סיפורי הסולם

סתיו 1977. שוב מגיע החורף, ושוב אני צריכה להחליף בין בגדי הקיץ לבגדי החורף. מרוקנת את החלק התחתון של הארון, מורידה מלמעלה את בגדי החורף ומעלה במקומם את בגדי הקיץ. את העבודה הזאת הייתי עושה בדרך כלל לבד פעמיים בשנה, אבל אז הייתי בהריון של בתי נועה והסולם, שכבר היה ישן, לא נראה לי במצב תקין. ביקשתי מבעלי שיקנה סולם חדש. הוא ענה לי שהסולם הזה יחזיק עוד מאה שנה לפחות והחל לעלות עליו. הסולם, שכנראה לא הסכים איתו, קרס ובעלי איתו. למזלו היו פזורות על הרצפה כמה שמיכות. אבל בעלי נחת עם כל כובד המשקל על ידו וכשהתרומם עם הבעת כאב על פניו, לאצבע שלו הייתה צורה מוזרה, לא טבעית, שהחלק העליון בזווית של 90 מעלות ביחס לחלק התחתון.
אז... בריצה יצאתי לחפש את אחד השכנים כדי שיסיע אותו לשם, אבל אף אחד לא נמצא... חוץ משכן שהיינו "קצת" מסוכסכים, כי הוא טען שהחזרנו לו את הסולם שהוא השאיל לנו לשיפוצים, מלוכלך... אבל מה לעשות, הוא היה היחיד שהיה יכול לקחת את בעלי לבית החולים.