שנת שמיטה

בשנת 1979 חלה שנת שמיטה. בפעם השנייה מאז שהתחלנו לעבוד בחקלאות. החלטנו שהפעם אנחנו מקיימים את המצווה, והשבתנו את המשק למשך שנה.

בעלי מצא לעצמו עבודה כמבקר איכות בחברת 'אגרסקו', בבדיקת טיב הפרחים שנשלחים לחו"ל. אני פניתי ללשכת העבודה בחיפוש משרה. כאשר נשאלתי על כישוריי, עניתי שאני ציירת ומורה לאמנות (בחו"ל). "מה עוד?" שאלה הפקידה, בלי להתייחס לתשובתי הקודמת. "אני יודעת חמש שפות!" עניתי. "והיא בזלזול הוסיפה: "מי לא יודע שפות בארץ?!" והוסיפה, שוב בזלזול: "מה שאני יכולה לתת לך זה רק אריזת תפוזים בתנובה אקספורט בצומת ביל"ו. "זה הדבר היחיד שיכול להתאים לך, 6.5 לירות!" הייתי מאוכזבת.

חייבים להתפרנס.... אבל בעלי שם ווטו. הוא אמר לי: "יש בית, יש 3 ילדים, זאת עבודה קשה מאוד, שתחזרי לבית אחרי העבודה, לא יהיה לך כוח לכלום... ובשביל פרוטות!

ככה יצא לי שבשנת 1979 הייתה לי שנת שבתון בבית. חופש... וכל הנשים בוודאי יודעות מה זה 'חופש' בבית עם שלושה ילדים! אבל לפחות חסכתי את עבודה הפיסית בימים ובלילות, בחממה ובבית האריזה לפרחים, הפרטית שלנו. וברוך ה' "הסתדרנו עם משכורת אחת....ועם קצת עזרה מההורים.