הרפואה במושבה

הצורך בהימצאותו של רופא במושבה נולד עם בואם של המתיישבים הראשונים לרחובות. בשנת תרנ"א (1891), שנה לאחר יסוד המושבה, מנתה אוכלוסיית המושבה 314 נפשות- 34 משפחות של איכרים ובעלי מקצועות אחרים (114 נפשות) ו- 200 פועלים רווקים. מחסור באמצעים כספיים מנע מבני המושבה את היכולת להביא רופא ולו במשרה חלקית. לכן, כשנזקקו בני המושבה לשירותיו של רופא נאלצו להגיע למושבת הברון ראשון- לציון, ליפו ולעתים אף לירושלים.

אנשי ועד המושבה ראו חשיבות ונתנו עדיפות לקיומם של שירותי רפואה וסניטציה, הקמתם ואחזקתם של "מוסדות" הרפואה; רופא, רוקח, מיילדת ואחות, מרפאה, בית מרקחת, בית חולים. זאת, למרות מצבם הכלכלי הקשה של בני המושבה ולא מעט משברים שפקדו אותה. אנשי הוועד לא חסכו מאמצים כדי להביא למושבה את מיטב הרופאים ולתת מענה לצרכיהם הרפואיים של תושביה.

במהלך 50 השנים, 1890- 1940, מילאו את משרת "רופא המושבה" ששה רופאים ומרפא- רוקח אחד, מתוכם, 17 שנים (מ- 1890- 1907) לא היה רופא קבוע למושבה, למעט שנה אחת, בה פקד את המושבה רופא, רק פעם אחת בשבוע. ראוי לציין, כי הרופאים, בעלי המשרה שמונו ל"רופא המושבה", היו מעורבים בחיי המושבה והנעשה בה, ותרומתם היתה רבה גם בתחומי התרבות והחברה של רחובות.

ד"ר מרים נוסינוב 1977-1929

סקירה היסטורית רחבה על רופאי המושבה - כאן