משפחת אלטשולר
יצחק זאב אלטשולר, בן חיה ובנימין נחמן, נולד בבובר, פלך מוהילוב, רוסיה ב-1866, עלה ב - 1890, נפטר ב - 26.9.1934 (י"ד תשרי, תרצ"ה)
מחלה לבית וגנר, עלתה ארצה ב - 1890
ילדיהם:
שמאי (נישא לחיה לבית שלונסקי), 1964-1889
רוחמה (נישאה ליוסף ויץ), 1982-1891נקדימון (נישא לחיה לבית אפשטיין), 1980-1893
יהודית (נישאה לגרו גרא – קרוצ'בסקי) 1897- 1964
אהרון (נישא לקלרה), 1988-1899
עמינדב (נישא לפנינה לבית וולטק),1968-1901
מחלה ויצחק זאב אלטשולר ובנם התינוק שמאי עזבו את מוסקבה ועלו לארץ ישראל ב- 1890. הם הצטרפו לבוני המושבה רחובות. יצחק זאב היה ידוע בעוז רוחו, אומץ לבו, פתיחותו ולבביותו ואף כונה "ששון חיים". ביתו היווה תחנת מעבר לצעירי העלייה השנייה אשר עברו במושבה ועבדו בה. הוא נמנה עם הפרשים אשר נבחרו לקבל את פני הרצל בביקורו ברחובות וללוותו. היה גם הראשון שקיבל את פני העולים מתימן ביין, עוגות וממתקים בעת הגיעם לרחובות.
עם הגיעו לרחובות עבד כפועל ואחר כך היה חקלאי עצמאי אשר התמחה בגידולי ירקות ופירות, ואף היה בין המצטיינים בתערוכת התוצרת החקלאית ב"חגיגות רחובות" המפורסמות, שהתקיימו מדי פסח במושבה. הוא עסק בהדרכת חלוצים ופועלים צעירים בעבודת החקלאות, וייבא מאירופה זני פירות נשירים על מנת להשביח את כרמי הגפנים ומטעי השקדים, התפוחים, השזיפים והתאנים במושבה.
יצחק זאב היה בין מייסדי "הסתדרות העשרות" ברחובות (ארגון סודי להגנה ולביטחון). היה פעיל ציבור אהוד, חבר בהנהלת מטבח הפועלים שהוקם ע"י "מנוחה ונחלה", ממייסדי חברה-קדישא, פעיל בקליטת העולים החדשים במושבה ומחמשת הנבחרים שהקימו את שכונת הפועלים "עזרא". בכרמו נטע גפנים משובחות, ויבולו שווק ל"גת" ואחר כך ליקב בראשל"צ. עם הזמן כרמו היה לפרדס, ובמקום שבו היה נטוע בנויים היום חלק מבנייני המחקר של מכון ויצמן.
אלטשולר היה נציג רחובות בוועד הראשי לאגודות הציוניות המאוחדות בארץ ישראל.
בהיותו איש מסורת היה הראשון בשרשרת החוגגים בשמחת תורה ברחובות.
את כל ילדיו חינך אלטשולר בדרכיו, וארבעת בניו נשלחו ללמוד מקצועות חקלאיים על מנת ליישם את חידושי החקלאות בארץ.
שמאי - בוגר מקווה ישראל, התמחה באלג'יר ובצרפת בגידולי גפנים ולימים היה בין מייסדי מרחביה שבעמק, חוות מגדל שבגליל ומראשוני הבונים של המושבה בנימינה.
נקדימון - שבצעירותו היה אהובה הראשון של המשוררת רחל, למד בהולנד גידול פרות ותעשיית חלב ובשובו לימד מקצועות אלה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. היה מפעילי ההגנה ברחובות ונאשם ראשי ב"עלילות רחובות" . הוא עבד בסוריה (חורן) כממונה על אדמות פיק"א. אחרי הקמת המדינה היה מדריך לטיפול בבהמות עבודה.
הבן אהרון למד בקליפורניה את מקצועות הפלחה, ולמגינת לבם של בני המשפחה השתקע בארה"ב.
עמינדב, הבן הרביעי, עבד במשק המשפחה, התגייס במלחה"ע הראשונה לגדודים העבריים, היה ממקימי משטרת הרוכבים של תל אביב, נאשם גם הוא ב"עלילת רחובות", ריכז ענייני ביטחון ושמירה במושבה, עסק מטעם קק"ל ברכישת קרקעות בנגב, עליהן נוצר הבסיס להתיישבות בנגב ובחבל לכיש. ב-1939 היה קצין קשר מטעם חברת האשלג בים המלח לטיפוח יחסי שכנות טובה עם הערבים שבאזור, ושב לנגב ב-1942. ב-1952 חזר לרחובות ונתמנה לראש השומרים בפרדסים מטעם הוועד החקלאי.
קישור לספרו של רענן ויץ – ניחוח השיטה הקוצנית, שעוסק גם בסיפורה של רחובות
הבת יהודית נישאה לגרו גרא שלימים הקים את רשות בתי הסוהר והיה מפקדה הראשון.
ועוד על משפחת אלטשולר -באתר של בת המשפחה: ד"ר מור אלטשולר