חסר רכיב

שכונת מילר

שכונת מילר נמצאת מדרום לפקולטה לחקלאות. בשנת 1906 קנתה המושבה רחובות באמצעות חברת "גאולה", שמאיר דיזנגוף שימש כמזכיר שלה, 2,870 דונם מאדמת רמלה, ובהם נכלל החלק המזרחי של "הר החול" (עליו חיכו רוכבי הסוסים לבואו של הרצל). האדמה חולקה לחלקות בנות 40 דונם עליהם ניטעו כרמי שקדים.

האגרונום יצחק וולקני, מנהל התחנה לחקר החקלאות, "תחנת הניסיונות", ביקש להעביר את התחנה שהחלה פעילותה בבן שמן ועברה לתל-אביב, למקום קבע. הוא פנה למשה סמילנסקי בבקשה לקנות בעזרת קק"ל למטרה זו את "הר החול", שחציו המזרחי היה שייך לבני רחובות וחציו המערבי לעבדו רחמן בק אל-חג'י. הקנייה הייתה כרוכה בקשיים - את החלק השייך לכורמי רחובות לא יכלה קק"ל לרכוש, כי לפי חוקיה אין לקנות אדמה מיהודים. סמילנסקי רכש את האדמה מידי בק, אך הנחלה הייתה גדולה מכפי שביקשה קק"ל לרכוש, ולכן החליפו חלקים ממנה בכרמי הכורמים העבריים, דבר המותר לפי חוקתה. בעלי הכרמים מכרו את החלקות שקיבלו בעת החליפין לאנשים שונים, וביניהם לאחים ישעיהו וטוביה מילר. אדמת ישעיהו מילר שלא התאקלם בארץ והיגר לדרום אפריקה, יועדה לבניית בתים. בשנת 1936 לאחר שנעשתה הפרצלציה - חולק השטח לחלקות קטנות ונמכרה האדמה, במחיר 100 לירות לדונם. השטח הפך למקום מושב ושמו נקרא "שכונת מילר". ביתר האדמות ניטעו פרדסים. רוב החלקות לבנייה נקנו ע"י קבוצת אקדמאים שעבדו ב"תחנת הניסיונות" ובמכון זיו.

הבתים בשכונה היו חד קומתיים, מוקפים בחצר ובה גינה מטופחת. בראיון עם דיירת השכונה, זדנקה סמיש, שעבדה ב"תחנת הניסיונות" ומאוחר יותר עברה לעבוד ב"פקולטה לחקלאות" , היא מתארת את הימים הראשונים בשכונה:
"המשפחות היו די צעירות. נולדו הרבה ילדים. אזור המשחקים היה הרחוב, תמיד המה וצהל מקולות הילדים. הגן השכונתי היה של גינה ליטאור, שם התחנכו ילדיי. גינה היתה אשת פרופסור ליטאור, והיא למדה את מקצועה בציריך לפי שיטת מונטסורי.
בתקופת המאורעות הייתה השכונה נתונה לסכנת התנפלויות והתנכלויות של השכנים ערביי זרנוגה. היינו די מבודדים בסביבה. בעלי היה חבר ה"הגנה", בתוקף תפקידו היה אחראי על האזור. הוא החל לגייס את הגברים שבשכונה לשם הגנה. במהרה התארגנו גם הנשים להגנת השכונה. נפתח קורס ללימוד שימוש בנשק לנשים. הביאו אקדחים ורימונים ולימדו את הנשים לפרק, להרכיב ולהשתמש בנשק.

בשנת 1945 נענתה המועצה והחליטה לשכור בנוסף לחברת הנוטרים, חברת שמירה. בישיבה שנערכה ב- 7.8.1945 עם נציגי ארגון השומרים סוכם כי החברה תיטול על עצמה את השמירה ברחובות כולל שכונות שעריים, מילר והיקב. וכן שטחים חקלאיים.
בשנת תרצ"ו 1936 גברה מצוקת חוסר העבודה. המועצה הטילה על כל נותני העבודה לתת מספר ימים למחוסרי העבודה, מחוץ לעבודתם הקבועה. אז החלו לסלול כבישים בשכונה על מנת לספק עבודה למחוסריה.

מקורות מידע:
90 שנה לרחובות, ליקטה וכתבה ישראלה קומפטון, עריכה יהושע לביא
רחובות תר"ן-תש"י, משה סמילנסקי, עמוד 140
האתר לתולדות רחובות, ביטחון: העשור הששי, יהודה בן בסט
מאה בתים ברחובות, ברוך רביד, עמודים - 226,182,180,140
ראיון עם זדנקה סמיש, תושבת השכונה, ראיינה - נילי לוין, 2004 

חקרה וכתבה: לאה מאירי


לקריאה על שכונות נוספות - כאן
חסר רכיב