משפחת פליישמן

צבי פליישמן עלה לארץ בשנת 1895

בלומה פליישמן עלתה לארץ בשנת 1895

צאצאים: רפאל, ראובן, מרים, שרה, אסתר, רבקה, לאה

צבי פליישמן עלה ארצה עם הוריו, גדליה ורחל, בשנת 1895. את אשתו בלומה הכיר באוניה בדרכם ארצה.

תחילה גרו בצריף ברחוב בנימין. אחר כך עברו לרחוב עזרא. גדליה היה קצב ורצה לפתוח איטליז ברחובות, אך לא קיבל אישור לכך. מכיוון שכך, עזב לאנגליה עם כל משפחתו, מלבד צבי.

צבי ובלומה חיו באורח חיים מסורתי. נולדו להם 9 ילדים, מתוכם 7 נותרו בחיים.

היו להם 40 דונם נטועים עצי שקד.

צבי היה השומר היהודי הראשון ברחובות, והיה רוכב על סוס בעת השמירה. היה ממונה על השמירה בכרמים. היו מקרי גניבה רבים מלולים בלילות בידי ערבים מכפרי האזור. צבי לא נהג לרדוף אחריהם, אך למחרת היה הולך אל מוכתר הכפר שממנו באו הגנבים, והיה דורש את החזרת הגניבה. לרוב היה משיג את מבוקשו. הוא נודע בהרבה מעשי גבורה. מאוחר יותר הצטרף לארגון "השומר".

חוויה גדולה זימנה לו קבלת הפנים להרצל בשנת 1898. רכוב על סוסתו יצא עם אליעזר מרגולין בראש פלוגת רוכבים לנס ציונה להקביל את פניו של הרצל.

הוא הסתובב הרבה בארץ וקנה סוסים ופרידות בכפרים. תכופות התארח אצל בדואים בנגב.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שהה בסיני, שם הקימו הטורקים בית חולים צבאי. היה רוכב על סוסתו משם לבאר-שבע ובחזרה. לדברי בתו מרים, התחבא במדבר סיני מפני הטורקים שניסו ללכוד גברים לעבודות כפייה.

בשנותיו המאוחרות עסק בפעילות התנדבותית ב"חברא קדישא".

ראובן פליישמן, בנם הבכור של צבי ובלומה פליישמן, היה ממייסדי חברת האוטובוסים "דרום יהודה".

מרים כהן נולדה ברחובות בשנת 1910. למדה בי"ס עממי, והתחילה לעבוד מגיל צעיר כדי לעזור בפרנסת המשפחה. היא עבדה בעבודות עונתיות כגון: אריזה, קילוף שקדים, לכידת חיפושיות שתקפו את שרשי עצי השקד. במקביל המשיכה ללמוד בשיעורי ערב ובחוגים של ויצ"ו.

השתתפה בפעילות הנוער העובד. היתה בין יוזמי הקבוצה הראשונה של "הפועל" ברחובות והצטיינה בהתעמלות. היא שרה במקהלה של רחובות ואף ניגנה על מפוחית פה.

היא סיפרה על העזרה ההדדית במושבה, על חגיגות משפחתיות שאליהן הוזמנו כל התושבים, על אסיפות יום ששי ליד הבריכה שליד בית הכנסת הגדול, שם בילו בנגינה ובריקודים.

את בעלה דוד כהן הכירה בעבודה בפרדס, והם נישאו בשנת 1928. נולדו להם 4 ילדים: מיכאל, ירוחם, זיוה ודן.

ב-1933 עלתה המשפחה על הקרקע בכפר גיבתון, יחד עם 50 משפחות נוספות, שכל אחת קיבלה 4.5 דונם. מרים ובעלה בנו לעצמם בית קטן שכלל שני חדרים ומטבח. הם עבדו גם במשק הפרטי שלהם וגם מחוצה לו (כי לא די היה בו לפרנסת המשפחה). מרים עבדה בין היתר במשמרת לילה ב"יפאורה", בית החרושת למיצים.

בנה הבכור מיכאל השתתף בקרבות על כיבוש לוד במלחמת השחרור, וב-1948 הוכרז כנעדר.