בית קברות תר"ן (המייסדים)

בבית הקברות הישן, כך נקרא בפי הרחובתיים בית הקברות הראשון, קבורים ראשוני המושבה, מייסדיה ובני משפחותיהם. כל מצבה וסיפורה חושף נדבך בדברי ימי המושבה. בבית קברות זה גם חלקה צבאית בה קבורים חיילי צה"ל שנפלו במערכות ישראל, רובם בני רחובות.

בית הקברות הוקם בשנת תרנ"א מכורח המציאות, ואילו חברת קדישא במושבה נוסדה בשנת תרנ"ד, ובשלב זה ניטעו האקליפטוסים בבית הקברות. הראשון שנקבר במושבה רחובות היה יעקב קרלינסקי.

העשייה המרובה וטרדות היום-יום השכיחו את העובדה שהצעירים זקנים יהיו.. והמחלות מפילות גם צעירים, ותאונות לא עלינו קורות... בכל התכנון נשכח עניין בית העלמין.

"נדמה לנו, שדאגנו להספיק את כל צרכי המושבה. בכל זאת שכחנו את האחד. שכחנו, כי במקום שאנשים חיים, שם הם גם מתים. לא עלתה על דעתנו שצריך להניח מקום לבית עלמין. אפשר ששכחנו זאת, משום שבשעת מעשה המדידה והבניין לא חשבנו על המוות, ואולי משום שבעמקי הנפש לא האמנו בעתידה של רחובות... בין כך ובין כך שטח פנוי לבית עלמין לא הנחנו. ורק מקרה אסון אשר קרה לנו אחרי הפסח הראשון (תרנ"א) הוא שהזכיר לנו את המוות. מר יעקב קרלינסקי, רכב מפתח-תקווה לרחובות, ויפול מעל הסוס וימת תחתיו. וכך התחלנו שואלים את עצמנו: איפה נכרה לו קבר? לכתחילה אמרנו לקברו באדמת נחלתו. אך הד"ר מזי"א התנגד לזה, וטעמו: המקום קרוב מידי למושבה. ואי אפשר לקבעו לבית הקברות. ומכיוון ש"מנוחה ונחלה" הייתה בעלת הנחלה היותר גדולה במושבה, לא יכולתי, מפני המקרה המעציב הזה, להסתלק מן הדרישה: לתת שטח­-קרקע לבית הקברות מחלקה. אחרי חקירה ומצאנו כי החלקה מספר ששים ותשע נאותה מאד לתכליתנו . ראשית, משום שהיא נמצאת לצד מזרח ומרוחקת מעט מן המושבה, ושנית משום שהיא מקום חול, מן החלקה הזאת הקציתי חמשה דונמים לבית קברות. דעת "מנוחה ונחלה” לא הייתה נוחה מן המעשה הזה אשר עשיתי ולא קיימה את החלטתי. מה היה לי לעשות? מלבד חלקי בתור חבר ב"מנוחה ונחלה" היה לי פה עוד חלק אחד שלא היה שייך לחברת "מנוחה ונחלה". לכן הצעתי לבעלי "מנוחה ונחלה" שאתן להם את חלקי, המנומר 21, וחלופיו אקח לי את החלק 69, אם כי חלקי ההוא היה טוב לאין ערוך מזה המנומר 69. החברה הסכימה לחילופין אלה. החלקה 69 עברה לרשותי. נמצא שחמשת הדונמים, שנתתי לבית הקברות, היתה מתנתי אני למושבה".

צילום: שי מאירי

בבית עלמין זה קבורים אליהו זאב הלוי אפשטיין, אפרים זק"ש, משה סמילנסקי, אהרון אייזנברג, קולונל אליעזר מרגולין ועוד.

בית הקברות קשור גם לפעילות "ההגנה" ברחובות. לפני קום המדינה, כאשר "ההגנה" חיפשה דרכים להחביא נשק, הוקמו מחסנים חבויים, "סליקים", בכל מקום אפשרי - בתים ומרתפים. אחד המחסנים הבטוחים יותר היה בבית הקברות, בקברים מדומים, בהם הסתירו נשק (באישור חברת קדישא). אפרים חרל"פ, שהיה יו"ר חברת קדישא, קנה לעצמו קבר בחייו, וזה שימש כמחסן נשק.

רחובות בת 90, עיריית רחובות, ישראלה קומפטון, עמ' 123