שלום רוקבן- ראיון אישי [כדורגל ברחובות]
נולד ברחובות בבית החולים קפלן בתאריך 19.1.1956. היה בגן ילדים ליד אולם בית העם ברח' יעקב רחובות.
נולד עם מום מחלת הפוליו, לאחר יציאתו מבית החולים קפלן חשבו שאין לו רגל, הוא קיבל פוליו בבית החולים.
למד בביה"ס ממלכתי א' סמילנסקי. בכיתה א' היו לשלום בעיות כי עבר הרבה ניתוחים ברגל, כף רגל אחת שלו הייתה מס' 40 וכף הרגל השנייה הייתה מס' 45. הרגל החולה הייתה יותר דקה, קצרה ב-3 סמ', בגלל הניתוחים הרבים כמעט שלא היה בביה"ס והפסיד את שנה א', הגיע מרח' מנוחה ונחלה ותמיד הגיע בכוחות עצמו, כך זה היה בתקופה ההיא. היה שונה מכולם, החברה לא ידעה לקבל את השונה, לדוגמא היו קבלות שבת של התלמידים, הוא לא הלך בגלל הקושי בלהרים אותו ושנע אותו לכל מקום, כנ"ל לא יצא לטיולים, הפסיד את הילדות.
בילה הרבה שנים בפרדסים ברחובות.
למד בכיתה א' עד ח'. המורים שלו היו שרה כהן, צדוק, לאה ברקאי, המנהל היה אהרון בריסקין ואח"כ החליפה אותו המנהלת דבורה רן, מורה להתעמלות היה יחזקאל אביבי, שלום לא השתתף בשיעורי התעמלות בגיל 10 בערך, אך כן השתתף במשחקי כדור, קיבל נעלים אורתופדיות מיוחדות שנעשו במיוחד עבורו שעלו להוריו הרבה כסף.
המשפחה אהבו אותו מאוד ובעיקר האח איציק זכרונו לברכה שמאוד שמר עליו, איציק היה ילד גאון והבין הכול ושיחק גם במכבי תל אביב.
שלום לאחר סיום לימודיו נרשם לביה"ס הולץ שם למד זמן קצר ואז עבר לקיבוץ מסילות, גם שם לאחר כחודש המקום לא התאים לו.
הבריחה שלו ממקומות הייתה שלא רצה להעמיס על אחרים את מוגבלותו, היה הולך לשירותים בזחילה כדי לא להפריע להורים בכל עת. לא נתנו לו להגיע למכולת כדי לקנות מוצרים לבוקר אך הוא החליט כן לקחת חלק בנושא. תמיד נהג שלא יעזרו לו וכן רצה תמיד לעזור כמו כולם, לדוגמא אפילו שהיה רגיש מאוד החליט בגיל 15 וחצי לחזור ללמוד בתל אביב.
הודיעו בביה"ס שפותחים קבוצת נערים או ילדים בביה"ס לכדורגל, הוא לחץ את אחיו יצחק, אך זה הבין שזה לא מתאים לשלום. הבוחן היה עמירה לוי ואהרוני, האנשים היו מגיעים למגרש והוא הגיע עם מכנסים ארוכים ושאלו אותו "אתם הבנים של מרדכי" ואז מישהו שאל: "מי זה הצולע הזה", אחיו איציק כעס מאוד כי עמירה אמר לו שאח שלו לא מתאים, אך איציק בכל זאת המשיך לשחק בשעריים.
איציק קיבל חולצה ומכנסים שיכובסו בבית, אחיו שלום לקח בלילה את החולצה, לבש אותה וישן עם זה כל הלילה, מרוגש מאוד.
שלום התאמן בחצר ביתו כל יום, אביו הכין עבורו שער והוא שיחק יחד עם אחיו איציק.
שלום שמע בעצת הרופאים שילך כל יום לים בחוף הים פלמחים ויחזק את השרירים שלו, וזה עזר לו מאוד. אביו מרדכי היה איש עם לב ענק, עזב הכול וטיפל בשלום.
פתחו קבוצת כדורגל במכבי רחובות, אימן שם שולם לנגבויי, שראה את שלום והבחין שיש לו רצון גדול להצליח בחיים וכן בכדורגל. אפילו ששלום עבר המון ניתוחים ברגל, היה מגיע לאימון. המאמן קרא לו ושאל "אתה הבן של מרדכי, אני אבחן רק חלק מהשחקנים ואתם תגיעו ביום שלישי". מי שעזר לשלום להתחיל לשחק היה אבנר פרליס שאישר לקבל אותו, ודווקא התחיל במכבי רחובות כשוער, אביו מרדכי קנה לו כפפות והכין גרביים לכיסוי הרגל החלשה. ובשלב מסוים החליט שלום להתחיל לשחק כשחקן רגיל ולא כשוער, תמיד השאירו אותו בחוץ, פעם אחת נכנס לשחק וכבש 3 שערים.
במשחק ליגה נגד מכבי פתח תקווה נוער, אימן אותו מלאך רוטשס, הם ניצחו 3:2, שלום הבקיע את 3 השערים, שאלו "זה הבן של מרדכי רוקבן?" וכבר העלו אותו לקבוצת הבוגרים. המאמן שרצה אותו מאוד לבוגרים היה גולדפרב, הודיעו לו ושאלו איך עבר עליך המשחק ותמיד שלום שפחד שיוציאו אותו אמר שהכול בסדר וגם שאלו אותו אם הוא יכול להתאמן עם הבוגרים ושלום מאוד התרגש, הוא הבין שהוא שווה משהו.
הכדורגל נתן המון לשלום.
בהמשך עבר לשחק בקבוצת הפועל יהוד בליגה הלאומית, עשה קונצרטים בכדורגל, הקפיץ כדור על הגב ועשה מה שרצה, הוא שיחק בהפועל יהוד מספר שנים.
במשחק הגמר של גביע המדינה בכדורגל כבש שלום שער ניצחון נגד הפועל תל אביב וזכו בגביע, השער היה מבעיטת עונשין מול השוער אריה בזרנו, במשחק ליגה כבש שערים נגד הפועל כפר סבא והוריד אותה ליגה.
כיום שלום איש עסקים בארץ בחו"ל, עוקב אחר משחקים בארץ ובעולם ונהנה מהחיים.