עיר ההדרים

החל משנת 1925 נטעו איכרים רבים באזור החוף פרדסים. הסיבה לכך היתה כלכלית: מחירי ההדרים באירופה עלו כתוצאה מההכרה בחשיבותו של ויטמין C. דבר זה הביא את האיכרים להכרה שעתיד החקלאות נמצא בהדרים, וכי יש להשקיע בענף זה. גם ברחובות ניטעו פרדסים רבים ונרכשו קרקעות נוספות לשם כך. משה סמילנסקי רכש 1,050 דונם בשם חברת "אנגלו פלשתינא ציטרוס" (החברה הוקמה בשנת 1927, ע"י ידידיו של סמילנסקי), ועוד לפני כן נרכשו קרקעות מרחמן בק איל תגי מזרנוגה. בכל הקרקעות החדשות ניטעו פרדסים, ובשנת 1927 הגיעו שטחי הפרדסים ל- 13,515 דונם.

ענף ההדרים נתן לרחובות את התנופה שלה ואת המרכזיות שלה מבחינה כלכלית, בין השאר הודות לתחנת הרכבת שנבנתה בצפון העיר. אחדים מפרדסני המושבה, שהיו חברים באגודת "פרדס", הקימו ליד תחנת הרכבת את בית האריזה הממוכן הראשון בארץ . במשך השנים נוספו בתי אריזה רבים ליד התחנה ונוצר הריכוז הגדול ביותר בארץ של בתי אריזה. בשטח התחנה נבנו גם מחסנים רבים וקו מיוחד של מסילת הברזל איחד אותם עם התחנה המרכזית. כשליש מכלל ייצוא ההדרים מהארץ עבר בבתי האריזה של המושבה.

רחובות הפכה למרכז הגדול ביותר של משלוח פירות הדר לנמלי הארץ, ולא בכדי זכתה לכינוי "עיר ההדרים". במשך שנים נהגו ברחובות לחגוג את חג ההדר, בסיום עונת ההדרים.

בשנת 1933 הקימו מספר פרדסנים את "יפאורה"– בית החרושת הראשון בארץ לייצור מיצים מפירות הדר. בשנת 1939 עבר בית החרושת ליוזמים מבחוץ, שהרחיבו את מימדיו. בית החרושת "יפאורה" הוקם במקום היקב, שלא היה בו עוד שימוש. בשנת 1939 הוקם ע"י יהודי מגלאזגו, בית חרושת נוסף לאותה מטרה - "פרי-פרי".