אבטליון צומן- ראיון אישי [כדורגל ברחובות]

נולד ברחובות בשכונת שעריים, בבית עם מיילדת בתאריך 3.4.1932.

היה בגן ילדים של מרים מזרחי. למד בביה"ס תלמוד תורה כולל ביה"ס מקצועי עד לגיוסו לצה"ל.

שירת שרות מלא בצבא, שנתיים וחצי.

היה חבר אגד בשנות העשרים שלו, מדובר על שנות השישים, השבעים והשמונים, לאחר מכן פרש לפנסיה מוקדמת מאגד. התפקיד שלו באגד היה נהג ותמיד התנהג כלפי הנוסעים ואנשים מסביבו באלגנטיות ואנשים אהבו אותו. תמיד היה לבוש ומגולח למשעי, הופעה מכובדת ומסודרת מאוד.

לאחר פרישתו מהעבודה באגד, עסק בעזרה למשפחתו ולאשתו שפרה ז"ל שעסקה במכירת תכשיטים והייתה מנהלת העסק ונעזרו בבן תמיר צומן שהיה שחק כדורגל לשעבר במכבי שעריים.

אבטליון שיחק בקבוצות מכבי רחובות ומכבי שעריים, היה שחק מצטיין ובכושר גופני יוצא מן הכלל.

שיחק שנים רבות כקשר בשני הקבוצות הרשומות מעלה.

 

קוריוז

בזכות כושר גופני יוצא מן הכלל ומידי פעם להנאתו היה הולך על הידיים הרבה צעדים, שזה היה מאוד קשה ומרשים.

לאחר מכן באותו זמן שיחק כדורגל במשך 90 דקות, היה רץ ללא הפסקה ושיחק מצוין בכל תפקיד ששיחק.

תמיד היה חי מסביב למשחק הכדורגל  שחקנים ששיחקו אתו בשני הקבוצות: משה ליטבק, יעקב רוקבן, יחזקאל הרמלך, חיים ג'מיל, יצחק מזרחי, רפי קסטל, מרדכי שוקרי, חיים מדהלה וגיגי כהן.

קוריוז

במשחק ליגה נגד הפועל ת"א, אבטליון בעט וכבש שער אדיר ממרחק רב, השוער שעמד בשער של הפועל ת"א היה יעקב חודרוב, ספג ממנו שער והופתע מאוד מהבעיטה.

יש לו בן בשם עמיקם צומן, התחיל לשחק במכבי שעריים עד פרישתו ולעומת זאת אחיו תמיר צומן שהיה שחקן קישור המשיך לשחק זמן רב במכבי שעריים והצטיין במשחקיו ודמה לאביו אבטליון.

 

משפחה

3 בנים, הבכור תמיר צומן, השני עמיקם צומן והשלישי דודו צומן. רעייתו שפרה ז"ל נפטרה לפני שנה, היתה עמוד התווך של המשפחה, היא גידלה בהצלחה את ילדיה והקנתה להם חינוך מעולה.

אבטליון רואה כדורגל הטלוויזה, את כל משחקי הכדורגל בארץ ובחו"ל, אוהד את קבוצת מכבי ת"א.

אבטליון צומן הספיק לשחק בקבוצה המאוחדת של מכבי שעריים ומכבי רחובות בשנת 1962-3.

 

קוריוז

חייל ירדני שקיבל מהמלך חוסיין עיטור גבוה על פועל למען הצבא הירדני, איבד את המדליה שקיבל

וכמעט 33 שנה במהלך כיבוש רמאללה  ע"י כוחות צה"ל במלחמת ששת הימים, שבה המדליה האבודה לבעליה.

אבטליון צומן גמלאי אגד, תושב רחובות החזיק כל השנים במדליה ונשבע שאם יהיה שלום ימצא את בעל המדליה לאחר שיהיה שלום בין שני המדינות, כי אבטליון מצא את המדליה ולקח אותה למשמרת, המשפחה התפללה שיוכלו להשיב אותו לבעליה, המדליה הייתה בין התכשיטים בחנות ולא מכרו אותה.

בחודש יוני 1967 יצא אבטליון למלחמה, להסיע לוחמים ותחמושת לאזור רמאללה.

כאשר נחתם השלום עם ירדן החליט שזה הזמן להשיב את האבדה בעזרת חבר הכנסת מאיר שטרית שנכנס באקראי לחנות ושמע את הסיפור ובאותו זמן המלך חוסיין נתן ליצחק רבין קסדה של טייס ישראלי, כשראינו מה יצחק רבין עשה, ידענו שזה הזמן להחזיר את המדליה לחייל שזכה בה באושר. לאחר שקיבל את המדליה בחזרה, הביט בה לרגע קל וראה שזו מדליה בעיטור גבוה.