חסר רכיב

ועד המושבה

בשנים הראשונות היה ועד המושבה - "הארגון היחיד, אשר על פיו נחתכו כל ענייני החיים של רחובות" (זכרונותי, לוין-אפשטיין). ועד המושבה ניהל את כל ענייני המושבה ועסק בכל תחומי החיים: חינוך, רפואה, משפט, שמירה, מים, רווחה, תכנון המושבה, דת, פיקוח על מחירים, הקשר עם השכנים הערבים ועם השלטונות העותמניים ועוד. ועד המושבה תפקד הן כרשות מחוקקת, שקבעה את מדיניות המושבה והתוותה את צורכי המושבה, הן כרשות מבצעת, שהוציאה לפועל החלטות שהתקבלו באסיפה הכללית ובאסיפות הוועד, והן כרשות שופטת, ששפטה את תושבי המושבה.

לוועד המושבה נבחרו חמישה חברים, שכהונתם הוגבלה לתקופה של שנה. בשנים הראשונות ניתנה הזכות להיבחר לוועד רק למי שהתגורר במושבה והיה בעל נחלה. גם הזכות לבחור לוועד הייתה נתונה רק בידי מי שהיה בעל נחלה, אם כי זכות הבחירה ניתנה גם לבעלי נחלות שלא התגוררו במושבה. תושבי המושבה שהיו חסרי נחלות - פועלים, מורים ובעלי מלאכה – היו חסרי זכות הצבעה לוועד.

חותמת ועד המושבה, 1909
חותמת ועד המושבה, 1909
ועד המושבה פעל מתוך הסכמה ושיתוף פעולה מלא מצד התושבים. בשנת 1892 חובר "כתב אמנה" בין המתיישבים לבין נבחרי הציבור, בו התחייבו שני הצדדים לשתף פעולה מתוך הבנה ורצון טוב למען טובתה ורווחתה של המושבה.

חברי הוועד קיימו אסיפות וניהלו ספרי פרטי-כלים. בראש הוועד עמד יושב ראש, שנבחר על ידי הוועד, והיה אחראי לניהול ישיבות הוועד. ראש ועד המושבה ואביה הרוחני בעשר שנותיה הראשונות היה אליהו זאב לוין אפשטיין . הוא ראה את בניין המושבה ושכלולה כמפעל חייו והקדיש למפעל זה את כל ימיו ולילותיו. כל עבודת "מנוחה ונחלה" וכל העבודה הציבורית במושבה היתה מוטלת על כתפיו ועל אחריותו. "ואם נאמר על רחובות כי היתה סיפור של הצלחה ואם נאמר עליה כי היתה המאורגנת והדמוקרטית במושבות, הרי זכתה לכך במידה מרובה הודות לאדם צעיר ורב פעלים זה" (90 שנה לרחובות, ישראלה קומפטון) .

בשנת 1900 עזב לוין-אפשטיין את המושבה, לאחר שהתבקש לייסד בארצות הברית סניף של חברת "כרמל". אחרי לוין-אפשטיין נבחר אהרון אייזנברג כראש הוועד, והוא שימש בתפקיד זה עד להפיכתה של רחובות למועצה מקומית, בשנת 1923.

"הוועד ניהל את המושבה ביד רמה ובמידת הצדק והיושר, ללא משוא פנים לעני או לעשיר. לכל בני המושבה היה הוועד כאב ....מה שלא גילה אדם גם לחברו, גילה לוועד" (רחבות, משה סמילנסקי).

התחומים בהם עסק ועד המושבה:
כאמור, ועד המושבה עסק בכל תחומי החיים במושבה: חינוך, דת, רפואה, תחבורה, תרבות, בטחון, חקלאות, פועלים וכלכלה. בנוסף, תיווך הוועד בסכסוכים בין תושבי המושבה, שנסבו על פי רוב סביב ענייני כספים או הסגת גבול, בתביעות של תושבים מהמושבה נגד פועלים ערבים וגם בתביעות של ערבים נגד יהודים. רוב העונשים שהטיל הוועד היו קנסות.

הוועד דאג גם לצרכיהם הפרטיים של האיכרים והשתדל לקבל הלוואות לאלה הזקוקים לכך. כמו כן, חילק הוועד לתושבים הלוואות מקרן גמילות חסדים, שעל הקמתה החליטה האסיפה הכללית. הקרן נקראה "חסד אליהו", כהוקרה לאליהו זאב לוין אפשטיין. הוועד קבע מי מהתושבים זכאי לקבל הלוואה מהקרן, ודן בבקשות שלא לגבות את ההלוואות מידי תושבים שקיבלו הלוואה בעבר. תשלום "מעות חטים" בערב פסח היה לחובה, ומי שלא שילם גבה ממנו הוועד את התרומה יחד עם המסים הכלליים של המושבה.

תכנון המושבה
ועד המושבה עסק בפיתוח הפיזי של המושבה, בתכנון הרחובות, הבנייה והנוי. התפיסות התכנוניות של ועד המושבה נקבעו עוד ב"ספר הברית", שם נקבע כי המגורים יהיו במרכז המושבה (רחוב יעקב של היום). באזור זה נבנו גם המוסדות הציבוריים הראשונים של המושבה.
הוועד חוקק תקנות בנייה וקבע בין השאר כי מתיישבים שיש בידם יותר משתי נחלות לבנייה, חייבים לבנות שני בתים ("בניינים"). כמו כן חויבו בעלי הבתים להרחיק את בתים מחזית הרחוב כדי להשאיר מקום לנטיעת עצי נוי או התקנת ערוגות פרחים.

הוועד עסק גם במדידת השטח של נחלות המתיישבים, כדי לקבוע את גודל הנחלות המדויק שבידי האיכרים, הן מקרב היחידים והן מקרב אנשי "מנוחה ונחלה". בעלי נחלות, שבבדיקה התגלה כי נחלתם גדולה מהשטח הרשום, נדרשו לשלם על כך. הוועד פעל גם להרחבת שטחה של המושבה ועודד איכרים לרכוש אדמות מערביי הסביבה.

איכות הסביבה לא נעלמה מעיניהם של חברי ועד המושבה. הוועד הורה על נטיעת עצי נוי שונים לאורך הרחובות במושבה. מימון עבודות הנטיעה נכללו בהוצאות הכלליות של הוועד.

זכות הבחירה
בשנים הראשונות ניתנה הזכות להיבחר לוועד רק למי שהתגורר במושבה והיה בעל נחלה. גם הזכות לבחור לוועד הייתה נתונה רק בידי מי שהיה בעל נחלה, אם כי זכות הבחירה ניתנה גם לבעלי נחלות שלא התגוררו במושבה. תושבי המושבה שהיו חסרי נחלות – פועלים, מורים ובעלי מלאכה – היו חסרי זכות הצבעה לוועד. כאשר מונו ועדי משנה, ניתנה זכות ההצבעה לוועדי המשנה לכל התושבים, ללא קשר אם היו בעלי נחלות או לא. בשנת 1897 ניתנה זכות הבחירה לוועד לחלק מהפועלים, שיושבו בשכונת הפועלים שבמושבה (שכונת עזרא). רק בשנת 1910 ניתנה זכות ההצבעה לוועד המושבה לכל תושבי המושבה, גם למי שלא היה בעל נחלה. באותה שנה נבחר לראשונה פועל לוועד המושבה – אפרים חרל"פ.

רחובות היתה המושבה הראשונה שנתנה זכות בחירה לנשים. בשנת 1918 נבחרה לראשונה אשה לוועדת התשעה – מרים כהן.

לתקציר עבודתו של ד"ר עמיעד ברזנר בנושא ועד המושבה - לחץ כאן
חסר רכיב