משפחת סחרוב

ישראל סחרוב הגיע כנוסע סמוי על אוניה ליפו בהיותו בן 17 שנים. במהלך ההפלגה שמע על רחובות, המושבה שאך עתה קמה, והחליט להצטרף אליה. בתחילה עסק במקצועו כספר, אך עד מהרה הפך להיות פועל חקלאי, כי כבר בחורף תרנ"א (1891) החלה הנטיעה הגדולה של כרמים ברחובות. באותם ימים התפתחו לא אחת עימותים עם ערביי הסביבה, וישראל, שהיה גבה- קומה וחסון, נודע ביניהם בגבורתו.

ישראל נאלץ לעבוד בילדותו לפרנסת משפחתו, ולא השלים אז את השכלתו, אך בהיותו כבר ברחובות, עשה כך ואף נודע בידענותו.

פעילותו הציבורית התמקדה בהקמת "אגודת אחים" שנקראה מאוחר יותר "הסתדרות העשרות" , שמגמתה הייתה שיפור תנאי העבודה של הפועלים. נעשו מאמצים לאפשר לפועלים ותיקים להתבסס במושבה, ואף ניתנה להם קרקע לנטיעת כרמים, אך מגיפת הפילוכסרה היכתה בגפנים והחברים נאלצו למכור את כרמיהם. "אוצר התיישבות היהודים", הלווה להם סכום כסף והם קנו ביבנה הסמוכה חלקה אחרת ובה באר וטחנת קמח ואף נטעו שם עצי פרי. לימים נבנה במקום מכון ויצמן.

כשפרצה מלחה"ע הראשונה, גויס ישראל לצבא התורכי לעבודה ב"סוכרה" (עבודת כפייה), והיה אחראי לפיקוח על בהמות העבודה. כתוצאה מתנאים-לא-תנאים במדבר חלה ישראל בקדחת צהובה שממנה נפטר. הוא נקבר בירושלים בהר הזיתים.

ועוד על ישראל סחרוב, בבלוג של עודד ישראלי.

מיד עם בואן לארץ, החליטו רחל ואחותה להשתקע ברחובות. במושבה פגשה את ישראל, הם נישאו והקימו משפחה. כדי לאפשר לבניהם לרכוש השכלה, עברה רחל איתם לירושלים, וישראל נשאר ברחובות. המפגש עם משפחתו התקיים כשהיה מגיע לירושלים לעתים מזומנות. בתקופה הקשה של מלחה"ע הראשונה, היה מגיע עקב תפקידו, וכך הייתה המשפחה נפגשת.

לפרנסתה בירושלים, בעיקר לאחר פטירתו של ישראל, השכירה רחל חדר ובישלה לאורחים. היא הצליחה לחסוך כסף וקנתה מגרש ברחובות, וב-1927 שבה ובנתה שם את ביתה.