חגיגות החמישים למושבה (1940) - יובל לרחובות

בנובמבר 1939, שלושה חודשים לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה ומספר חודשים לפני המועד בו מלאו למושבה רחובות 50 שנה, עלתה בישיבת ועד הפועל של המועצה [1] השאלה האם נכון לקיים חגיגות יובל של המושבה בשנה לא נוחה לחגיגו, ואולי צריך באיזו צורה לסמל את היום[2]. ואכן, זמן קצר אח"כ בדיון שהתקיים במועצה המקומית[3] הוחלט למסור את תכנון החגיגות לוועד הפועל של המועצה ולצרף אליו חמישה אנשים בעלי ניסיון מוותיקי המושבה[4].

שלושה חודשים יותר מאוחר במועצה עדיין לא היו בטוחים האם לקיים או לדחות את חגיגת היובל, שמועדה עומד להגיע בעוד מספר ימים או להסתפק בחגיגה סמלית[5]. שבוע לפני המועד המועצה החליטה לדחות את החגיגות ולהסתפק במסיבת עיתונאים בה ימסרו פרטים על רחובות, ולהדגיש בפניהם כי החגיגות נדחות לזמן בלתי מוגבל בשל המצב. מנהל הרדיו התבקש לציין ולהבליט בשעת פתיחת הרצאתה של הגב' יהודית הררי על רחובות, כי החגיגות ברחובות נדחות. עוד החליטו לקיים חגיגה פנימית לתלמידי בתי הספר ועל מסיבה פנימית צנועה לראשוני המושבה[6].

ראוי לציין, כי בדיוני המועצה לא עלתה השאלה ולא ציינו את "יום היוסדה" של המושבה, יום בו היו אמורים לקיים את חגיגות היובל. בה בשעה קבעו את המועד למסיבת העיתונאים לי"א באדר ב', ובהמשך את השידורים ברדיו והמסיבה בערב חג הפורים, י"ד באדר ת"ש. יש להניח שהמועד לא נבחר במקרה. הוא קשור לתאריך היסטורי בתולדות המושבה, ז' באדר היום בו חתמו על החוזה לרכישת האדמות ושל הקמתה של אגודת מנוחה ונחלה, ושבוע אח"כ, בי"ד באדר תר"ן, בחג הפורים נמנו וגמרו ביניהם אהרן אייזנברג ויהושע חנקין לעלות על הנחלה ברוב עם ובהדר ולקיים טקס חנוכה למושבה שהייתה עדיין בגדר מחשבה בלבד. זה היה היום בו זכתה המושבה לשמה העברי "רחבות".

עיתונאים רבים שהוזמנו באו לבית המועצה המקומית ברחובות בו נערכה מסיבת העיתונאים ולאחריה יצאו לסיור מקיף במושבה. האירוע סוקר בעיתונות היומית והיו עיתונים שהקדישו דפים שלמים לציין את יובלה ה-50 של רחובות[7].

בשתי הרצאות ציין רדיו ירושלים את היובל. בשתי הפעמים בנות בית אייזנברג, ראש מייסדי המושבה, הועלו לשידור. במוצאי שבת גב' יהודית הררי (בתו של אהרן אייזנברג) העלתה זיכרונותיה על המושבה וביום א', בפינת הנוער, הגב' אהודה תמרי (נכדתו של אהרן אייזנברג, בתו של עובד) סיפרה על רחובות.[8]

לרגל יובל המושבה רשמו אותה איסר-יהושע פישר ורעייתו ב"ספר הזהב". מר ג'ון פישר, הציוני הידוע מבלגיה, היה בעל פרדס ברחובות. המועצה המקומית ברחובות קיבלה יום יום ברכות ליובל המושבה. בין המברכים: הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל, המושבות והרבה אנשים פרטיים הקשורים בבניינה[9].

הסתדרות החקלאים ברחובות תכננה מסיבה צנועה לראשוני בוני המושבה שחרגה ממסגרתה והפכה לחגיגת עם גדולה. באו כל בני המושבה שהיו פזורים במקומות רבים בארץ, נציגים של כל מושבות הסמוכות, יוסף ספיר מהתאחדות האיכרים, זאב גלוסקין ממייסדי מנוחה ונחלה ועוד. על הבמה המקושטת הסבו למעלה מחמישים מראשוני המושבה אשר היו בה בתקופת שלוש השנים הראשונות להיווסדה.

האירוע זכה לסיקור עיתונאי:

"את המסיבה פתח יו"ר ועד החקלאי מר עובד אייזנברג (דור שני למייסדי רחובות) שסקר בקצרה את תולדות רחובות. מר יהודה גורודיסקי יו"ר המועצה הביא את ברכת המועצה המקומית. לנשיא המסיבה נבחר זאב גלוסקין ולסגנו ד"ר חיים הררי, שניהל את המסיבה בטוב טעם ותיבל את דבריו בהומור דק ועדין.

אנשי רחובות, נציגי חדרה, גדרה, פתח תקווה, ראשון לציון והמושבה בנימינה דברו וברכו את רחובות והעלו זיכרונות מלפני יובל שנים. הגב' מיכל אייזנברג הגישה תעודת הרשמה של המושבה בספר הזהב של הקק"ל. בדברי הנואמים הרבים הורגשה נימה של געגועים לימים ראשונים המאושרים של חדוות היצירה של חזרה לכפר.

ראשוני המושבה ובניהם שרו בציבור משירי ראשונים. אברהם שפירא ואשר אביסיאן שרו מתפילות "הלל" של ימים עברו. תזמורת המפוחיות של "מכבי צעיר רחובות" הפליאה בנגינותיה. בשירה אדירה של "התקווה" נסתיימה המסיבה הנאה, מסיבה יחידה במינה שהעלתה בתקופה קשה זו מתוך גבורת ראשונים[10]".

במוצאי שבת, י"ג באדר ב' ת"ש 23.3.1940, ב- 20:30 ערכו נשף אמנותי גדול בבית העם. הציגו סרט שהוכן ליובל המושבה ע"י הגב' חנה קיפניס, שירי עם, שירי חלוץ ופזמונים. פרטה על הפסנתר י' ברנשטין. ממאיר מרגלית מתיאטרון האהל הקריא ודקלם קטעי סטירה. כל ההכנסות היו לטובת הקק"ל[11]. סרט לכבוד היובל של רחובות הופק על ידי יומני כרמל באפריל 1940 באורך של 9 דקות. בסרט צולמו הרחובות: יעקב, בנימין ,הרצל, טלר ואחרים, בניין המועצה עם נבחריה, המייסדים הראשונים, נוף בתי המושבה וסביבותיה, התחנה לחקר החקלאות, מכון המדעי ע"ש זיו, בית ויצמן, מגוון ענפי חקלאות ותעשייה ומראה עבודת הפועלים: קטיף תפוזים בפרדס, חברת יפאורה, חברת פרי פרי, אריזת פרי ההדר, הטענת תיבות הפרי ומשלוחם ליצוא ברכבת. מוסדות: בית הכנסת "אוהל שרה", ביה"ס העממי ע"ש סמילנסקי, מצעד ברחובות המושבה של בני נוער והופעה של תרגילי התעמלות במגרש מכבי. באותה שנה, שילבו בסרט את "המנון רחובות" שחיברה המשוררת לאה גודלברג, מוסיקה משה לוינסקי, מפי הזמרת שלי שרונה. ערכו יעקב גרוס ואליהו הכהן. (קישור לסרט - ארכיון הסרטים הישראלי, סינמטק ירושלים)

ש' שריה עיתונאי הבקר, תיאר בעיתונו את הסיור שערכו להם ברחבי המושבה: "רחובות מושבה קטנה ונחמדה זו, שזרעה את ביתה על שלוש גבעות סביב פעמון גדול על "חית" ברזל, הפכה פתאום לישוב גדול, המונה קרוב לתשעת אלפים נפש. עוד מעט ותהיה עיר, ואנחנו לא הרגשנו כיצד קרה הדבר. עוד בשנת 1934 היה תקציב המועצה המקומית 12,000 לא"י בערך. והשנה מתקרב לגבול ה- 22,000. יותר מ-13,000 דונם שייכים לשפוטה של המועצה, ועוד 5,500 דונם שייכים לבני רחובות. פרדסיה של רחובות משתרעים על 13,330 דונם, ובשנת תרצ"ט נקטף בהם יבול של 1,075,000 תיבות! מ"תקופת השקדים" נשארו כיום רק 338 דונם נטועים שקדים ו-484 דונם נטועים גפנים – זכר לתקופת הגפנים.
מי פילל, כי ברחובות יהיו כיום 89 חנויות מכולת; 11 אטליזים וחנויות למכירת דגים; 20 מסעדות; 22 בתי מסחר לגלנטריה; 5 בתי מרקחת ובתי מסחר לתמרוקים; ועל הכל 12 קיוסקים לגזוז!

התיארתם לעצמכם, כי ברחובות יש 29 מכוניות פרטיות ו-650 זוגות אופניים? כי בנויים בה 923 בתי אבן או בטון, ונוסף על אלה 28 בניינים ציבוריים? כי אורך הכבישים במושבה מגיע ל-5,400 מטר ואורך המדרכות 4,775 מטר? כי גרים בה 48 משפחות המתפרנסות משכר דירה, כי 403 אבות משפחה ידועים כבעלי מקצוע חפשי, וכי מספר החנוונים, בעלי מסעדות וכו' מגיע ל-245? ואלה הם מספרים רשמיים, שאספם והכינם מזכיר מועצת המושבה (גרשון רוז'נסקי) לתועלת העיתונאים שבאו לבקר את רחובות לפני יום היובל שלה.

הסיור החל בבית הספר של המושבה שהתפתח בהדרגה, כמו המושבה כולה. הוא נוסד לפני 48 שנה ואז היו בו 3 תלמידים. בבניין הראשון היו שני חדרים: אלה הם החדרים הפונים לחזית הבית הלבן, העומד ברחוב הראשי של רחובות, רחוב יעקב. אלא שעתה גדל הבית, ובחצרו הוקם בניין שני, ומדי שנה בשנה כמעט הולכים ונבנים על ידו אגפים חדשים. 590 ילדים מקבלים בין הכתלים הללו את חנוכם. "שני שלישים – נערות הן". מספר מר בכור לוי, המנהל השחום של בית הספר – מכיוון שנערים רבים לומדים בתלמוד תורה".

הכיתות הנמוכות לומדות בבניין אחר, הנמצא על גבעה מעבר הרחוב השני. שם, בקתת אבן ערבית, שכניסתה בטון, מתאכסן מטבח לילדים, שהתלמידים עצמם מכינים בו את הארוחות תחת השגחת מנחה המדברת במבטא גרמני.

ילדי גן הילדים, משראו את העיתונאים שעברו ברחוב יעקב, רצו אל המורה ושאלו: "יש היום לוויה?" כי ברחוב זה מובילים מתים למקום מנוחתם האחרונה.

ברחוב הרצל, לא רחוק מן המקום שבו יורד הנוסע מהאוטובוס התל אביבי, עומדים שני בניינים יפים. באחד מהם הכניס עובד אייזנברג את האורחים: זהו "בית האיכר". בניינם של חקלאי רחובות המאוגדים בוועד חקלאי". "בבית זה" הסביר מר אייזנברג באולם הישיבות החום "מרוכזים כל מפעלי המושבה: ראשית – זהו משכן הועד החקלאי של איכרי רחובות, שהוקם לאחר יסוד המועצה במושבה; כאן נמצא סניף "פרדס" הגדול ביותר במושבות; כאן מתאסף "ארגון הקלמנטינה" וכן "ארגון הבררה" ו-"ארגון כורמי רחובות". וכאן גם המועדון אגודת המוסיקה של המושבה". באולם הגדול עומד פסנתר ושלחנות. רצינו לסדר כאן מועדון לצעירי המושבה – אבל המאורעות הרסו את התכנית". ובפינת האולם – ספסלים מרופדים ושלחנות נמוכים. "פינה דיפלומטית" היא, שבה נעשית הפוליטיקה החקלאית של רחובות.

"קופת מלווה חסכון" של רחובות נוסדה לפני 29 שנים. בניינה הוקם על מקום הבאר היחידה שנמצאה בסביבות דוראן לפני 50 שנה. עתה שומר עליה מנהלה, מר גרינהוד ששערותיו מלבינות על רקותיו. "יש 400 חברים למוסד אבל רובם פרדסנים..." אף על פי כן, הנה המחזור השנתי מגיע בכל זאת ל-100,000 לירות.

שם הם בנייני ה"הסתדרות" ברחובות: בית הפועלים, שהיא גם קולנוע ובית יפה שבו נמצא בנק הפועלים, סניף "הסנה" וסניף "דבר". בבית הפועלים סיפר מר צבי סוחובולסקי, שבא לרחובות עם העלייה השנייה, כי מצא במושבה בימים ההם רק שלושה עשר פועלים, אך בדרך כלל עבדו ברחובות לפני מלחמת העולם כ- 50 עד 100 פועלים אשכנזים.

היחסים בין נותני העבודה והפועלים היו די תקינים. "רחובות היא מושבת היזמה הפרטית" – וגם הפועלים נקטו באותה שיטה . בינם לבין עצמם אספו את הכספים לבניין בית הפועלים והאיכרים עזרו על ידם, ובוועדת הבניין הראשונה השתתפו משה סמילנסקי, מרדכי יעקבזון וטוביה מילר.

מגרש הכדורגל של "מכבי רחובות" הוא הטוב ביותר בארץ – כאן מתאספים הספורטאים המקומיים, ועל מגרשי הטניס שלהם נערכו תחרויות המכביה הראשונה, כי לא היו אז מגרשים מתאימים בתל אביב. זה 26 שנים קיימת אגודת "מכבי" במקום. וזה 10 שנים שעומד כבר בנין הביטון שלה, גגו מסודר כטריבונה לצופים. מ-3.30 אחר הצהרים ועד 10 בלילה הומה המועדון מאנשים: 500 הם מספר חבריו, ומהם 350 חברי "מכבי הצעיר".

מגרשי "המכבי" הם חלק של מגרש ציבורי גדול בן 40 דונם שחולק בין מוסדות ציבוריים שונים.. על מגרש זה נמצאת כעת תחנת "טיפת חלב" של נשי ויצ"ו המקומיות, מגרש משחקים לילדים, וכן תחנה של מגן דוד אדום. תחנה זו נוסדה בימי המאורעות, רחובות הייתה אז מנותקת ימים שלמים מן היישוב העירוני. ראש המועצה, מר יהודה גורודיסקי, שלח מברק לכמה בני רחובות הגרים בלונדון: "דרושה עזרה מידית לקנית אמבולנס" – והעזרה באה טלגרפית: סכום כסף הדרוש לקניה זו. כיום מתאמנות כ-200 צעירות בגדוד מגן דוד אדום ברחובות להגשת עזרה ראשונה.

סיור העיתונאים נפסק באמצע בגלל... אדיבותו של פרופ אליעזר וולקני, מנהל תחנת הניסיונות, ובקיאותו המדעית של ד"ר בנימין בלוך, מנהל מכון זיו.

אחרי שהעיתונאים אכלו ארוחה טובה במועדון עובדי תחנת הניסיונות, הוביל מר וולקני את אורחיו דרך מעבדות וחדרי עבודה, דרך אוספי צמחים וחרקים מזיקים, והביאם לבסוף לחוות הניסיון הנחמדה, הרעננה, שליד הפרדס. כאילו למען חווה זו נוסדה תחנת הניסיונות, למענה עובדים עשרות עובדים מלומדים, למענה הולכים ומוקמים בניינים חדשים לתחנה. "אנו רוצים למצוא את הטיפוס המתאים למשק חקלאי זעיר, שבו יוכל איכר ומשפחתו לחיות מעבודתו וליצור תוצרת חקלאית, שתהיה תוצרת הארץ אמיתית, במחירי התחרות."

במכון זיו, עם כניסה בסגנון אירופי ועם ספרייה מסודרת ביותר שבספריות הארץ, פתחו לפני העיתונאים את דלתות המעבדות הפנימיות, שיצאו מהן ריחות כבדים מאוד. במעבדות אליו נעשית עבודה כבירה – תגליות, בחינות חימיות, חיפוש דרכים כלכליות לעיבוד התפו"זים בשביל תוצרת תעשייתית, להפקת אלכוהול ואצטון, ליצירת חומרי רפואה חשובים, חומרי מלחמה במזיקי החקלאות... וגב' וייצמן, אחותו של נשיא הסוכנות היהודית, מראה בגאווה את אצבעות הגומי המלאכותי שהצליחה ליצור.

תחנת הניסיונות ומכון זיו הם "פנינת רחובות", כפי שהתבטא מר יהודה גורודיסקי ראש מועצת המושבה. רחובות גדלה ומתפשטת, מקימה בניינים גדולים ולפעמים גם אין לבניינים החדשים הצורה הכפרית השקטה, החביבה, שהייתה לבניינים הראשונים..."[12].

לאחר שתמו ימי היובל היו מי שכתבו מכתבי תודה ליו"ר המועצה המקומית רחובות, יהודה גורודיסקי. מכתבו של פרופ' הוגו ברגמן[13] מה-2 באפריל 1940, ראוי לציטוט, וכך כתב: "כשחל יובל החמישים של מושבת רחובות, שמחתי עם כל הישוב את שמחתכם, אך שמרתי את ברכתי בלבי, כי לא היתה לי- לאיש פרטי- הרשות לברך את המושבה. אולם היום קבלתי מכתב מאת הגב' מיה רוזנברג[14] , בו היא מספרת לי על יחסכם האדיב אל ילדי המוסדות שתחת הנהלתה לרגלי היובל, ולכן יש לי, כאחד מחברי ועד המוסדות הרשות לברך בשם הילדים, המבוגרים, המורים והידידים של המוסד את המושבה רחובות לחג היובל. ואני שמח על הזכות הזאת. זכורני כשהייתי בארץ בפעם הראשונה בשנת תר"ע ובקרתי במושבה, באיזה רטט של יראת הכבוד עברתי אז בין בתיה הנמוכים, הפעמון שעמד באמצע המושבה היה אז בעיני כפעמון המבשר את הגאולה. הלא רחובות הייתה בעינינו כלה עטופה אגדה! האגדה הזו לבשה מציאות. הישוב מתפאר ברחובות, היא בעינינו סמל גם היום: בה הולכת ומתגשמת האחדות של ישוב חקלאי ושל מוסדות- תרבות גבוהים וחשובים. ובין מוסדות תרבות חשובים אלה היכולים לשמש מופת לארץ כלה, הרי נמנים גם אותם בתי חנוך לילדים תימנים שהם כ"כ יקרים לנו. בהביאי בשם המוסדות האלה את ברכותי למושבה, חפץ אני להביע את תקותנו שיחד עם המושבה יפרחו גם המוסדות שלנו. ברגשי כבוד נאמנים, ה' ברגמן".

מקורות והערות שוליים:

[1] חברי ועד הפועל של המושבה: יהודה גורודיסקי, אהרונוביץ, בן ציון הורביץ, וורפל.

[2]פרטי כל 65 ועד הפועל של המועצה, 30 בנובמבר 1939. כרך 22,6

[3]חברי המועצה המקומית: יו"ר יהודה גורודיסקי, טוביה פדובה, אהרונוביץ, אבינועם נחמני, עובד אייזנברג, פנחס מוקסיי, נקריץ, חנה קיפניס, ורפל, צבי גורודיסקי

[4]פרטי כל 67 המועצה המקומית, 18 בדצמבר 1939

[5]פרטי כל 75 בישיבת המועצה המקומית, 7 במרץ 1940

[6]פרטי כל 76 ישיבת המועצה המקומית, 13 במרץ 1940

[7]בעיתונות היומית פרסמו ביום ו' 22 במרץ 1940: דבר, הבקר, האמר, המשקיף, הארץ, הצפה (הגה), העולם (שבועון)

[8]הבקר, 22 במרץ 1940, תכנית רדיו "רחובות בת חמישים", י"ג אדר ב' ת"ש, בשעה 20, עמ' אחרון. הבקר, י"ד אדר ב' ת"ש 24 במרץ 1940, "רדיו", עמ' 7. הבקר, "יובל לרחובות ברדיו", 26 במרץ 1940, עמ' 4

[9]הארץ, "רחובות בספר הזהב", 29 במרץ 1940, עמ'

[10]הבקר, "שירי ראשונים מפי זקני המושבה", ללא שם העיתונאי, 25 במרץ 1940, עמ' 3

[11]השעה, "במושבות יהודה, על יובל רחובות", שנה ב', 22 במרץ 1940 עמ' 5

[12]הבקר, תוספת ערב, "רחובות בעיני עיתונאי", ש' שריה, גיליון 1335, יב' אדר ב', 22 במרץ 1940

[13] שמואל הוגו ברגמן (1883- 1975) פילוסוף יליד פראג, מאנשי הרוח הבולטים של הציונות, והרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים. ב- 1920 עלה לארץ ישראל, ובאותה שנה מונה למנהל בית הספרים הלאומי, שעם פתיחת האוניברסיטה העברית (1925) הפך ל"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי"

[14] ד"ר מאיה רוזנברג, הניחה את אבן הפינה לראשון מוסדותיה ברחובות ב- 1929 את מעון יום לילדים בשכונת שעריים. עם השנים נוספו בית ספר למלאכה לבנות, גן ומעון יום ופנימייה לילדי חוץ.

ועוד על חגיגות ה - 50 לרחובות - קישור

חקר וכתב - צביקה תדמור