסמך מס' 30,, 18.8.1939, תיק שמירה ובטחון 1950-1938 : למושל המחוז מהמועצה 18.9.1939, תיק שמירה ובטחון 1950.
[33] "דבר" 30.6.1939: ארכין רחובות ,פרוטוקול מס' 55, תיק פרוטוקולים ,הוועד, הפועלים והמועצה, 1939-1937 : חנן שייבה, ראיון אישי , 31.8.2011. חנן שהייה פעיל בש"י (שירות הידיעות של ההגנה טוען כי היו אלה אנשי כנופיה מזוינת, שהובלו במרמה ע"י משת"פ ערבי לתוך מארב של "שוטרים מוספים" שארב להם והרגם...
[34] שם, , תיק כיבוי אש 14.4.1938, 24.4.1938: ועדת המצב ,1.1.1940 : "הארץ" 18.6.1940 .
[35] שם, ועדת המצב, 1.1.1940 : תיק חינוך בתי הספר שנים 1941-1940, 23.6.1940
[36] שם,מחוז המושבות, 24.7.1940., מסמך 216, תיק חיילים במושבה.


עוד על השמירה והביטחון בעשור החמישי - כאן

חקר וכתב - יהודה בן בסט
חסר רכיב