חסר רכיב

הדיליז'נס

הדיליז'נס הוא למעשה עגלה בעלת ששה עד תשעה מקומות ישיבה, רתומה לשניים עד שלושה סוסים, הבנויה על קפיצים לבלימת התנודות וגג המצל על הנוסעים בקיץ ומחסה מהגשם בחורף.

משך הנסיעה מרחובות ליפו ארך כשעתיים וכך גם הדרך חזרה, וזאת אם לא היו גורמי מזג אוויר קשים (רוח חזקה, גשם זלעפות או שיטפון) וכמובן אם לא שקעו בחול.

מבקרים ברחובות - יושבים בדיליז'נס (1897-6)

דיליז'נס

בעל הדיליז'נס היה מקבל על עצמו להביא את הדואר והתרופות מיפו.

מאז הקמת המושבה, בזמן שלטון הטורקים, היה ועד המושבה אחראי ונותן הרשות להפעלת הדיליז'נסים. השלטון לא התערב. בזמן השלטון הבריטי, נחלקו הסמכויות. הממשלה נתנה את רישיון ההפעלה, והרשות המקומית קבעה את תנאי ההפעלה. לוח זמנים,מחירים ותדירות הנסיעה.
באישור הוועד נקבע מחיר הנסיעה למבוגר ולילדים (עד גיל שלוש ילדים נסעו בחינם) ולמחיר מטען.

כבר באסיפת הוועד הראשונה הוגשה בקשה על-ידי יאציץ יוסף להפעיל דיליז'נס במושבה, אך היא נדחתה. בישיבת הוועד השלישית (1891) הוחלט למסור את הפעלת הדיליז'נס לאשר לוין וליהודה צללכין מראשון לציון.
אישור ההפעלה היה כפוף לתנאים שקבע הוועד במשא-ומתן:
· בעלי הדיליז'נס צריכים להעמיד באופן קבוע עגלה אחת רתומה לשלושה סוסים, בנויה בטוב טעם לפי הערכת הוועד.
· הדיליז'נס יסע בכל בוקר דרך ודאי אל חנין (נס-ציונה) וראשון לציון ליפו. בערב ישוב בחזרה בדרך זו.
· בעלי הדיליז'נס שנבחרו היו מחויבים לקחת מכתבים (לא אישיים) מהמושבה ולשלוח אותם, כל זאת ללא גמול כלשהו.
· בכל אחד משלושת הרגלים הם היו מחויבים להגיע פעם אחת לירושלים וחזרה.
· אם יעברו על חוק מהחוקים הנ"ל בפעם הראשונה והשנייה יענשו בקנס לפי ראות הוועד, ואם ימשיכו ההתקשרות תבוטל.
· כל מי שירצה לנסוע יהיה עליו לקנות מראש כרטיס- ברחובות בבית הוועד וביפו כפי שיקבע.

ב – 1891 גם נקבעו מחירי הנסיעה, ונקבע כי מיפו יש זכות קדימה לאנשי המושבה רחובות בעלייה לנסיעה בדיליז'נס.:
רחובות - ואדי אל חנין 1 גרוש
רחובות - ראשון לציון 2.20 גרוש
רחובות - יפו 5 גרוש
מוודאי חנין לראשון לציון - 1.10 גרוש וכנ"ל בחזרה

הוועד הגן על בעלי הדיליז'נס בקביעה כי אין רשות לבעלי עגלות לעשות בעגלותיהם באופן שיקפח את פרנסת בעל הדיליז'נס.
חתומים על ההחלטות ואישור חברי הוועד: לוין אפשטיין, שלמה גולדין, שמואל גורודסקי, אהרון אייזנברג, יעקב קרלינסקי.

הניסיון כפי הנראה, חשף גם בעיות שלא נצפו בתחילת השירות. בחוזה משנת 1911 כבר ישנו פירוט נוסף:
· בדיליז'נס חייבים להיות תשעה מקומות ישיבה על שלושה ספסלים, וזאת מלבד העגלון.
· העגלה תהא רתומה לשלושה סוסים טובים.
· ההרשמה לנסיעה תהיה אצל איש שימונה ע"י הוועד, והוא יעביר את שמותיהם לפנקס העגלון.
· לכל נוסע הרשות להוביל חפצים חינם אין כסף עד משקל שני רוטל. על יותר מזה יש לשלם עבור כל רוטל 22 פרוטות.
· בעל הדיליז'נס מחויב להוביל גם מכתבים וכספים פרטיים ליעדם, ואת הכסף שיקבל כשכר הטרחה הוא מחויב למסור לרושם הנוסעים ביפו או   
  במושבה.
· אם באמצע הדרך בין יפו למושבה יעלה נוסע, הוא ישלם כסף על פי המחיר הקבוע ע"י הוועד. הן עבור הנסיעה והן עבור שכר טרחה למסירת
  כספים או מכתבים. הכסף יירשם בפנקס אשר ימצא אצל הרכב תמיד.
· מנוסע בעל מטען כבד יגבה כסף כמחיר נוסע נוסף, והעגלון יעלה פחות נוסעים על הדיליז'נס.
· בעל הדיליז'נס יקח תרופות מיפו לבית המרקחת של המושבה, בלי ניכיון נוסע כנגד משקלם.
· חובה נוספת על בעל הדיליז'נס היא העברת הדואר מהמושבה ליפו ומיפו למושבה בכל יום ויום. אם לא יעשה כך יקנס ע"י הוועד, כראות עיני
  הוועד.

הדיליז'נס נסע שש פעמים בשבוע –מהמושבה רחובות יצא לא יאוחר מהשעה שש בבוקר, ומיפו למושבה לא יאוחר מהשעה שלוש וחצי אחרי הצהרים. ועד המושבה התחייב לשלם שכר עבור ששה ימים בשבוע כנגד כל השירותים המפורטים סך 140 פרנק לשבוע. שאר הכסף שנגבה שייך לוועד.

אחד מבעלי הדיליז'נס הראשונים ברחובות היה יוסף רכטמן. ברחוב עזרא קרוב לפינת מנוחה ונחלה, בחצר על שטח של כשניים וחצי דונם בנה יוסף את ביתו, אורווה גדולה לסוסים ומקום נכבד ל"עגלות- התמיד".
סיפר בנו שמואל רכטמן (ראש העירייה לשעבר): "הפרטים הידועים לי מתקופת הדיליז'נס הם מפי אמא וותיקי המושבה, איתם שוחחתי על אבא, ומהם קיבלתי את הפרטים הבאים. אבא הוביל נוסעים בקו רחובות –יפו, ומאוחר יותר גם לרמלה ולירושלים. לאבא היו מספר כרכרות וסוסים ובהתאם לדרישת הנוסעים היה שוכר עגלונים. את הסוסים היה קונה מהאיכרים במושבה. לכל סוס היה שם. באחד המקרים הוא קנה סוס, אך עד מהרה גילה שהסוס אינו מתאים לצרכיו. הוא ביקש להחזירו אך המוכר סרב. אבא שהיה חד לשון החל לקרוא לסוס בשם המוכר. בכל עיכוב זרז את הסוס תוך קריאת שם בעליו הקודמים ובוודאי הוסיף קללה. הנוסעים צחקו והדברים התגלגלו לאוזני המוכר שמיהר לאבא, לקח את הסוס והחזיר את הכסף. העניין הסתיים לשביעות רצונו של אבי, אך אף איכר במושבה לא רצה למכור לו סוסים והוא נאלץ לקנותם בנס-ציונה.
הדרכים באותה תקופה לא היו סלולות, ופעמים רבות הכרכרה הייתה שוקעת בחול או בבוץ. כיצד ידעו במושבה מי מהנשים בהריון? כאשר העגלה שהייתה מלאה בנוסעים שקעה בחול, אבא היה מבקש מכל הנוסעים לרדת לעזור לדחוף את העגלה פרט למי שנמצאת בהריון. היא יכלה להישאר ולא לרדת. ברור שבאותו יום כל המושבה ידעה מי בהריון. מקור הידיעות והרכילויות היו בדיליז'נס מאחר שהנסיעות ליפו או לירושלים ארכו זמן רב, השמיעו ושמעו דברים. על אורח שהגיע ידעה כל המושבה מיהו ואל מי בא ולאיזו מטרה. היו מקרים שאבא היה מוזמן לנסיעות מיוחדות של חולים שהוסעו לבית חולים ביפו ".

עיון בפרוטוקולים מאותה התקופה מגלה שלא אחת התלוננו נוסעים בפני ועד המושבה על התנהגות בעל הדיליז'נס. במקרה אחד בעל הדיליז'נס העלה מחיר על דעת עצמו. לאחר דיון באסיפת הוועד נתבקש להוריד המחיר. תלונה מיום כו' בתמוז תרע"ב (1912) מגלה שבעל הדיליז'נס מתייחס באופן גס לאנשים רבים והובלת חבילות נעשית על פי שרירות לבו: מהאחד לוקח חבילות להובלה ומהשני אינו לוקח אף לא בשכר. תלונה נוספת מגלה שתושב רחובות שהיה מוזמן לחתונת בן אחותו הזמין מקום לנסיעה ושילם, ולמחרת בבואו לנסיעה לא היה לו מקום. הוא לא היה רשום בפנקסו של המסיע.

מספר הנוסעים עלה מידי שנה עד ימי מלחמת העולם הראשונה, ומכאן ישנה ירידה חדה, ומעבר לשימוש באוטובוסים וברכבות.
בשנת תרע"ב (1912) היו 1886 נוסעים.
בשנת תרע"ג (1913)  היו 1944 נוסעים.
בשנת תרע"ד  1914() היו 2191 נוסעים.
בשנת תרע"ה (1915) היו 1166 נוסעים.

למידע נוסף בנושא התחבורה - כאן

חקרה וכתבה - לאה מאירי
חסר רכיב