אהובה קריביצקי-קראוס (2009-1932)

אהובה קריביצקי-קראוס נולדה בשנת 1932 ברחובות. היא השתייכה והתאמנה באגודת "הפועל רחובות" באתלטיקה קלה, במקצועות הקפיצה לגובה וקפיצה לרוחק. כבר בגיל 18 (1950) היא קבעה שיא ישראלי חדש בקפיצה לגובה, כאשר ניתרה לגובה של 1.48 מטר בתחרות שהתקיימה במגרש ימק"א בירושלים. באותה שנה, 1950, התקיימו תחרויות המכביה השלישית, והיא זכתה במדליית זהב בקפיצה לגובה, כאשר קבעה שיא מכביה חדש - 1.45 מטר.

אהובה המשיכה לשפר את שיאיה ושיאי ישראל: בשנת 1951 – 1.52 מטר, ובשנת 1954 – 1.55.5 מטר. בתחרות זו ניצחה אביבה גם במקצועות קפיצה לרוחק (4.76 מטר) וריצה למרחק 60 מטר (8.2 שניות). בשנת 1953 התקיימו תחרויות המכביה הרביעית, וגם בה היא זכתה במדליית זהב בקבעה שיא מכביה חדש – 1.48 מטר.

בשנת 1954 התקיימו משחקי אסיה ומדינת ישראל הצעירה שלחה 3 ספורטאים לתחרויות במקצועות: קליעה - דב בן-דב, קפיצה למים - יואב רענן ואתלטיקה קלה – קפיצה לגובה - אהובה קראוס-קריביצקי. אהובה צדה את עיני הצופים הפיליפיניים מיד כשהחלה להתאמן יום לפני התחרויות, כאשר עברה גובה של 1.48 מטר כאשר היא עדיין לבושה באימונית (טרנינג). כותרות העיתונים המקומיים הכריזו: "חברת המשלחת הישראלית רק ירדה מהמטוס, באה ישר לאיצטדיון, ובקפיצתה הראשונה, ללא שום התאמצות, הישוותה את השיא הפיליפיני".

לאחר התחרות התראיינה אהובה, והנה דבריה: "...עליתי למגרש ברגשות מעורבים: חששות מפני היפניות ורצון עז לנצח, לכבוש את מדליית הזהב! היתה זו שעת אחר הצהריים. ליד מקום הקפיצה פגשתי את יריבותי, מיפן, הפיליפינים, ציילון, סין הלאומנית ואינדונזיה, ונדמה היה לי שהן היו נרגשות ונפחדות אף יותר ממני.... ההרגשה השתפרה כשראיתי שכמה מיריבותי נכשלו כבר בגובה 1.45 מטר, בעוד שאני ריחפתי מעל לרף ובגדי-האימון עלי. הגובה עלה ל- 1.48 מטר. שוב לא כולן עברו, וההתמודדות העיקרית הצטמצמה ביני לבין שתי היפניות. ההתרגשות לא עזבה אותי, אך הביטחון גבר. הרף בגובה 1.52.5 מטר. הגיע תורי לקפוץ. אני רצה, מנתרת, ועוברת בניסיוני הראשון! למרבה ההפתעה הצליחו היפניות לרחף מעל לרף רק בנסיון שני ושלישי. הקהל מוסיף להתלהב....הרף כבר גבוה מאוד. השופטים אומרים כי לפני גובה של 1.53.3 מטר. הרצון לנצחון מתחזק בי. אני עומדת דרוכה...רצה... מנתרת... מרחפת באוויר ונופלת לבור. אני זורקת מבט חטוף למעלה... הרף נשאר על מקומו, עברתי !!! הקהל מתלהב, רבבות צופים מריעים לכבודי, כאשר שתי היריבות מיפן נכשלות בכל נסיונותיהן לעבור גובה זה: ניצחתי ! שברתי את השיא האסיתי בקפיצה לגובה ! רכשתי את מדלית הזהב ! היו אלה רגעים נהדרים שאי-אפשר לשכחם לעולם. אני עולה על במת המנצחים, ניצבת על דוכן מס' 1....שמחת הניצחון וההישג שמו מחנק לגרוני, כאשר ניגש אל הבמה נשיא המשחקים האולימפיים, העניק לי את מדלית הזהב הנכספת...פתחה התזמורת הצבאית הגדולה של הפיליפינים בנגינה אדירה של "התקוה" ואל ראש התורן טיפס ועלה דגל תכלת לבן, דגל ישראל ! זה היה יומי הגדול".

קבלות פנים רבות נערכו לכבוד הספורטאים ששבו ממשחקי אסיה עטורים בנצחונות. קבלת פנים מיוחדת לספורטאים ערך ראש הממשלה משה שרת בתאריך 10/5/1954 במשרד ראש הממשלה, להלן הדברים שמשה שרת כתב ביומנו: "משלחת הספורטאים שחזרה עטורת זרי ניצחון מתחרות מנילה באה להתייצב. שלושה בחורים ובחורה - כולם נאים. הבחורה אינה יפהפייה, אך נעימה ומלבבת בצניעותה. ביישתיה על שמה הזר - ועוד כפול! ([אהובה] קראוס-קרביצקי) [ראשונת ספורטאי ישראל בזכייה במדליית זהב בי"ל]".

בתאריך 27/9/1954 התפרסמו בעיתון "ידיעות אחרונות" תוצאות משאל "איש השנה". בתחום הספורט נבחרה אהובה קרביצקי-קראוס כשהיא מקדימה את שני אלילי הכדורגל של אז: שייע גלזר ויעקב חודרוב, בכ – 2,000 קולות.

בטקס לציון הספורטאים המצטיינים ב-30 שנות המדינה במעמד שר החינוך זבולון המר שנערך בתיאטרון הבימה בתל אביב, בשנת 1978, זכתה קריביצקי בעיטור הספורטאית המצטיינת לשנת 1954.

אהובה קריביצקי קראוס, הקופצת לגובה מספר אחת של ישראל החל משנת 1949, הלכה לעולמה בחודש מאי 2009 והיא בת 77 ושלושה חודשים. אביבה החזיקה בשלוש אליפויות ישראל (1953, 1955, 1956), עמדה פעמיים על הפודיום במשחקי המכביה (1950, 1953) ותפסה את המקום הראשון בכינוס הפועל 1956 בשיא ישראלי חדש.

אהובה גם שיחקה בקבוצת הנשים של הפועל ת"א בכדורסל, ובשנת 1961 זכתה עם חברותיה לקבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב בדאבל, אליפות וגביע, לראשונה בתולדות הקבוצה.

התמונות - מתוך אוסף אורי בן צבי