איך הכל התחיל - סבינה סעד
"בימי רביעי, אם ההתחייבויות שלי ומזג האוויר מרשים לי, אני נוסעת לשוק הפשפשים ברמלה. שם אני מחפשת "אוצרות". זה יכול להיות משהו יקר ערך או משהו שיש לו ערך רק בשבילי, כי הוא מקשר אותי שוב עם העבר. לפעמים אני גם מוצאת שם חומר "גלם" לעבודות האמנות שלי.
באחד הימים האלה ראיתי, מונח במרכול של אחד המוכרים, צרור ניירות מגולגל: משהו התחיל לעלות מזיכרוני, הרמתי אותם, וראיתי שהיו אלה ניירות אריזה של אשכוליות JAFFA. הזיכרון חזר אלי! בילדותי באיטליה, היה לי אוסף של ניירות אריזה של תפוזים. הייתי לוקחת אותם מהתפוזים שאימי הייתה קונה, ומידי פעם מקבלת אותם במתנה מהירקן. הם היו עשויים מנייר משי עדין, דקות להפליא, ובמרכזם היה ציור של הפרי או של חיה או של פרח, של דמות או של נוף, בליווי של שם היצרן. הם היו צבעוניים ובעיקר יפים. היה משולב בהם גם צבע זהב או כסף. אוצר של ממש. הניירות שמצאתי היו מודפסים רק בצבע כחול, אבל הקסם שלהם כבש אותי!
לפני שנפרדתי מהם – צילמתי אותם .
כשגיליתי שקיים מוזיאון הפרדסנות ברחובות, שלחתי להם את הצילומים. גם הם התלהבו ושאלו אותי אם אפשר להציג אותם אצלם. אמרתי להם שאי-אפשר כי מכרתי אותם... אבל אני מוכנה, אם הם רוצים, להמשיך את הסדרה. ככה נולדה התערוכה.
מהם קיבלתי עוד סוג של נייר. והתחלתי לשוטט בשווקים ובחנויות לענתיקות, בחיפוש אחרי דוגמאות נוספות של ניירות. הצלחתי למצוא ניירות של תפוזים ואשכוליות JAFFA , ששווקו עוד לפני קום המדינה ועליהם הכיתוב PRODUCE OF PALESTINA. כל הניירות מודפסים בצבע אחד או שניים. על הדפים כתבתי ואיירתי זיכרונות של החיים שלי, של העלייה בסוף שנות השישים, של החיים במושב רמות מאיר, רגעים קטנים של חיי משפחה, לפעמים משולבים באירועים הגדולים של המדינה.
בהמשך חשבתי להרחיב את הכתיבה לזכרונות ילדות מאיטליה. חשבתי שיהיה נחמד לכתוב אותם על ניירות שמקורם באיטליה. האוסף של ילדותי נעלם, והתחלתי לחפש באינטרנט. גיליתי שיש עוד אספנים של ניירות הדרים. שלחתי מייל לשלושה מהם שגרים באיטליה. אחת מהם ענתה לי (יש לה 28,000 ניירות שונים מכל העולם!) ובהמשך שלחה לי מהכפולים שלה.
אני מתפלאת מהתגובות של מי שרואה את העבודות:
קודם כל האנשים נזכרים בריח המיוחד שהיה לניירות האלה, וכל אחד נקשר לעבודה מסוימת שמזכירה לו חוויה דומה בעבר. רבע מהתערוכה נמכרה לפני הצגתה. אני ממשיכה לחפש עוד ניירות שונים מאלה שברשותי, כי אני רוצה להמשיך לכתוב את זיכרונותיי שצפים שוב. ילדיי נהנים מקריאתם, ואני מתכוונת להדפיסם בשבילם, ואולי מי יודע, אם אמצא מו"ל, גם להוציא ספר... עד היום כתבתי 200 זיכרונות.. ויש עוד.