מנשה בן שלום קפרא (1929-1855)
מנשה קפרא נולד בשנת 1855 בכפר ג'פרא באזור חיידן שבצפון תימן. במהלך חייו היה נשוי לארבע נשים – עם אשתו הראשונה לא הצליח להביא ילדים , ויחד עם זאת אהב אותה ולא גרש אותה. יחד עם אשתו השנייה הביא בת לעולם, אך נישואין אלו לא החזיקו מעמד זמן רב והם התגרשו בתימן. אשתו השלישית היתה ריזגה (אסתר לבית מדר), ולהם נולדו שלושה בנים ושתי בנות. הבנים נפטרו בזה אחר זה בעודם תינוקות. הבנות- מרים, נישאה לפנחס קפרא (בן דודה) וסעידה נישאה לדוד בן יאיר מדר. מנשה קפרא השתוקק לבנים, ונשא את מרים לבית עפג'ין, אשר הייתה צעירה מבתו הבכירה.
ליקט והביא -נכדו,שאול קפרא
בתימן היה מקובל כאיש בעל שיעור קומה תרתי משמע הן בקהילה היהודית והן בקרב הערבים. בנוסף להנהגת הקהילה יחד עם אחיו דוד, עסק גם ברצענות ובסנדלרות.
ההחלטה על העלייה לארץ היתה קשורה הן לסיבות כלליות והן למקרה פרטי - למנשה הייתה אחות בשם נָכְלַה, שהתאלמנה מבעלה ולה שני בנים. נכלה נפגעה מירי של ערבי אשר בטעות חשב אותה לאישה מהכפר השכן העוין, והתוצאה המרה הייתה מוות. המקרה הטרגי גרם לזעזוע קשה בקהילה ובעיקר למשפחתה. עוד קודם לכן דובר בהנהגת הציבור על עלייה לארץ ישראל. מנשה קיבל החלטה שהגיעה העת להכנות לקראת העלייה ארצה וכך היה. בשנת תרס"ט (1909) עלו כ-200 נפש- חלק קטן לראשון- לציון והשאר למושבה רחובות.
בארץ נולדו למנשה שתי בנות - תמר ואסתר, "וסוף סוף" גם שני בנים -חיים ואברהם.בנוסף לדאגה לקהילה – עבד מנשה קשה מבוקר עד ערב בכרמים ובפרדסים.
אלה אשר הכירוהו מספרים על אישיותו הנעלה והעריצוהו כמנהיג וכאיש חכם. ביתו היה פתוח ליתומים ולאלמנות, וכן נהג להשכין שלום בית כשנתבקש. פעמים רבות באו אליו לשאול בעצתו בעניינים שונים.
מנשה גם עבד בשמירה, ובנושא זה מתאר פנחס קפרא, בן אחיו, אירוע חמור: "מנשה היה שומר בקיץ בפרדס של מילר-זק"ש. באחד הלילות היה אתו שומר
אשכנזי (אחד החלוצים). בעת שהיו שניהם בסיור שגרתי,שמעו רחש וקולות. החלוץ לא שלט ברוחו וירה באחד הגנבים- ערבי, והרגו.השומר נבהל ורץ לספר לבעל הבית, ויצא מייד אל הרכבת הנוסעת לגליל. אנשי המשטרה הטורקית מרמלה עצרו את דודי מנשה כחשוד בהריגה. בעל הבית ייעץ למנשה שלא יספר מי ירה. דודי נלקח למעצר ברמלה. הטיפול בשחרורו הוטל על משה סמילנסקי, ואני הייתי המקשר בינו ובין המתורגמן. המשטרה שהייתה מעוניינת ללכוד את היורה- נהגה מידי פעם לעצור תימנים שנהגו לערוך קניות ברמלה ולהעמידם לזיהוי יחד עם דודי. בכל פעם היו המזהים מצביעים על מישהו אחר. כך נמשך המצב שלושה חודשים. סמילנסקי היה מזהיר את מנשה לבל יגלה מי ירה ושלא יפול ברוחו וכך עמד באומץ ולא גילה.יש לציין כי סמילנסקי התאמץ בכל כוחותיו לשחרר את דודי, יתר על כן, הוא ביקרו תכופות ועודדו וגם הביא לו מצרכי מזון וממתקים.הודות למאמציו שוחרר מנשה ויצא לחופשי מחוסר הוכחות. כאשר שב הביתה, גדולה הייתה השמחה בשעריים וברחובות והביקורים בביתו לא פסקו במשך שבוע ימים".
מנשה קפרא נפטר בשנת תרפ'ט (1929) לאחר מחלה ממושכת.
הרחוב בו התגורר כל ימי חייו-נקרא על שמו.