בכור לוי (1974-1889)

בכור לוי היה מעמודי התווך של החינוך ברחובות בתקופת המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של המדינה - הוא שימש כמנהל בית-הספר העממי (מאוחר יותר נקרא על שם משה סמילנסקי ) במשך 30 שנה.

בכור לוי נולד בכ"ג באדר תרמ"ט ( 1889 ) בעיר העתיקה בירושלים, למשפחת ס"ט-ים שהתגוררו שם מאות שנים, כנראה מימי גירוש ספרד. בימי ילדותו יצאה המשפחה לגור מחוץ לחומות. חינוכו המסורתי – דתי לא מנע מבכור לוי לפנות אל המודרנה וללמוד בבית המדרש למורים בירושלים (אחר כך סמינר דוד ילין ) בניגוד לשאיפת אביו שרצה לכוונו לרבנות.

בשנים ההן היה בית המדרש בניהולה של חברת "עזרה" הגרמנית, דבר שהעניק לבכור לוי את ידיעת השפה הגרמנית. זו תעמוד לזכותו בשנות מלחמת העולם הראשונה, בהן גויס לצבא התורכי ושימש בו מתורגמן מגרמנית לתורכית.

עם סיום הכשרתו להוראה, החל בכור לוי לעבוד כמורה בחברון. לרחובות הגיע אחרי כשנה וחצי, בפסח תר"ע (1910). הוא בא לחגיגות הפסח המסורתיות של רחובות, שהפכו לשם דבר בישוב היהודי של אותם הימים. הכנסת האורחים וההתקבלות על ידי צעירי המושבה הרשימו מאוד את בכור לוי. כמו כן, נקשר קשר רומנטי בינו לנחמה הרשנזון, בת הדור השלישי למייסדי רחובות.

אהרן אייזנברג, ראש ועד המושבה, הציע למורה הצעיר להצטרף לצוות ההוראה של בית-הספר ברחובות. באותה תקופה החלה שנת הלימודים במוסדות חברת "עזרה" ( שבית-הספר ברחובות השתייך אליהם ) אחרי פסח. בכור לוי נענה להצעה, והוא החליף מורה, חניך אחר של סמינר המורים הירושלמי, אהרן שולמן, שנסע להשתלם בחוץ לארץ. ידיעת השפה הערבית עזרה להשתלבותו של בכור לוי בהוראה ברחובות, שכן שפה זו נלמדה אז מכיתה ג'.

החל מ- 1910 ובמשך 64 שנים חי בכור לוי ברחובות ופעל בה. זמן קצר אחרי התיישבותו ברחובות נשא לאישה את נחמה הרשנזון. הם גרו שנים אחדות בשכירות, ראשית בבית דונדיקוב, אחר כך ברחוב יעקב ולבסוף בנו את ביתם ברחוב גלוסקין. לזוג נולדו 3 ילדים: רחלה ( לימים טלמון ), ידידה ( לימים קפלן ) ואליעזר.

כאמור, בכור לוי עבד בבית-הספר העממי ברחובות במשך 44 שנים: 14 שנים כמורה ו- 30 שנה כמנהל בית-הספר. בערך בזמן הגיעו של בכור לוי לרחובות, התייצב המצב החינוכי בבית-הספר וחילופי המורים התכופים הסתיימו. ב- 1913 התמנה יצחק יפה למנהל ( "מורה ראשי"), והוא הנהיג בבית-הספר את ההוראה הכוללת – שיטה הנהוגה עד היום בבתי-הספר היסודיים בישראל, ועל פיה מחנך הכיתה מלמד בה את רוב המקצועות ולא מורה מקצועי המלמד במספר כיתות רב את מקצועו היחיד. כמו כן, "מלחמת השפות" שהתרחשה בארץ החל מתרע"ד ( 1914 ), פסחה על רחובות ששפת ההוראה בה נקבעה שנים קודם לכן ונשארה עברית במבטא ספרדי. באותה שנה יצא בית- הספר ברחובות מחסות חברת "עזרה" ( שרצתה בשפת הוראה גרמנית ) והפך לעצמאי מבחינה תקציבית וחינוכית ואחר כל הוכפף – כמו רוב מוסדות החינוך בישוב – להנהלה הציונית.

בשנות מלחמת העולם הראשונה הצטמצם מספר תלמידי בית-הספר מ-90 ל-77, אך חזר וגדל ל-140 תלמיד ב-1921, עם הצטרפות ילדי הת"ת (תלמוד תורה) – ומאז הלך וגדל.

ב- 1924 התמנה בכור לוי למנהל בית-הספר.כפי שהעיד בעצמו, קיבל את התפקיד לאחר היסוסים רבים, אך שוכנע כי יוכל למשימה בעידוד המורים ובראשם חברו המורה קליבנסקי (אלון), בעידוד ההורים, אשר הצביעו באסיפה פה אחד לתמוך בכך ובראש ובראשונה בתמיכתו של יוסף עזריהו, המפקח על בתי הספר מטעם מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית (ואחר כך של הוועד הלאומי), אשר מינה אותו לתפקיד. הוא התמיד בתפקידו עד פרישתו ב-1953.

עם סיום תפקידו, תאר בכור לוי את תולדות 60 שנות בית-הספר ופרסם את דבריו בספר היובל של הסתדרות המורים (דברים שהובאו אחר כך גם בחוברת "הגבורות" של בית-הספר). מתוך תאור זה אנו למדים על תרומתו החינוכית הייחודית של בכור לוי, לבית-הספר ולרחובות. לקורא בן ימינו, בראשית המאה ה-21, בולטת העובדה כי אין בתיאור של בכור לוי התייחסות להיבטים הלימודיים-אקדמיים – כמו הוראת המתמטיקה וכד', אלא אך ורק לצדדים החינוכיים של עבודת בית-הספר. לא ההישגים הלימודיים והציונים הם העיקר בשנות ה-20, ה-30 וה-40 אלא החינוך (בלי מרכאות ).

קידום החינוך החקלאי נתפס כמטרה ציונית וגם מקומית – לחנך צעירים לעבודת האדמה. הרחבת שטח הגינה של בית-ספר היה נושא מיידי לטיפולו של המנהל החדש. בהשתדלותו נוספו 3 דונם אדמה לגינת בית-בספר, לעיבוד על ידי התלמידים.כמו כן אורגן בבית-הספר ארגון "צופים חקלאיים". בכור לוי מציין קשיים בתחום זה במשך שנים – בעיקר בשל הקושי למצוא מורה מתאים. אולם בסוף שנות ה-30 קודם נושא החינוך החקלאי בעזרת מפקח נמרץ על החקלאות מטעם מחלקת החינוך של הוועד הלאומי. החל משנת 1937 זכה בית-הספר פעמים רבות בפרס הארצי על הגינה הלימודית. בית-הספר פתח "מועדון חקלאי", המשך לרעיון "הצופים החקלאיים" שיזם בכור לוי בראשית דרכו בניהול. תלמידים טיפלו בבתיהם בענפים חקלאיים, בהדרכת אחד המורים ( גידול עופות, גידול ירקות, עצי פרי, גידול יונים, גידול עזים ). כמו כן נפתחה בבית-הספר "פינה בוטנית". כך גם התקיימו נטיעות ט"ו בשבט ופעולות למען הקרן הקיימת .

הספורט והחינוך הגופני – לאחר התחלה מבטיחה (בימים שקדמו לבואו של בכור לוי ) עם המורה יהודה טלר שהלך לעולמו בדמי ימיו, באה נסיגה, בהעדר מורה מתאים. בכור לוי שייחס לנושא חשיבות רבה, הצליח לגייס אדם מתאים לאחר שלוש שנים ולתת דחיפה קדימה לחינוך הגופני. ב-1938 ארח בית-הספר כינוס ספורטיבי מחוזי של כל בתי-הספר שבדרום. בשנת תש"ו ( 1946) זכה בית-הספר במקום הראשון בכל ענפי התחרות בכינוס הספורט המחוזי.

החינוך המוסיקלי זכה לתשומת לב רבה. הופעלה מקהלת תלמידים שצוינה לשבח פעמים רבות ובמיוחד בשנת תש"ה ( 1945 ) בעת טקס מיוחד.

הקשר עם ההורים ליווה את בית-הספר מראשיתו. בכור לוי דאג לקשר רציף עם ועד ההורים ועם ההורים כולם באמצעות אסיפות כיתתיות, ימי הורים, מסירת הודעות חודשיות, מסיבות כיתה בנוכחות ההורים.

בכור לוי בא לבית-הספר בראשית המאה ה-20 ועבר בו 2 מלחמות עולם ואת מלחמת השחרור, על המשברים הכרוכים בכך. בולט בהקשר זה הצורך ללמד בשתי משמרות, הן מסיבות ביטחוניות והן כדי להתגבר על הצפיפות שנוצרה בגלל גידולו המתמיד של המוסד. בעת בואו לבית-הספר היו בו 90 תלמידים ב-4 כיתות לא מדורגות. בעת פרישתו היו בו 900 תלמידים ב-22 כיתות.

ניתן לומר כי כל הפעולות האלה – חינוך חקלאי, תחנה מטאורולוגית, חינוך גופני, חינוך מוסיקלי, חינוך למלאכה ועוד, כאשר כל אלה עומדים בראש סדר העדיפויות – דרשו מאת המנהל יזמות, גיוס תרומות, גיוס משאבים, גיוס מורים, הקצאת שעות הוראה מתאימות, שכנוע של צוות המורים לראות נכון את סדרי העדיפויות של המוסד ועוד. כל אלה נמנים על הישגיו של בכור לוי.

העיר רחובות מכבדת את זכרו של בכור לוי על ידי קריאת בית-הספר היסודי ברחוב הרצוג על שמו.

2. ראיונות עם ילדי בכור לוי – ראיינה נילי לוין – בתיק משפחות בארכיון לתולדות רחובות