נעמי לוין-חסקלברג (1933 - )

נעמי לוין נולדה ב-1933 להוריה – צילה לבית טרנופולסקי וד"ר ליאון חסקלברג. משפחתה של צילה עלתה מרוסיה ב-1923 לירושלים. ליאון מפולין נסע ללמוד באוניברסיטת ברלין ושם פגש את ד"ר משה וייצמן, אחיו של ד"ר חיים וייצמן, אשר סיפר לו על פתיחתה של אוניברסיטה עברית בארץ ישראל בהר הצופים והציע לו להירשם עם ראשוני הסטודנטים לכימיה. ליאון נענה להצעה ועלה בשנת 1924. לאחר נישואיהם נסעו צילה וליאון לפריז, שם, בסורבון השלים ליאון את לימודיו כדוקטור לכימיה אורגנית. בשובו ארצה הצטרף אל סגל המייסדים בראשותו של ד"ר חיים וייצמן שהחלו בהקמתו של מכון זיו ברחובות.

ב- 1934 רכשה משפחת חסקלברג את הבית שנבנה בשעתו ל"חברת מנוחה ונחלה" על הגבעה ברחוב יעקב ובו התגורר המדען חיים כצמן. כצמן הגיע מארה"ב כחלוץ הפקת דלק מפצלי שמן במדבר יהודה. האתגר נכשל וכצמן שלח יד בנפשו. בשל כך נמכרו הבית, המגרש הגדול והפרדס במחיר שהמדען הצעיר ומשפחתו החדשה יכלו לרכוש ולהתערות במושבה.

במו ידיהם צילה וליאון הפכו את הבית והגינה למקום רגיעה ואירוח ששמעם נודע בארץ, ואורחים רבים נהגו לבקר (במהלך השנים הצטרפו למאמץ בנות המשפחה אשר נדבקו בחדוות היצירה והיופי).

נעמי עברה מגן פירה (חרל"פ) לבית הספר העממי, לימים על שם משה סמילנסקי, המשיכה את לימודיה בתיכון המאוחד ברחובות והתגייסה לצבא ב- 1951. במהלך השירות עברה קורס מכ"ים והדריכה בבה"ד 12, צורפה לצוות הווי של מחלקת התרבות ומשם שולבה בניסיון הקמתה של להקה/תיאטרון צבאי (פיקוד דרום). לאחר מות אביה בינואר 1953, עברו הימים האחרונים של שירותה הצבאי ביחידת חמ"ד ברחובות וכך יכלה גם להיערך לקראת לימודים בחו"ל בתחום הטקסטיל והאופנה.

נעמי בחרה ללמוד באנגליה, התקבלה לבתי ספר לאומנות בלונדון ובתוך שנתיים סיימה למעשה ארבע שנות לימוד ב - "Central School of Arts and Crafts". בלונדון הכירה ונישאה לדן ריכטר לוין, רופא ישראלי שהשלים את הפוסט-דוקטורט שלו בבית ספר לרפואה טרופית ועסק בצילום, ציור ופיסול.

ב-1955 חזרו נעמי ודן ארצה והתגוררו בחיפה. נעמי עיצבה הדפסי בדים גם כעצמאית וגם הועסקה על ידי מפעלי טקסטיל והלבשה וביניהם אתא, משכית, משי זקס ואחרים.

תחיית תדפיסי האריג בארץ, בסוף שנות ה-50 נזקפה לזכותה של קבוצת אומנים קטנה יחסית שנעמי נמנתה עימה. בין האריגים המודפסים ששימשו את תצוגת האופנה הבינלאומית שנערכה מטעם "הבונדס לישראל" ב- 1958-1859 נכללו גם מעיצובה של נעמי לוין. בתצוגה לקחו חלק רבים מהמעולים שבאופנאי פריז. האומנים המקומיים וביניהם נעמי זכו להצלחה רבה, שהמריצה את היצרנים המקומיים להיזקק לכישרונותיהם של אומנים אלה לעיצוב דגמי התדפיס לאריגיהם. [1]

גידול משפחה והחיים בחיפה בצד ההתפתחויות הכלכליות שינו את עיסוקיה ותעסוקתה המקצועית של נעמי בכיוונים שונים: קורסים של תעשיות בית לנשים מנהלות מארצות פיתוח, ניסיון הוראה בבית ספר מקצועי, הצטרפות ליוזמה החדישה והייחודית של מרכז קהילתי בחיפה, כולל הארכיון הישראלי לסרטים ומועדון הסרט הטוב, תחקיר לסרטי תעודה ופרסום, יחסי ציבור, פיתוח מערכות יחסים/תדמית של ציבור-חברה ציבורית/תעשייתית ואסטרטגיה שיווקית.

שנים רבות שימש לנעמי הצילום כמתעד אירועי משפחה וחוויות טיול ולצרכים המקצועיים - מסייע למיקוד הראייה. עם השנים וככל שהמצלמות השתכללו אבל נמצאו פשוטות יותר ונוחות להפעלה כן התפתחה 'שפה' חדשה – הצילום בחטף.'

בניסיון להעביר את תחושת הרגע על ידי לחיצה בודדת מהירה ולהביע את ההסתכלות בהרף עין, נעמי החלה להרכיב תמונות מרצף של צילומים ויצרה העמקה על ידי קיטוע ש ההתבוננות באובייקט הנבחר. התוצאה – תמונה פנורמית למרות שהצילום נעשה עם עדשה רגילה ומצלמה פשוטה. לימים נעמי גילתה כי האמן דייויד הוקני פיתח תמונות מורכבות כמו התמונה הנקלטת בעין ללא העיוות של העדשות רחבות-המיפתח. כשהדביק תמונות פולרואיד אחת ליד השנייה הוקני יצר נראטיב כאילו הצופה נע בחדר.

לדברי נעמי "כחמישים וארבע שנים מתוך יותר משמונים שנותיי אני גרה מחוץ לרחובות. אני יצאתי מרחובות, אבל רחובות לא יצאה ממני. בה התעצבו אופיי, אופקי התרבותיים ועולם הדימויים הקרוב ביותר לליבי – אלה שחולמים אותם ומתגעגעים אליהם. בשבילי היא עדיין "המושבה". והיא מוסיפה: "במהלך שיטוטי בתל אביב, בה אני מתגוררת היום, הבנתי שהבתים והחצרות העזובים עדיין אפופים בהילת סיפוריהם של האנשים שגרו במקום ובעלילות חייהם. הלכתי וצילמתי את העיר על חלומותיה ועזובתה" [2]

הערות שוליים:
[1] אמנות ישראל בעריכת בנימין תמוז - מלאכת מחשבת: ג'ון צ'יני, הוצאת מסדה, תל אביב, 1953, עמ' 317
[2] הצילומים מופקדים בארכיון תל אביב

חקר וכתב - צביקה תדמור