נאום מר סוקולוב - חגיגות רחובות

לא נצטערתי מעודי, כמו שאני מצטער עתה, על אשר אין קולי אדיר וחזק כל צרכו להישמע לא רק פה, אך גם מסוף עולמנו היהודי ועד סופו. חפצתי שהקול הזה יהי ההד של משק גל חדוות החיים העברים השוטף פה מסביב, ושעמנו באשר הוא שם, ישמע מתוכו את צלילי ההרמוניה של ארצנו זו, את רחוש הכוח הכמוס והעומק הממלא פה את כל החלל והמזעזע את כל העצבים. את רקום היצירה החדשה, שעדיין ערפלי תעלומה פרושים עליה, אבל כבר פה ושם, מתוך הגבעולים הרכים, עולים ומשגשגים חיים רעננים ואדירים, וכבר משתזרות ההתחלות המשגשגות והמרפרפות לזר אחר של שאיפות עצומות, שאינן מורגעות ואינן פוסקות אלא חוזרות ומתחדשות, בלי לאות ועצלות, בלי בטלה וייאוש, בהתעוררות אמיצה, בלב רחב ונשמה יתרה, ומרתיחות והולכות וחותרות למצוא את סיפוקן הלאומי הגמור ולגשם ולגלם את תוכן תמציתן ע''י יצירות של ממש עומדות וקיימות. חפצתי- אבל שעה זו כלום שעת הכושר היא לנאומים? באמת צר לי על כל רגע ורגע, שאני גוזל מכם , כשאני זוקק אתכם לשמוע, בשעה שנאספתם לראות. לדבר עדיין אקווה למצוא הזדמנויות שונות בערים ובמושבות. אתם באתם הלום לראות בתוך תנועה מגוונת שמשיית, בהירה ועליזה זו את התהלוכות הנהדרות, את ההמון החוגג העובר בסך, את הקפיצות והטיסות, ההצלפות והעפיפות של מתעמלינו הפזיזים, את דגלי חברותינו מתנופפים ברוח ומזהירים בכל צבעי הקשת. את חביבינו הצעירים, כשהם טסים, משתובבים, מתחרים במרוץ, רצים ועולים בכביש, ולפעמים תלויים ועומדים בנס, כמ"ם וסמ"ך שבלוחות. עוד רגע, וראיתם את כל המראות האלה והתענגתם והתרגשתם.

אך על דבר אחד חפץ אני לעורר אתכם. אנחנו היהודים הננו רגילים תמיד להוציא מן הקליפה והזג את התוך והחרצן, ולתהות על כל תכנית חיצונית, ולחדור לתוכה, לדעת, מה היא צופנת בקרבה, מה פירושה וכוונתה. מנקודה זו, כשאני שואל את עצמי , מה חגיגה זו משמשת , מה יש מונח וטמון בתוך כל מה שרועד ובוער, רודף ושוטף פה מסביב, מה זו אומרת, מה זו יוצרת ומחדשת לנו, או-במלים יותר מדויקות , מה היא נותנת עוד ממה שהיא נותנת בעין לשם נוי ושעשוע, מה היא מכניסה לאוצר הרוח הלאומי וקניינו, נראה לי, שתשובתי תהיה נכונה, כשאגיד, שהיא מראה לנו התחלות מבשרות וסימנים מובהקים ומופתים אחדים של דבר גדול שנתחדש בארצנו עם הנץ החמה של תקופת התחייה, דבר שלא היה מקודם. שנברא רק בארצנו ושהולך ומשתכלל ומתבכר באומץ ורצון. בשאיפה טבעית וגבורה וניצחון רק במקום הנבחר הזה, היחיד שבעולם, להתחדשות החיים וחלוף הכוחות של עמנו.

הדבר החדש הזה הוא- הנוער העברי! הנוער העברי , רותח, תוסס, אדיר, נאה, רם, עליז וצוהל. רק תחת השמים האלה שאין כמוהם בעולם. רק על אדמה זו, באספקלריית אויר זה ובקסם הצבעים האלה, רק בתוך הניגודים הנפלאים האלה של האורות הבהירים והלוהטים והצללים העמוקים, נברא וקם מה שאבד לנו מכבר, מה שהיה משועבד ומובלע ומכווץ – הדור הצעיר.

הגוף הצנום, החזה השקוע והמצומצק, חולי, חלש, מדוכא, או-מפונק ומעודן- כך היה העברי הצעיר. במידה שהיה יותר כשול ומדולדל , בה במידה היה יותר יהודי. במידה שהיה יותר חמוץ ומקומט, היה יותר קרוב אל האידיאל הגלותי. כך הלך הנוער העברי ונפחת ונתדלדל, כך חזר עולמו לתוהו ובהו, כך התנוונה ופרח לו לתוך הרוחניות דלית לה תפיסה. כך היה הדבר עד שבאה התחייה, עד שיצא הקול: כליון לערכים הישנים! ועד שהקול הזה נתפוצץ ונתפרד לרסיסים פועלים וגומרים ומשפיעים בכל העולם בתבנית של גבורה , בהסתכלות צרופה ומזוקקה על החיים. ביחס ישר וסמוך אל הטבע ואל הסביבה, חופשי כציפור דרור, אבל לא נטול טעמו, כי אם להיפך עם החותם והברק הטבעי ודמותו המיוחדת לו מאת הטבע, באנוכיותו ועצמותו הפרטית עם כל שאיפותיה ומגמותיה. הרי זו הופעה היסטורית חדשה בצורתה, במזגה ובמהותה, שעדיין לא נגמרה, שעדיין יש בה מן התסיסה וההכנה, אבל כבר יש בה הרבה מן הנשגב והאדיר.

זה הוא הדבר הפנימי, היסודי, הבלוע והקלוט בתוך המראות החיצונים של חגיגה זו, ועל הדבר הזה אנו צריכים לשמוח, מפני שהוא מסמן התקדמות ודאית ומוחלטת של כוחות התחייה. הסימן הוא פשוט מאד: העם השלם מגן על עצמו בכל אבריו וחלקיו. לפיכך צריכים כל אבריו וחלקיו להיות בריאים ופועלים. אבל כל זמן שעם נתון בתנאים אי- טבעיים, מקצת אבריו נקרעים, מקצתם נושרים, ומקצתם מתכווצים ומתגמדים, ועל כל פנים עומדים במצב בלתי- מפותח. מה היו אברי עמנו מכבר? הידיים היו עשויות לשאת כבלים, ואם היה איזה תפקיד במלחמת ההגנה העצמית ההכרחית לרגליים, הרי היה תפקידן רק לברוח, להתכווץ כקיפוד ולחכות ולהשתמט ולהתחמק- כך הייתה המידה, ואין לנו לתמוה, ואין לנו למתוח קו בקורת על זה. כך היה המעמד הקרוע ובלוא וטלוא, ואלה היו תוצאותיו המחויבות.

משהתחילה התחייה, אין אנו נגררים עוד אחרי אותם התנאים, שיצרו את אותן הצורות המעקמות והמטושטשות, אנו מתנערים וקמים ומיישרים את אברינו, ואנו צריכים, בתוך החיים החדשים האלה, מתוך הזדווגות חדשה זו עם האדמה, לאברים ולחושים אמיצים, בכדי להספיק לעצמנו, בכדי להתכנס בכנוס מיוחד ולמצוא את הבסיס הבטוח: אנו במצב ובתנאים אשר בהם שום עם ושום אדם לא יתן לנו דבר זולתי מה שנטול בעצמנו. לפיכך אנו צריכים לכוח הגוף, לחריצות, לזריזות , למהירות. בא הקץ לתועלת אותן התכונות הרכות, הרפויות, המפוקפקות, לאותה רוח האבלות והעצבות לאותן הגבות המעוקמות והידיים המחובקות בחיק. והגיע זמן נחיצות תנועות אחרות, בתוך חללו של עולם ישוב זה, שהוא מלא, וצריך להתמלא יותר ויותר נדנוד ידיים וריצות רגליים, פיזוז וכרכור. ולפיכך יש תפקיד לאומי גדול לצעירינו, ולפיכך אנו שמחים, כשאנו רואים את עיניהם מתלהטות באור של שמחה ואת פניהם מבריקים וזרועי ידייהם יפוזו בהתאבקות והתעמלות.

כי אמנם, קהל נכבד, לשמחה זו עושה. רשאים אנו להיות באמת שבעי רצון כשאנו רואים. כמה כבר הצליחו צעירינו בארצנו בהתפתחות זו, כמה הם כבר יודעים הכול, יודעים כבר לרכוב , לרוץ, לשחות, לשוטט. רק דבר אחד אינם יודעים – לזחול! ויאמרו מה שיאמרו, אני אומר לכם, שיש לי קורת רוח מאי- ידיעה זו, לא פחותה ממה שיש לי מהידיעות שהם יודעים. טוב שהצעירים אינם יודעים לזחול. רבותי, הזחילה היא , בבחינה ידועה, גרסא דיינקותא. כל אדם, כשהוא מתחיל להלוך, בתחילתו הוא זוחל, ואוי ואבוי, כשהגרסא דינקותא הזאת איננה משתכחת לפעמים גם בתקופת הבגרות. אבל לנו, זאת היא רק גרסא דינקותא של הגלות, והצעירים כבר אינם יודעים גרסא זו.

אבל עוד דבר אחד יש בכישרון ההתעמלות. יש לא רק כוח, אך גם שכל וסדר וטעם ויופי, וגם את הדברים האלה אנו הולכים ולומדים. וגם הדברים האלה יכולים להיות כל כך יפים ומיוחדים במינם רק לאורה של חמה זו , תחת הרקיע הטהור והעמוק , תהום- האור . רקיענו זה שמרעיד בנפשנו את כל הגעגועים הקדושים. ועל ארץ זו, בין ההרים והעמקים האלה הפועלים על כל נים מנימי הנפש... אם יש טיפה של מרה בכוס- שמחה זו, טפה זו היא רק הצער, שאין כל אחינו הרחוקים יכולים להיות פה. בכדי להתבשם ולהתרפא מן המקור הזה. אבל עתידים הם לבוא ולבוא יותר ויותר כשישמעו את הידד האדיר של הימנון התחייה העולה אליהם מפה, מפי הדור הצעיר ומפי העם כולו.

העם כולו יחודש, יתכונן, יתבסס על ארצו. ואל הצעירים אני קורא: התחזקו והיו לאנשי חיל !

(מתוך "הפועל הצעיר", שנה שביעית גיליון 27, עמ' 13 24.4.1914 )

למידע על חגיגות רחובות - כאן