חסר רכיב

עיצוב חלונות ראווה

בשנות ה-80 ראיתי מודעה קטנה שפירסמה קורס ללימוד עיצוב חלונות ראווה. באותם זמנים הייתי עסוקה עד מעל הראש בטיפול בשלושת ילדיי (הרביעי יגיע רק עשור יותר מאוחר) ובגידולים החקלאיים שהיו לנו. הזמן להקדיש לאמנות, שאף לאפס. המודעה הזכירה לי את החנויות היפות במילאנו המעוצבות בטוב טעם ובמקצועיות רבה, כל כך רחוקות מחלונות הראווה כאן בארץ. להוציא רשתות מעטות כמו 'המשביר', 'ראש אינדיאני'... ולא זוכרת עוד שם להוסיף לרשימה. כל היתר היה מתחת לכל ביקורת.

בדרך כלל כל מה שהיה בתוך החנות, היה מוצג גם בחלון. בלי שום סדר וטעם. בנוסף, בלא מעט חנויות היתה בחלונות גם תוספת נדיבה של אבק שהיה מצטבר בזמן הרב שעבר מאז הסידור האחרון. החלטתי שהקורס מתאים לי, שאני רוצה לתרום למהפכה בעיצוב לחלונות ראווה בארץ.

הקורס התקיים בוקר אחד בכל שבוע בויצו בתל-אביב, ברחוב קינג ג'ורג', במשך חצי שנה. לשם ומשם הייתי נוסעת בכמה אוטובוסים. הייתה לי ולתלמידים אחרים, מורה מצוינת, ממוצא קנדי שבהכשרתה הייתה מכינה תפאורה לתיאטרון. היא לימדה אותנו לבנות אביזרי במה מקרטון ובעיקר מקלקר. בסיס של קומפוזיציה, צבע ואיך להציג ולתפוס הבגדים בחלונות הראווה. מאוד נהניתי מהקורס אותו סיימתי בהצטיינות. ואז הגיע החלק המעשי. קודם כל היה צריך למצוא חנות שתהיה מוכנה לתת לי לעצב את החלון שלה... לא קל.

היה לי מזל שהלקוח הראשון שלי היה 'דרבי ספורט', אשר בדיוק עמד לפתוח חנות חדשה בפסג' השקם ברחובות. חנן, בעל החנות קיבל אותי ממש יפה. חלונות הראווה שלו היו מאתגרות. אחת קטנה, והשנייה בעומק של כ- 40 ס"מ בלבד. בראשית עיצבתי לו החלון ליד הכניסה. ציירתי שני בולים בנושא ספורט שהיו בשימוש אז. החלון יצא חמוד והתפרסם בעיתון 3+ לרגל פתיחת החנות.

במשך שנים המשכתי לעצב להם החלונות של החנות, ושל חנות נוספת שנפתחו ברחוב בית הפועלים ברחובות. הייתי מכינה כל מיני אביזרים, לרוב מקלקר צבוע. פעם דגים, פעם פירות. פעמים רבות התשלום בשביל העיצוב היה מכסה בקושי את עלות החומרים, וקרה גם שיצאתי בהפסד... אבל היה לי חשוב לעצב חלון בצורה יפה. התחלתי לעצב עוד חנויות אחרות של הלבשה, של צמר, היה מאוד קשה לשכנע את בעלי החנויות שלא חייבים להכניס כל הסחורה לחלון, לרוב ללא הצלחה. אחרי כמה שעות של עבודה, הייתי שבה הביתה עם השרירים כואבים, כי רוב החלונות היו צרים וקטנים, ומאוד מקשים על העבודה.

אימי עשתה לי מינוי לירחון של עיצוב חלונות ראווה בגרמנית. איזה חלונות ראיתי שם.... רק יכולתי לדמיין כאלה בארץ. כדי להתפתח, הצעתי את עצמי לעבודה בשביל רשת של חנויות של אופטיקה. קיבלו אותי יפה, ומאוד אהבו את החלון לדוגמא שעיצבתי להם.... יכול להיות שהייתי מתקבלת לעבודה, אך בדיוק התבשרתי שזכיתי במלגת "התפנות ליצירה", מלגה רצינית במשך שנה, ואסור היה לי לעבוד יותר משליש משרה, אז הודעתי להם ואמרתי להם שאני מסירה לצערי את מועמדותי.

לא חזרתי יותר לעצב חלונות ראווה. לשמחתי, עם השנים, עיצוב חלונות ראווה השתפר עד מאוד והיום אפשר לראות יופי של חלונות מעוצבים בארץ.

סבינה סעד 18.2.2018

לקורות החיים המלאים של סבינה סעד - קישור
חסר רכיב