אילנה הדני (1933-)
אילנה הדני לבית דניאלי, נולדה ב- 1933 במושבה רחובות. דור שלישי למייסדי העיר. אימה - רבקה לבית אליאש, עלתה לארץ ישראל מפולין ב- 1924. אביה - יצחק דניאלי, נולד ברחובות ב- 1898. אביו יהודה (לייב) דנילביץ היה אחד מארבעה הפועלים שאהרון אייזנברג מינה כמשגיחים באגודת "מנוחה ונחלה" ב-1890. יהודה לייב היה אחראי על בעלי החיים ועל הכלים החקלאיים של החברה. אחרי שנישא לאסתר-רחל לבית סקר מנווה צדק ביפו, גרו בחדר אחד "בבית הפקידות" של אגודת "מנוחה ונחלה" במעלה רחוב יעקב ברחובות.
לאחר מות אביו (1921) ניהל יצחק את המשק החקלאי של משפחת דניאלי שגדל והתרחב. ב- 1926 יצחק קנה חלקת אדמה (כיום, ברחוב אייזנברג 9) ובנה עליה את ביתו. כאן נולדו שלושת ילדיו (יהודה - 1927, עמוס - 1929 ואילנה - 1933).
ב- 1934 האחים דניאלי הקימו ביח"ר לקרח בחלקת הפרדס של המשפחה שבגבול רחובות – נס ציונה בשותפות עם גיסם . במושבה פעל ביח"ר לקרח שהוקם בידי טוביה מילר ונוהל בידי קרובי משפחתו ללא הצלחה. האחים דניאלי נענו להצעתו ובנו במשותף בית חרושת גדול שהופעל על ידם. ביח"ר שנבנה ברחובה הראשי של המושבה, מול רחוב גורדון, גדל והתרחב ונוספו לו חדרי קירור למזון.
אילנה הלכה לגן הילדים של אסתר בן ארי ברחוב אחד העם, ולמדה בבית הספר העממי (לימים ע"ש משה סמילנסקי). היא המשיכה את לימודיה בתיכון ת.מ.ר (תיכון מאוחד רחובות). לאחר שסיימה את כיתה י"א נסעה ללמוד בירושלים ב"בית המדרש למורים העברי הממלכתי על שם דוד ילין", הידוע בשמו "סמינר למורים בית הכרם".
יהודה ואיה וסטודנטים נוספים גויסו לגדוד מוריה להגן על השכונות היהודיות בירושלים, ערכו סיורים באזורי הספר ואספו מודיעין בירושלים. יותר מאוחר השתתפו בקרב על כיבוש הקסטל. בפסח תש"ח נחלצו לעזרת לוחמי הפלמ"ח בשכונת קטמון בירושלים. איה נפצע קשה ברגלו ופונה.
עמוס, אחיהם של אילנה ויהודה נפל בקרב בתל-א-אריש (ליד חולון) בפעולה שנכשלה (ב- 28 באפריל 1948 ), ועמוס לא חזר ממנה (גופתו לא נמצאה עד היום). יהודה הועבר לגדוד 54 בחטיבת גבעתי ושירת כמדריך לאימון גופני. בתום קרבות מלחמת העצמאות יהודה נסע לטולוז עם איה הדני ללמוד וטרינריה.
אילנה התגייסה לצבא ב-1953, ולאחר שסיימה את הטירונות שירתה בחיל השריון במחנה ג'וליס ביחידת המודיעין. לאחר שסיימה את שירותה הצבאי נישאה אילנה לאיה והצטרפה אליו כאשר המשיך בלימודיו בפריז כאשר התמחה ברפואת ווטרינריה טרופית.
בעת ששהו בפריז אילנה עבדה כמורה ולימדה עברית במוסד יהודי. ב-1956 חזרו לרחובות ואילנה החלה ללמד כמורה ומחנכת בביה"ס עממי ע"ש משה סמילנסקי. באותה שנה הפכו למשפחה, נולד בנם הבכור עמוס (ידוע בשמו עמוס עבר-הדני, שהינו מוזיקאי), אח"כ הבן עופר (1959) והבן רוני (1973).
בתום 34 שנות הוראה, לרבות בביה"ס שריד ברחובות, בהן העמידה אילנה דורות רבים של תלמידים, היא יצאה לגמלאות בפרישה מוקדמת. תלמידיה סיפרו, כי אהבו לשמוע את הסיפורים שסיפרה להם על הרפתקאותיה ועל טיוליה עם איה בעולם. כשפרשה, חברה סיפרה לה כי עומד להיפתח קורס "מספרי סיפורים" בבית אריאלה בתל אביב. אילנה נרשמה וכעבור שנתיים כשסיימה את הקורס חשה כי הקורס נתן לה אומץ וביטחון לצאת לקהל הרחב.
אילנה התחילה את המפגשים עם הקהל הרחב במרתף של הספרייה העירונית. פורסמו בעיר מודעות על מפגשי "קפה, מאפה וסיפור". למפגש הראשון אילנה אפתה עוגיות וביקשה מבני משפחתה להגיע כך שיהיה קהל. היא הופתעה כאשר הגיעו 50 אנשים. אחת לחודש אילנה ערכה מפגש, ואירחה את הקהל שהלך ורב. הקהל חיכה בציפייה גדולה לשמע את סיפוריה המרתקים, ליהנות מהם ומטעמן הטוב של העוגיות שאפתה.
בטיולי האין ספור ברחבי העולם אילנה נחשפה לתרבויות רבות ולאמנות אתנית מגוונת. היותה בעלת חוש אסתטי מפותח ניכרים באוספיה המגוונים של אילנה, כך גם סיפוריה המיוחדים, הם עדות לעושר התרבותי שרכשה.
גם אחרי עשרות שנים בני העיר רחובות אוהבים לשמוע את סיפוריה של אילנה על המקומות, האנשים והעלילות שהתרחשו במושבה מאז ייסודה.
אילנה למדה רישום וציור אצל האמנים: סטפן אלכסנדר ויוסף קוסונוגי ברחובות. היא המשיכה לצייר בביה"ס הגבוה לציור בתל אביב שייסד המורה אריה מרגושינסקי, אצל סטפן אלכסנדר בנס ציונה ואצל מרסל ינקו בעין הוד. עבודותיה הוצגו בתערוכת יחיד ב- 2003 בבית יד לבנים ברחובות. הייתה זו מתנת יום הולדת ה-70 שאיה העניק לה.