שיבת ציון (שיר)
מילים ולחן אליקום צונזר
כיונים תעופֶנה?
יוסף ובנימין
על דלתותי שוקדים.
ראיתי את לא פִּלַלתי,
בָּנַי אשר גִדלתי,
מַחֲמַדַי, יקירַי
את אִמם פוקדים.
נואשתי כבר מהחיים,
ואני שְכולה, גלמודה,
בָּנַי יצְָאוני.
ספרו לי התלאה
בגולה אתכם מָצָאָה,
וּשְלום אחֵיכם, בית יהודה
הלֹא תודיעוני.
כי דרכי אל נפלָאו,
בטרם יאיר שחר
תגדל חֶשכַּת לֵיל.
במצרים כזאת קָרה,
אל משה זעקו מָרה,
לחצם טרם כלה,
עוד הגביר חָיִל.
ובזאת יחיש גאולתם,
גֵזֶל משפט יאלצֵמוֹ
עלות מעמק בכא.
לולא יד מַדְהֵבָה
שכבו למַעֲצֵבָה
ואבן פנה למוּסָדוֹת
עוד לא הונָחָה
אויבי לי ילעגו,
כי שָבֵי גולה שָגו:
"הַמֵאֵלֶה מְתֵי מספר
עֶדנה תהיה לי?
ההם יבנו נהֱרָסות?
ישַכללו השָתוּת?
ירימו קרן יִשעי,
הודי וחֵילי?"
כמעין קטן בצאתן,
כחוט השני מפַכִּים מים
עֲדֵי גָאֹה גָאוּ.
ופלגים מכל רוח
אל פיהו יַגיח
ואלפֵי תרנֵי צי אדיריו
רוֹם יתנשאו.
שתי לימי עלומים,
הלאה בגדי אבלי,
הבו מַכְלֻלִי!
נִמלָא כל ארמוני,
הֵאָח! מה רב ששוני!
בָּנַי בגיל ותרועה
שבו לגבולִי.
שתי לימי עלומים,
הלאה בגדי אבלי,
הבו מַכְלֻלִי!
נִמלָא כל ארמוני,
הֵאָח! מה רב ששוני!
בָּנַי בגיל ותרועה
שבו לגבולִי.
בדמעות גיל נושקת,
פה תַחֲלֹצנָה עצמותיכם
אורחֵי קְרוּאֵי שם.
בְּצִלִי שאננים
תִרְווּ מעדנים,
לשֻלחן זָרים אל תצפו
בִּלתי ארוחת אֵם.
ְיֹבַרך זִכרם סֶלה,
פאר בית תַּחְכְמוּנָם
עתה יעזֹבו.
משכילים בכל תושיה,
רבי העֲלִילְיָה,
על מזבַּח אהבת עמם
את נפשם יקריבו.
לסבֹל עול ותלאה,
למען סַקֵל כל אבני נגף
וצוּרֵי מכשֵלה.
לבנות עֹז חומָתָה,
כעזרא ותִרְשָתָא,
ושמם יִנוֹן כשֵם עזרא
עד דור אחרון סֶלָה