חסר רכיב

ד"ר פוחובסקי אריה (הרופא השני במושבה)

שימש רופא במושבה 1910-1907

נולד במינסק, בלארוס רוסיה, ב- 1869. בהיותו בן 13 הצטרף לחוג הנוער הראשון של חובבי ציון. סיים את הגימנסיה הממשלתית בניקולייב ורפואה בחרקוב ב- 1897. לאחר השתלמות בברלין, עלה ארצה ב - 1906. התיישב ביפו ופתח מרפאה פרטית.

כעבור חודשים אחדים הוזמן לרחובות להיות רופאה הקבוע הראשון במשרה מלאה של המושבה. נחתם עמו חוזה על שירות לתקופה של שלוש שנים, מיום 10 בדצמבר 1907 עד 10 בדצמבר 1910.

בחוזה שנחתם נקבע כי הוא מחויב לבקר ולרפא את כל החולים אשר במושבה: "האיכרים ובני משפחותיהם הנושאים בעול הוצאות המושבה, אורחים הנחשבים לבני משפחתם, פועלים עברים העובדים במושבה ובנוסף לענות ולרפא ערבים אשר מסיבה פתאומית, יקרה אותם דבר".
ניתנת לו רשות לבקר פעם או פעמיים בשבוע במקומות קרובים למושבה, רק אחרי ש – "יענה ויבקר את חולי המושבה, והרשות לקחת חופשה של שלשה חדשים אחרי כל שלש שנים, בתנאי שיסדר עזרת רופא אחר במושבה על חשבונו למשך זמן החופשה. בית הרפואות יתנהל באופן מסודר תחת השגחתו".

"משכורתו תשולם לו חודש בחודשו, שלושת אלפים פרנק לשנה, בשנה השנייה הוועד ישלם לו עוד שלש מאות פרנק בעד דירה, ובשנה השלישית ישכרו לו דירה על חשבון הוועד. אם הוועד יבנה בית ציבור שתהיה בו דירה לרופא, יתננה בחינם אין כסף". (פרוטוקול ועד המושבה 384 טבת תרס"ח, דצמבר 1907)

בתום שלוש שנים עזב ד"ר פוחובוסקי את המושבה, על נסיבות עזיבתו כותב משה סמילנסקי: "צר היה לד"ר פוחובסקי המקום ברחובות והוא שאף לצאת ליפו. זאת ועוד: כרופא המושבה המוקפת כפרים צריך היה להיענות גם לחולים ערבים, והוא עשה את הדבר ברצון. אבל פעם אחת נכשל. ערבי אחד ממראר, אבו ג'ילדה הידוע, הביא אליו ילד חולה בדיפטריט במצב שלאחר ייאוש. היה ההכרח לעשות לילד ניתוח דחוף בגרון, אף כי התקוה להצלחה היתה כמוה כאין: הוא אמר זאת לאב וניגש מיד למעשה הניתוח, והילד מת. האב נשבע לנקום ברופא, וגם ניסה פעמיים לירות בו. במשך זמן ממושך היו צעירי המושבה שומרים על הרופא ע"פ תור ביום ובלילה, עד שאבו ג'ילדה נכשל בעבירה קשה ונידון למאסר לזמן ממושך."

בהקשר זה, נודע סיפור על צבי פליישמן, שהיה שומר במושבה רחובות, כי פעם הציל מידי השודד אבו-ע'ינום (הוא מיודענו אבו ג'ילדה) את רופא המושבה. כאמור לעיל, לאחר מות התינוק, בנו של אבו-ע'ינום, בערה בו חמתו, הוציא את אקדחו ורצה לירות ברופא. קמה צעקה. שמע פליישמן את המהומה, עט למקום ובתנופה אחת הפיל את אבו-ע'ינום ארצה, הוציא מכיסיו שני אקדחים ופגיון וגרשו מן המושבה.
זועם וזועף חזר אבו-ע'ינום אל כפרו מראר והזעיק את בני הכפר לעלות על דוראן (רחובות) לנקום את נקמתו. המושבה קמה על רגליה והתכוננה לעמוד על נפשה. בלילה דהר צבי פליישמן על סוסתו לרמלה להודיע למשטרה התורכית. באו שוטרים והסערה שככה. אבו-ע'ינום שקל האם כדאי לו להסתכן בהתנפלות ישירה על רחובות אחרי שכבר טעם את נחת זרועו של "האיש על הסוס", והוא החליט כנראה להחליף את הנקם בתביעת פיצויים, בסכום של 300 לירות. כשהפיצויים לא ניתנו לו, זקף זאת על חשבונו של פליישמן, שראה בו את אויבו הגדול. מאז התנכל לו במעשי שוד תכופים במושבה וביקש את נפשו. (מתוך הבלוג של עודד ישראלי: סיפורי ארץ ישראל).

ממשיך ומספר סמילנסקי: "פוחובוסקי חיכה רק עד שיימצא רופא אחר במקומו, ואז הוצע המשורר טשרניחובסקי כרופא המושבה: אוסשיקין המליץ על כך.... הועד שמח לזכות ברופא המשורר, אבל לאחר שנודע לחבריו, כי אשתו של המשורר נכריה היא, משכו את ידם מן המועמד". (רחבות, עמ' 65-6)

בפרוטוקול המושבה צוין כי מועמדותו של המשורר טשרניחובסקי הוסרה כי לא יכול היה להתחייב על מועד הגעתו למושבה: "...ויען כי אי אפשר שתשאר המושבה בלי רופא דן הועד על שאר הקנדידטים אשר שלחו לנו את הקנדידטורה שלהם ועם תעודות..." (פרוטוקול 515 משבט התר"ע ינואר 1910)

עם יסוד חברת "אחוזת בית" הצטרף אליה ונבחר לוועדה הרפואית, עליה הוטל לקבוע את מיקום הקמתה של העיר ת"א, בחולות מצפון ליפו. הוא היה בין 60 התושבים הראשונים. ב- 1911 היה מנהל וכירורג בבית החולים "שער ציון" של קהילת יפו. בתחילת 1912 היה בין יוזמי הקמת הסתדרות הרופאים ובמשך מספר שנים עמד בראשה. בשנה זו נשא לאישה את אהובה בת ציון פטרושנסקי מבסרביה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה קיבל נתינות עותומאנית כדי שיוכל להישאר בארץ. הוא גויס לצבא התורכי כקצין רפואה ושירת בבי"ח צבאי בעזה, בילאן(צפון סוריה), בירושלים ובטבריה. אחרי המלחמה שב לתל אביב וייסד בביתו את בי"ח "גלעד".

נפטר ב- 1967 בגיל 98.

מקורות:
רופאיה של ארץ ישראל 1948-1799/ פרופ' ניסים לוי, יעל לוי
פרוטוקול ועד המושבה 384 טבת תרס"ח, דצמבר 1907
רחבות: ששים שנות חייה תר"ן-תש"י, משה סמילנסקי, הוצאת דביר, 1950
פרוטוקול 515 משבט תר"ע ינואר 1910

חקר וכתב - צביקה תדמור
חסר רכיב