הרמן (חיים אהרן) שְטְרוּק (1876 – 1944)
הרמן שטרוק נולד בברלין ב- 1876 למשפחה דתית, בורגנית, מרובת ילדים. סבו ודודו כיהנו כרבנים אורתודוקסים. אביו, דוד סלומון שטרוק, ואמו, הנרייטה הנף, היו בעלי עסק לבַּדֵי בִּטנה. המשפחה הייתה חלק מקהילת "עדת ישראל" – קהילה שנוסדה בברלין כניסיון להתנתק מהרוח הליברלית והאנטי-אורתודוקסית שביהדות גרמניה. את לימודיו בגימנסיה סיים בשנת 1894, ואחר כך למד ציור באופן פרטי. בשנת 1895 נרשם שטרוק לבית-הספר הגבוה המלכותי לאמנויות פלסטיות בברלין, שם למד והתמחה באמנות התחריט.
כבר בשנות העשרים שלו שילב שטרוק בין האמונה היהודית לבין רעיון הציונות. בשנת 1894 נמנה עם מייסדיה של אגודת הספורט היהודית הראשונה בגרמניה – "בר כוכבא".
פגישתו של שטרוק בשנת 1898 עם הצייר היהודי-גרמני מקס ליברמן, צייר אימפרסיוניסט ומראשי תנועת הזֵצֵסְיוֹן בגרמניה, קירבה אותו אל התנועה, והוא הציג בתערוכות הקבוצה החל משנת 1901. בעזרתו של ליברמן אף התוודע לצייר היהודי-הולנדי יוסף ישראלס, שהפך למורו. בהשפעתו שם דגש רב יותר על תיאור דמויות ועל נושאים יהודיים. לצד שמו החל שטרוק לחתום על כל יצירותיו בשם "חיים אהרון בן דוד". לרבות מיצירותיו אף הוסיף סימן של מגן דוד. פרסומו הגובר כאמן תחריטים הוביל לכך שבשנת 1902 התקבל כחבר ב"חברה המלכותית של אמני התחריט וההדפס" בלונדון.
במקביל לעבודתו האמנותית, השתתף שטרוק בפעילות ציונית, ובמסגרתה השתתף בקונגרס הציוני העולמי החמישי, שהתקיים ב-1901 בבזל. בקונגרס זה הוקמה תנועת 'המזרחי', ושטרוק כאחד מפעילי התנועה הביע דאגה לריחוק ההולך ומתגבר בין התנועה הציונית לבין המסורת והדת היהודית. במסגרת הקונגרס הוצגה תערוכת עבודות, בהן גם עבודותיו של שטרוק, שארגן אפרים משה ליליין במסגרת הקונגרס. מרטין בובר קרא בנאומו על בימת הקונגרס ל"שילוב ידיים" בין האמנות ליהדות במטרה "להביא לתחייתו המחודשת של העם היהודי". בעיני בובר נתפשה האמנות כמכשיר הומניסטי לקידום דמותו של היהודי הציוני החדש.
במרץ 1903 ערך שטרוק מסע נרחב לארץ ישראל בלוויית ד"ר אדולף פרידמן, שנסע בשליחותו של הרצל במטרה לבדוק אפשרויות ליישוב בארץ. בביקורם בארץ הם ביקרו במושבה הטמפלרית שרונה, במקווה ישראל ובמקומות נוספים. את הנסיעה לירושלים ערכו ברכבת מיפו. לאחר ביקור בחברון ובעבר הירדן, המשיך שטרוק בביקור במושבות היהודיות כדוגמת ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, עקרון וזכרון יעקב, וכן בחיפה ובסג'רה.
באפריל 1903 שטרוק ופרידמן עשו דרכם מיפו לרחובות בדרך חולית וקשת תנועה. הם סיפרו כי היה יום חמסין, תופעת טבע שחוו במצרים אלא שהפעם בצורה שונה. רוח חמה שלטה כל העת ולקראת ערב כאשר השמש שקעה התחוללה סופת חול ואבנים קטנות, שנמשכה עשר דקות ופסקה. אחר כך הורגשה התקררות באוויר. הם פגשו את אהרון אייזנברג, שהיה ראש ועד המושבה[1]. אייזנברג ערך להם סיור במושבה, והם התפעלו מן הכרמים וממטעי השקדים שהקיפו את היישוב. הם תיארו את המושבה: "הבתים אינם בנויים בצפיפות, אלא מבודדים, מסביבם גינות, ורחובות ברוחב 30 מטר...", אייזנברג סיפר: "...כי ברחובות חיים 40 מתיישבים (קולוניסטים) ועשרים עובדים עם משפחותיהם, בסך הכל 300 נפשות. פרט לזה, החברה הוורשאית "מנוחה ונחלה" מעבדת קרקעות נוספות שבעליהם עדיין חיים ברוסיה. סך הכל הקרקעות במושבה 11,000 דונם... בישוב יש בית ספר עם כ-80 ילדים. הישוב עצמאי לחלוטין ואין לו תמיכה. היין נמכר לראשון לציון ולשרונה – לטמפלרים".
במהלך מסעו יצר שטרוק רישומים של נופי הארץ ושל דמויות שונות, אותם עיבד בביתו שבגרמניה לתחריטים. בשנת 1904 יצא בברלין הספר "רישומי מסע בפלשׂתינה" בו מופיעים תיאוריו של שטרוק. חתימתו של שטרוק על הרישום שעשה על נוף רחובות נושא את התאריך 27 באפריל 1903. בשנת 1904 עיבד אותו לתחריט וציין באותיות קידוש לבנה בתחתיתו מצד שמאל "רחובות".
על הנופים שצייר שטרוק נאמר[2]: "בציורי הנוף של ארץ ישראל אנו מרגישים בפעם הראשונה את תנודת גלי האור באווירה הדרומית, אנו חשים כאן את זיוה המבהיק של השמש הלוהטת המבליעה את קווי הדברים ומשקעת אותם במצע רך ועדין. שטרוק הוא האמן הראשון שהראה לנו את דמות דיוקנה של ארצנו". בנופים של שטרוק ניכרים כמיהה וגעגוע, ועם היותם ליריים, הם נמסרים גם תוך ריחוק מסוים, שאיפשר לו להתבונן בהם בדייקנות ולמסור את האווירה ואת גוני האור המיוחדים להם.
מבחינה אמנותית הפך שטרוק לאחד האמנים המצליחים ביותר בגרמניה בתחום התחריט. פרסומו הגובר של שטרוק והעניין שלו בקידום הציונות, הביאו אותו לחבור לקבוצת האינטלקטואלים היהודים שקידמו את הרעיון של בוריס שץ בדבר פתיחת מוסד אמנותי בארץ ישראל. שטרוק נמנה עם הוועד שתמך ופיקח על הקמת "בצלאל" בירושלים.[3]
ספרו הידוע והמצליח של שטרוק "אמנות התחריט" יצא בברלין בשנת 1908. הספר תיאר את תהליך הדפסת התחריט, תוך מתן הדגמות ואיורים מאת שטרוק. בשנת 1911, יצא קטלוג מקיף של יצירתו בשם "יצירתו הגרפית של הרמן שטרוק", ובו הובאו פרטים על למעלה מ-250 מיצירותיו. חמש שנים לאחר מכן יצא ספר עבודות נוסף בשם "ההומור של שטרוק".
ביולי 1915 התנדב שטרוק בן ה-39 לצבא הגרמני, שנלחם במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1917 הועבר, על פי בקשתו, לחזית הרוסית. על שירות זה זכה בעיטור "צלב הברזל" מדרגה שנייה. בתפקידו בחזית שימש שטרוק כממונה על עניינים יהודיים. שירותו הצבאי הפגיש אותו עם הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובפולין בפרט. תפקידו כמתווך בין קהילות אלו לבין שלטונות הצבא הגרמני הכובש נועד להשפיע על היהודים להישאר ניטרליים ולא לתמוך בכוחות הלאומיים הפולנים. בסיום המלחמה הוזמן שטרוק להשתתף כמומחה בענייני היהודים בוועידת השלום בפריז מטעם הממשלה הגרמנית.
תקופת המלחמה מהווה שנים של פריחה יצירתית באמנותו של שטרוק, שיצר בתקופה זו מעל 400 יצירות. בין הנושאים שבעבודותיו בולטים תיעוד של חיי היהודים ותיעוד של האזורים שבהם נלחם הצבא הגרמני.
אחת מן היוזמות המרכזיות שבהן היה מעורב שטרוק הביאה להקמת המוזיאון ב"בית דיזנגוף". במאי 1930 פנה מאיר דיזנגוף אל שטרוק בניסיון להקים "בית נכות בתל אביב", כשנה לאחר סגירת "בית הנכות" בירושלים. שטרוק עזר לדיזנגוף ביצירת קשר עם יהודים גרמנים שתמכו בהקמת המוזיאון. למרות תרומתו הרבה של שטרוק בייעוץ אמנותי דקדקני, לא נמנה עם ועד המוזיאון.
מעורבות מרכזית נוספת של שטרוק הייתה חידוש מוסד "בצלאל" הירושלמי. עם הקמת "בצלאל החדש" בשנת 1934, על ידי הסוכנות היהודית, שימש שטרוק כחבר בוועד המנהל של המוסד. לאחר פטירתו של שטרוק ניתן לראשונה במוסד פרס להדפס על שמו.
ערב מלחמת העולם השנייה גבר מאוד זרם הפניות של יהדות גרמניה אל שטרוק. שטרוק ניסה והצליח לעזור לרבים מהם על ידי השגת סרטיפיקטים.
עיקר יצירתו של שטרוק היה עשייה גרפית בטכניקות הדפס שונות. הנופים של שטרוק ממעטים בחשיבות הדמויות שבהם. הנוף ביצירתו המוקדמת מציג קו פרספקטיבי הנפרש לאורכה של היצירה, אולם ברבות מעבודותיו הדימוי המתקבל נוטה לשטיחות ולהדגשת הצורניות והשטיחות שבקומפוזיציה.
מותו של שטרוק נתפש כאירוע חשוב בקרב היישוב העברי. בהלווייתו, שיצאה מביתו בחיפה, השתתפו אלפים. ב-9 במרץ 1944 נפתחה במוזיאון תל אביב תערוכה רטרוספקטיבית ובה הוצגו כ-60 עבודות שנעשו לאחר עלייתו לארץ ישראל.
[1]רישומי מסע בארץ ישראל 1903, עמ' 87 – 88. (בגרמנית)
[2]מתוך מאמר "שטרוק ויצירתו בשנת 1903", מיקי ברנשטיין. מתוך ספר שכתבה האוצרת רותי אופק, מוזאון תפן.
[3]בצלאל, נוסד ב-8 באוקטובר 1905 ועד האמנות והתעשיה הביתית בארץ ישראל החליט לפתוח את המוסד ב- 1906, הצפירה, 20.10.1905 עמ' 1.
1. אופק, רותי; שוץ, חנה (עורכות), הרמן שטרוק 1876–1944, המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן, תפן, 2007. מתוך הערך בויקיפדיה)
2. "לארץ-ישראל", בתוך: מן, יצחק (עורך), הרמן שטרוק, האדם והאמן, תל אביב: דביר, 1954, עמ' 90. (ויקיפדיה). ברנשטיין, מיקי, ירש עם נתן אחיו את עזבונו של שטרוק. מיקי כתב מאמר "שטרוק ויצירתו בשנת 1903". לא הצלחתי לאתר מתי כתב את המאמר.
3. שוורץ, קרל, "הרמן שטרוק", בתוך: מן, יצחק (עורך), הרמן שטרוק, האדם והאמן, תל אביב: דביר, 1954, עמ' 30–31. (ויקיפדיה)
4. עפרת, גדעון, "תקופות בצלאל", בתוך: שילה-כהן, נורית (עורכת), בצלאל של שץ, ירושלים: מוזיאון ישראל, עמ' 34–35. (ויקיפדיה)
5. הציור של רחובות 1903, נלקח מאתר האינטרנט collect.co.il
כתב וחקר: צביקה תדמור
