יוסי גניש- ראיון אישי [כדורגל ברחובות]
למד בבית הספר בעברית ליד הבית, שם גם התפללו, למד על ביאליק ולמד עברית רהוטה אך למד מעט שם.
אביו למד במכללה בטוניס במגמת מסחר, הוא הקים מיני מרקו, גרו בבית פרטי מול המיני מרקט. הם היו 9 אחים ואמו של יוסי אימצה בת של אחותה שנפטרה כי אביה לקח אישה אחרת, סה"כ במשפחה היו 11 אחים, לאביו הייתה מכונת כתיבה, הוא איש ברמה גבוהה, דיבר איטלקית וגם צרפתית וכמובן ערבית ועוד שפות.
עלו לארץ בשנת 1949 לשער עלייה ומשם הגיעו לבאר יעקב שם גרו במבנה אנגלי, שם גרו שנה אחת.
קוריוז
באותה שנה ירד שלג כבד ולא יכלו לפתוח את הדלת, הכול נחסם.
עברו למעברת שכונת אפרים, גרו שם שנתיים, היה קשה מאוד החורף, היו הצפות והכול גלש לביתם, לאחר מכן עברו למעברה מס' 2 ליד הרכבת ברחובות למעט זמן, ומשם עברו למעברת כפר
גבירול, שם אביו פתח מכולת, המשפחה עצמה עבדו בבניין, הוא התחיל ללמוד בבית הספר הממלכתי בכפר גבירול מכיתה ו' עד כיתה ח'.
העבד כשוליה לחשמלאי במכון ויצמן (מכון 4) במשך שנה וחצי, עבד בעבודות מזדמנות עם קבלנים עד גיל 16.
היה שחקן שהיה קופץ ועושה "מיספרת" בכל הזדמנות, היה זורק הוקי 70 מטר ומעלה, היה ספורטאי מעולה, המורה שלו בבית הספר קלט, ראה והבין שיוסי ספורטאי למופת, אחיותיו היו מורות בביה"ס במושב יציץ והשנייה בבן זכאי, האחות השלישית הייתה גננת בכפר גבירול.
בגיל 15 וחצי שמע על קבוצת מכבי רחובות, הוא הגיע למגרש מכבי דרך הכניסה האחורית וראה קבוצת ילדים שמתאמנים במרכז המגרש, ובמקרה הכדור התגלגל אליו והוא העביר מאחורי הראש את הכדור, ראה את זה אדם שהיה מקורב למערכת, אדם בשם עמירה לוי וצעק אליו "בוא אלי בבקשה", הוא הבין שיוסי עם פוטנציאל גבוה והמאמן היה מאיר מלמד שאמר לעמירה "קח את הילד הזה ותן לו נעלים וחולצה, יוסי התאמן עם הקבוצה (מכבי שערים), באותו יום חמישי קרא לו המאמן מאיר מלמד ואמר לו "תבוא בשבת, יש לנו משחק נגד הנוער של ביתר ירושלים", כרגיל יוסי הגיע עם האופנוע שלו למגרש לשחק. שיחק בשבת במשחק נגד ביתר ירושלים כחלוץ.
שיחק במכבי שערים רק בנוער, בבוגרים היה רק מחליף.
התגייס לצה"ל בשנת 1960 בחודש פברואר היה בן 18, היה בטירונות בצריפין, היה בקורס מ"כים בשבטה, שירת שם חצי שנה ועבר לבסיס בגוליס עד השחרור באוגוסט 1962.
קוריוז
בשלב הצבא היה משחק נגד ביתר רמלה, לקבוצה להם 18 נקודות ולא הפסידו אפילו פעם אחת בשנה הזו, באותה שבת היה יוסי תורן בבסיס, והש"ג קורא לו ואומר "מישהו מחפש אותך" זה היה יעקובוביץ שהיה חבר הנהלת מכבי רחובות שהגיע עם חיפושית לקחת אותו למשחק ולמגרש מכבי רחובות, הוא הגיע למשחק ללא אימונים ואפילו לא היו 11 איש.
בחדר הלבשה נכנס אמנון יעקובוביץ, מוציא קופסא עם כדורים צהובים, נתן לכולם לבלוע ולא ידעו מה זה, כנראה שהיו אלה כדורי מרץ.
במשחק עצמו הורחקו שני שחקנים ממכבי רחובות שהשתוללו ושיחקו בברוטליות, באותו משחק מכבי רחובות ניצחו 2:1 את ביתר רמלה אבל ביתר עלתה ליגה.
התחיל ללמוד מסגרות מכנית בנס ציונה ואז פנו אליו לחתום קבע בחיל האוויר בתל נוף.
הוא שירת ביא"א 22 בתחום המטוסים, היה שם עד שנת 1995, השתחרר במצב טוב כלכלית, התחיל לטפל בנכדים ובמשפחה, גר ברחוב המלכים ברחובות שנים רבות, היה בן 51, הרגיש לא טוב, עבר טיפולים והיום הכול בסדר.
שיחק במכבי רחובות נגד ביתר באר שבע למשחק לעליית ליגה, היה אימן לפני זה בתל נוף נגד קבוצה מהדרום, הבחור שם פגע בקרסול הימני של יוסי והשבית אותו.
המשחק במכבי רחובות היה חשוב מאוד, יוסי בבעיה עם הפציעה ומתכוננים למשחק ואז חבר הנהלת מכבי רחובות לקח אותו לרופא שנקרא ד"ר פלומן שנתן לו 3 זריקות בקרסול.
בחצי הראשון של המשחק היה 0:0 ואז פנה יוסי למאמן שהוא לא יכול לתפקד ויצא במחצית.
הם הפסידו 2:1 ובאר שבע עלו ליגה.
המאמנים של יוסי היו יחזקאל הרמלך, אהרון פוגל.
שחקנים ששיחקו איתו, אריה פלד, צבי מרקוס, גדעון גינזבורסקי, שלמה בכר, יוסי וידר, צביקה וייג, חכמון פרג'ון, אברהם גינזבורסקי, סמי, פפוש, האחים לביא, זבולון יעקובובסקי.
קוריוז
במשחק ליגה נגד הפועל בית שמש, הקיצוני שהיה חכמון שנסוג להגנה ונשאל ע"י גניש "למה אתה לידי בהגנה ואז הוא טען "זורקים עלי אבנים".
בשנת 1967 פרש יוסי מכדורגל.
התחתן בשנת 1968 בבית הכנסת הגדול ברחובות.
היום בשבתות הולך לבתי כנסת, שומר שבת, רואה כדורגל בטלוויזיה, אוהד את קבוצת בירן מינכן, רואה משחקי ליגה בארץ כולל ליגה א' וליגה לאומית עוזר רבות לנכדים ולילדים.