סימה ויעקב ברוידא

יעקב יוסף ברוידא נולד ב- 1833 בפולין. הוא היה בנו של הרב בנימין מוורשה, נכדו של אהרן ברוידא ונינו של הגאון רבי חיים ברוידא, נצר לגאון הרב אברהם אשל ברוידא מפראג. במשך דורות, כל בני המשפחה שימשו כאבות בתי דין.

יעקב ברוידא היה איש עשיר ידוע בנדיבותו ועסק במסחר. הוא נישא לסימה, בת למנוס הנדל ולשרה חישין, בערך בשנת 1865. סימה גדלה בבית מבוסס, ורכשה ניסיון בניהול עסקי המשפחה בגיל צעיר. נישואיה ליעקב ברוידא היו נישואים שניים. מנישואיה הראשונים, למר פוטרפס, נולדה להם בת, ברכה שמה. על גירושיה של סימה מבעלה הראשון סיפרו במשפחה כי אביה הורה לה להתגרש מבעלה לאחר שחילל את השבת בבואו לעיירה רכוב על סוסו לאחר כניסת השבת[1].

סימה ויעקב ברוידא לא הביאו ילדים משותפים, ולאחר שנישאו, יעקב ברוידא אימץ והעניק את שמו לברכה שהייתה רכה בשנים וראתה בו את אביה. לימים, כאשר ברכה נישאה לצבי הירש זבלודובסקי, גם הוא נצר למשפחה מאוד עשירה, ונולד להם בנם הראשון, קראה לו בשם בנימין על שם אביו של יעקב ברוידא. היה בכך מחווה של כיבוד אב והבעת הערכה אליו.

ברוידא, הצטרף לאגודת "מנוחה ונחלה" בוורשה ב- 1890 והיה אחד מפעיליה הבולטים ואח"כ עמד בראשה. כאשר החליטו חברי האגודה לרכוש אדמה בארץ ישראל, שלחו את יעקב ברוידא ואת אליהו זאב לוין אפשטיין לארץ כבאי כוחם לרכוש מיהושע חנקין את אדמת דוראן ולבנות בה את מושבתם.

אליהו לוין אפשטיין הצעיר רצה לסיים את העסקה עם יהושע חנקין מהר ככל האפשר, ואילו ברוידא נהג בזהירות, כי שמע בעצותיו של יחיאל מיכל פינס, שהיה מעורב ברכישת אדמות גדרה. ברוידא היה אז בן 47 עם ניסיון חיים רב, ועמד בתוקף על כך שהרוכשים יקבלו קושאן מסודר על האדמות הנרכשות, ששטרי המכירה יירשמו על שמו של כל רוכש בנפרד ולא על שם קבוצת הרוכשים. באותם ימים השלטון התורכי אסר מכירת אדמה לנתינים זרים וקשה היה לקבל שטרי מכר. ברוידא גם התעקש שחנקין ימציא להם רישיון לבניין הבתים על האדמה שנרכשה, דרישה שלא הייתה מקובלת באותם ימים. בנוסף, ברוידא עמד על הצורך לערוך מפה מדויקת המציינת את גבולותיה של ח'רבת דוראן, ודרש להחתים עליה את השכנים הערבים ואת הממונה על הקרקעות מטעם השלטון התורכי. נחישותו של ברוידא על יישום סעיפי החוזה שנחתם תרמו להקמת המושבה על יסודות בריאים. הם הבטיחו עמידה איתנה מול רשויות השלטון[2].

ב- 1890 ברוידא רכש שמונה נחלות בנות 55 דונם האחת, סה"כ 440 דונם. על פי ההסכם שנחתם "באלה דברי הברית" כל חבר באגודה שרכש שתי נחלות בנות 55 דונם היה זכאי למגרש בניין בן 10 דונם. לפיכך ברוידא קיבל ארבעה מגרשי בנייה[3] , שניים ברחוב מנוחה ונחלה ושניים במעלה רחוב בנימין[4].

הקושאן של סימה ברוידא לאדמות ברחובות הונפק בלשכת המקרקעין התורכית ברמלה

באותה עת, ברוידא העשיר נהג בנדיבות ורכש מיהושע חנקין 60 דונם ותרם אותם לוועד המושבה כדי לאפשר את פיתוחה ולקיים בה חיי קהילה. 50 המגרשים נועדו לבניינים ציבורים ולמגורי מתיישבים שלא היו איכרים בעלי נחלות. מרבית המגרשים היו בני דונם ומכירתם נועדה לתושבים שיבואו לגור במושבה בעיקר לבעלי מקצוע ונותני שירותים. כוונתו הייתה, כי התמורה הכספית שתתקבל ממכירת המגרשים תאפשר לוועד המושבה לבנות את בנייני ציבור ולממן את הוצאות אחזקתם. עשרה דונם נוספים שברוידא תרם נועדו לשוק, למקווה ולבית המרחץ. מאוחר יותר סימה ברוידא נתנה את הכסף לבניית המקווה ולבית המרחץ[5].

חברי אגודת "מנוחה ונחלה" בוורשה בחרו ועד מיוחד, שתפקידו היה לנהל את האינטרסים של החברה. בראש ועד האגודה עמד יעקב ברוידא. ב- 1892 כאשר התעוררה בעיה כספית, בגלל הערכות וחישובים מוטעים בגובה ההשקעה שנדרשה וההוצאה על נטיעת הגפנים ועצי השקדים שולשה היה זה ברוידא, בנדיבותו הרבה אשר הושיט עזרה לחלק מחברי האגודה.

רחוב יעקב, הרחוב הראשי במושבה נקרא על שמו של יעקב ברוידא ב-  1893[6]. הוא היה אחד משלושה רחובות, הראשון לבנימין ולמנוחה ונחלה, 30 מטר היה רוחבו.

בשנת 1897 נערכה בוורשה בנוכחות חברי אגודת "מנוחה ונחלה" הגרלה לחלוקת הקרקעות החקלאיות בין חבריה. כל חבר קיבל את חלקו הן באדמה עידית והן באדמה זיבורית, וברוידא התמנה לבורר.

שנת תרנ"ו 1896, הייתה שנת השמיטה הראשונה ברחובות. איכרי המושבה שיווקו את מרבית יינם דרך יקב ראשון לציון, ולפיכך חלו עליהם פסיקותיו של הרב נפתלי הרץ הלוי מיפו שלאורן נהגו פקידי הברון. ברוידא, שהיה ממשפחת רבנים גדולים קיים אורח חיים חרדי , עמד על כך שבני רחובות ימלאו אחר ההנחיות המחמירות, והעובדה שהיה לו כרם גדול ברחובות לא הפריע לו. לדברי לוין אפשטיין "לא היה אכפת לו שכרמו ייחרב ובלבד לקיים מצווה התלויה בארץ"[7].

בשנת 1895 החל שיווק הענבים מכרמי רחובות באמצעות חברת "כרמל" שהשתייכה לאגודת "מנוחה ונחלה", וברוידא היה מראשיה של החברה ומהשותפים בה[8]. באסיפה השנתית של החברה ייצג את מדיניותה להמשיך ולשווק באירופה את יינותיה בבקבוקים ולא רק בחביות כדי לשמור על איכות היינות והמוניטין של החברה.

בחודש סיון תר"ס 1900 הירש (צבי) קהאן, אחד מאיכרי רחובות, כתב לרבני ירושלים, כי ברחובות מעבירים את התלמידים על דתם והם גדלים ללא לימוד תורה. הרבנים פנו בעניין זה לברוידא בשל היכרותם עימו, בהעריכם כי יש ביכולתו להשפיע על צביון חינוכם של ילדי רחובות. אך ללא הועיל. במשך שבע שנים מהקמת המושבה ב - 1890 שכן בית הספר במבנה זמני, ובניית הבניין עבורו בסופו של דבר נעשתה ב-1900 בכסף שתרמה חברת "כרמל".

השמטת הכינוי "תלמוד תורה" משמו של בית הספר נעשתה מאוחר יותר ב-1904, כאשר הוקם במושבה מוסד חינוכי נפרד ללימודים תורניים בשם "תלמוד תורה". המאבק להנהגת חינוך חרדי ברחובות נמשך ונוהל בידי קבוצת תושבים מקומיים בתמיכת רבני ירושלים. ב-1904 כאשר נוסדה בירושלים אגודת "שומרי תורה"[11] שמטרתה הייתה לפעול לחיזוק החינוך הדתי במושבות, תמיכתו של ברוידא באגודה הקלה על כניסתה לרחובות, בהיותו נתון להשפעתם המוחלטת של רבני ירושלים. ברוידא העניק לאגודה במתנה מגרש בן 10 דונם, על מגרש מס' 34 שהיה בבעלותו ברחוב בנימין, כדי שייבנה עליו בניין לתלמוד תורה[12]. העברת בעלות על מגרש לידי אגודה ולא על שם אדם פרטי ברחובות היה דבר חדש ומתנגדי התלמוד תורה ניסו להשתמש בנימוק זה כדי לסכל את העברת המגרש לאגודת "שומרי תורה". ההחלטה על כך עברה להכרעת האסיפה הכללית, והיא אישרה אותו בתנאי שלאגודת שומרי תורה כבעלת המגרש ברחובות לא תהיה זכות ייצוג באסיפה הכללית[13].

בנייתו של "תלמוד תורה" הסתיימה באייר תרס"ה, יוני 1905. בחנוכת הבית השתתפו מלבד אנשי המושבה הרב הגאון אברהם יצחק הכהן קוק מיפו ואחיו אלחנן, הרב יצחק יפה מאמריקה, הרב יוסף חיים זוננפלד מירושלים ורבים אחרים. ערכו שולחנות ונשאו דברים הרבנים, ובני רחובות: צבי קאהן והרבבסקי הכהן. לכבודו של יעקב ברוידא דרש שמעון גרינברג וציין כי הקים ברחובות: "שלושה עמודי העולם, עמוד התורה, עמוד העבודה (התפלה) ועמוד גמלות חסדים, ביסדו בתוכנו עוד לפני שנים את המוסד גמילת חסדים, בתתו סך אלף כסף לקרן קיימת, בנה את בית הכנסת הגדול והנהדר, העומד בזה לפנינו ואשר עוד מעט ונזכה לחג גם בו את חג חנכת הבית והוא נתן מאחוזתו את הככר היפה הזה, אשר עליו עומד ביתנו זה, בית מקדש לתורה". באותו מעמד נכתב ונחתם מכתב תודה וברכה מכל הנאספים, לשלוח לנדיב יעקב ברוידא[14]. כספי הבנייה באו מתרומות המתיישבים, מסימה ויעקב ברוידא ותרומה גדולה (840 פרנק) נידבה מלכה יפה וקראו בבניין חדר אחד על שמה[15] .

סימה ברוידא הגתה את הרעיון של הקמת בית הכנסת הגדול ברחובות בתשרי תרנ"ו 1895 בהיותה עם בעלה יעקב ברחובות כאשר ראתה את מצב בית התפילה במושבה, ששכן בצריף השאלאש. סימה ויעקב נידבו 2,000 רובל לבניית בית הכנסת ולבית הספר וקבעו כי אחרי החגים יטפלו בהשגת רישיון לבנייתם[16]. כעבור כארבעים ימים סימה ויעקב חזרו לרחובות והפעם כדי להניח את אבן הפינה לבית הכנסת. סימה הביעה את רצונה לבנות בתרומתה ובתרומת אחיה יוסף חישין ממוסקבה, בית כנסת יפה על שם אמה מרת שרה חישין לבית רבינוביץ ז"ל. המיקום נבחר ובמעמד יעקב, סימה הניחה את אבן הפינה...ודבר נדיבתה נכתב עלי גליון והונח בבקבוק ונטמן תחת היסוד למשמרת עולם" [17].

כעבור שבע שנים ב- 1903 פנו בני המושבה לגב' ברוידא והזכירו לה את נדרה[18]. בשנה זו אחרי שהמתיישבים קיבלו את התנאים שהציבה בפניהם, תרמה סימה ברוידא את הסכום הנדרש (כנראה 8,000 פרנק) ובית הכנסת נבנה ונקרא "אוהל שרה" על שם אמה. חנוכת בית הכנסת התקיימה ב- י' תמוז תרס"ה 13.7.1905. באו רבים מן היישוב להשתתף בחנוכת הבניין המפואר השוכן על הגבעה הנישאה בפינת הרחובות בנימין – מנוחה ונחלה.

ברוידא, שהתאכזב מהצביון הלאומי דתי של רחובות, לא הסתפק בהענקת מגרש אחד לאגודת "שומרי תורה" והוריש לה בצוואתו מחצית מרכושו שהיה לו ברחובות.

יעקב וסימה ברוידא בהגיעם לביקור ברחובות בשנת 1906 (נמל יפו), ביניהם יושב אחיינה של סימה, יעקב שמואל רבינוביץ (מקור התצלום :אילן אורן (זבלודובסקי), בן נינה של סימה ברוידא)

ברוידא חלה במחלה קשה ולשם ריפויו נסע מוורשה לברלין לטיפול אצל מיטב הרופאים כדי למצוא שם מזור למחלתו. הוא נפטר בברלין ונקבר בה, ב- 20 באוקטובר א' ראש חודש מרחשון תרס"ז 1906[19]. הרחוב הראשון והראשי של רחובות נקרא על שמו - רחוב יעקב.

לאחר פטירתו של ברוידא, סימה אישתו קיימה את צוואתו והעבירה לאגודת שומרי תורה שלוש נחלות חקלאיות (129,124, 130) מתוך השמונה שנרכשו ב- 1890. שטחן הסתכם ב- 160 דונם[20] . כעבור מספר שנים הנחלות הפכו למגרשי בנייה עליהם הוקמה שכונת שעריים (בין השנים 1910 – 1923). אגודת שומרי תורה קיבלה מגרש בנייה של 10 דונם במעלה רחוב בנימין. חלקו של המגרש נמכר לשרה הוכמן מירושלים ועל חלקו האחר בנתה אגודת שומרי תורה מבני ישיבה ומעונות לתלמידי הישיבה החרדים.

ראוי לציין, כי ברוידא גם תרם סכומי כסף גדולים לבניית שכונה חרדית, לעדת הפרושים שאינם חסידים מאנשי הישוב הישן, בשכונת נחלאות בירושלים . שמה הרשמי הוא "אהלי יעקב", על שם יעקב ברוידא (כונו "בתי ברוידא), תכנונה החל ב- 1892 השכונה נוסדה ב- 1902, ומצויה בסמוך לשכונת כנסת ישראל. השכונה כללה 25 דירות ובית מדרש. שותפו של ברוידא ומיוזמי בניית השכונה היה שרגא פייבל יעקבזון, חבר מנוחה ונחלה שבניו מרדכי ואליעזר וחתנו זאב גורדון רכשו שמונה נחלות וקיבלו בעטיים ארבע מגרשי בנייה ברחובות והתיישבו בה.

"אוהלי יעקב" ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות החמישה ועשרים בתים וביהמ"ד קהילת יעקב והמגרש והבור נבנו מכסף הגביר הצדיק הנדיב המפורסם מורנו (ורבנו) הרב רבי יעקב יוסף ברוידא זצ"ל, בן הרב ר' בנימין זצ"ל, שנלקח לבית עולמו א' ראש חודש מרחשון תרס"ז והקדישם הקדש עולם לדור בהם תלמידי חכמים מצוינים בתורה ויראת שמים ושתורתם אמנותם מעניי עדת הפרושים לשלש שנים חליפות על פי דעת האפוטרופוס ועל הטוב יזכר שם הרה"ג שרגא פייבל יעקבזאהן זצ"ל אשר בהשתדלותו ועל ידו נבנו הבתים יהי שמם לברכה בקרב הארץ וצדקתם תעמוד לעד".

לאחר שיעקב ברוידא נפטר, בנתה סימה ב- 1908 בית בן שתי קומות ברחוב מנוחה ונחלה 56 ברחובות. הבית ידוע בכינויו "מגדל שלוש האחיות", ובו התגוררו כשנה ב- 1909- 1910 רחל המשוררת ושתי אחיותיה. הבית היה מהבתים המפוארים בבתי המושבה, נחשב לאחד מ"ארמונות המיליונרים" לצידם של בית אפרים זק"ש ובית אלעזר משה סלוצקין. בשנים שלאחר מכן התגוררו בבית ברוידא שמואל יעקב ומלכה רבינוביץ, שהיה אחיינה של סימה, עם בנם יהושע (זליג) חלמיש (רבינוביץ) נוטר ידוע בתקופת המנדט הבריטי.

סימה נפטרה ב-20 בפברואר 1920 והובאה לקבורה בוורשה.

בית ברוידא

[1] אילן אורן (זבלודובסקי), בן נינה של ברכה ברוידא.

[2] רחבות תר"ן-תש"י, משה סמילנסקי, המועצה המקומית, דביר, עמ' 15.

[3] ארכיון רחובות, ספר הקושאנים, מכל 12 תיק 4.

[4] שני מגרשי בניין 44, 45, ברחוב מנוחה ונחלה, שני מגרשי בניין ברחוב בנימין 33, 34.

[5] ארכיון רחובות, מכל 139 (פנ), רחובות תר"ן- תש"י, סמילנסקי, עמ' 22.

[6] בין כרמי יהודה, סמילנסקי משה, מסדה תל אביב, תשי"ד, עמ' 15

[7] זכרונות לוין אפשטיין עמ' 192- 203, עמיעד ברזנר, כלכלת רחובות כמושבת כרמים, ארכיון רחובות, עמ' 40.

[8] המליץ, "אספת החברה כרמל בוורשא", גיליון 113 ביום 9.6.1901, עמ' 1

[9] הצבי, "דברי ימי השבוע" 2.10.1897, עמ' 4 "כבוד הגביר הנכבד יעקב ברוידא מוורשא... הואיל עתה לנדב סך אלפים רובל כסף לבניין בית כנסת ובית ספר במושבה הזאת. וכל בני המושבה מלאים רגשי הכרת טובה..."

[10] זכרונותי, אליהו זאב הלוי לוין אפשטיין, האחים לוין אפשטיין תל אביב תרצ"ב, עמ' 213.

[11] הרב זרח ברוורמן היה מייסדה של אגודת "שומרי תורה" בירושלים

[12] פרטי כל אספה כללית 78, עמ' 55 כרך 2, י"ז אלול תרס"ד.

[13] ארכיון רחובות, פרטי כל אספה כללית 78, י"ז אלול תרס"ד, מכל 21, תיק 1

[14] השקפה "חנכת בית הספר 'תלמוד תורה", 2 ביוני 1905. חבצלת, "חנוכת הבנין" [תלמוד תורה], 4.6.1905 ד' אייר תרס"ה עמ' קפב.

[15] ארכיון רחובות, מערכת החינוך במושבה רחובות, עמיעד ברזנר, עמ' 34- 35.

[16] הצבי, "דברי ימי השבוע" יום רביעי, י"ד תשרי התרנ"ו ה- 2 באוקטובר 1895, עמ' 1 שנה 12 גיליון 2.

[17] הצבי, "דברי ימי השבוע" יום שישי כ"ח מרחשון התרנ"ו ה- 15 בנובמבר 1895, עמ' 1 שנה 12 גיליון 8. אבן הפינה הונחה בכ"ג מרחשון תרנ"ו 10 בנובמבר 1895.

[18] הצפירה, "עניני דיומא", ט"ז סיוון תרס"ג 11.6.1903 עמ' 1. רעיון של הקמת בית הכנסת. חנכו את בית תלמוד תורה אחרי שנתיים שחנכו את בית הכנסת.

[19] עיתון the jewish morning journal דער מארגען זשורנאל, ניו יורק י"ג חשוון תרס"ז 1906.

[20] ארכיון רחובות, פרטי כל ועד המושבה 432 מיום 28.9.1908, עמ' 127 כרך 21-2