ראובן רובין (1893 - 1974)
ראובן נולד בגאלאץ, רומניה, ב- 13 בנובמבר 1893, לפייגה וליואל זליקוביץ. ראובן היה הילד השמיני מבין 13 ילדי המשפחה. בגיל שלוש נשלח ללמוד ב"חדר" וכבר אז נמשך לציור. לדבריו, כיסה ברישומיו את קירותיו המסוידים של ה"חדר". בהיותו בן 14 התפרסמו ציוריו בכתבי עת מצוירים ובספרים. ראובן הצעיר נשלח אל בית הספר המקומי למסחר. בגיל חמש עשרה נאלץ לעזוב את ספסל הלימודים, כדי להרוויח את לחמו בתור מנהל חשבונות. הוא הספיק לעבוד בכמה חברות, אך לאחר שנוכח לדעת כי בלי משים הוא רושם כל העת קריקטורות של לקוחותיו ושל חבריו לעבודה החליט לעזוב את עבודתו. בן שמונה עשרה, ביקש ראובן את חירותו ואת התגשמות שאיפותיו בארץ ישראל. לפיכך מכר את אופניו, את רכושו היקר מכל, ועם שלושה מטבעות זהב "נפוליון" בכיסו יצא לדרך.
בשנת 1912 הגיע ראובן לירושלים, ובתום שנה של לימודים בבצלאל כשנוכח כי בהוראת לימודיו הודגשה האומנות ומלאכת המחשבת האמנותית יותר מאשר האמנות- לה נזקק, התאכזב ועזב את הארץ. עם שובו לרומניה ביקש לחזור למסחר, כי קשה היה להתפרנס מאמנות. לכן, ניסה דרכו בתור סוחר לתבואה וזו לא צלחה. בסופו של דבר נמצאו אנשים, שהבחינו בכישרונו בשטח הציור וסייעו לו להגיע לפריז.
בפריז, עבר ללמוד בבית הספר לאמנויות בוזאר ובאקדמיה קולארוסי. על תקופה זו סיפר ראובן: "פריז, עיר האמנות- כמה סבל ומצוקה עברו עלי בתוך חומותיך, עיר האורות המופלאה שלי! הכסף שהייתי מקבל כפעם בפעם, היה בו רק כדי להצילני מגוויעה ברעב. ארוחה אחת הייתי אוכל ביום. ואף זו דלה, במסעדה זולה ברחוב טיקטון...כאשר נרשמתי ב"בית הספר של האמנויות היפות" ובאקדמיה קולארוסי- הייתי תמיד הראשון שהשכים והגיע לגאלריה של הפיסול העתיק ברחוב בונאפראט. מקום שם הייתי רושם את רישומי... לא היה איש שיאמר לי אם עבודתי טובה או רעה". פריס של שנת 1913, רחשה, געשה ותססה אמנותית. עם פרוץ מלחמה העולם הראשונה ב- 1914, נאלץ ראובן לצאת את צרפת. שנות המלחמה ושלוש השנים הראשונות שלאחר המלחמה היו לו תקופה של אין מנוח ושל סבל. ראובן נשלח לאיטליה לעשות עסקים עבור בית חרושת רומני לעורות ובילה את עתותיו במוזיאונים ובגלריות האמנותיות בפלורנץ וברומא. בברן שבשוויץ גילה ראובן את אחד הציירים המודרניסטים שנשכחו מני אז- את פרדיננד הודלר- ובאמצעותו למד לדעת את משמעותו של אמן גדול יותר, פול סזאן. על כך אמר: "הודלר וסזאן שיחררו אותי: הראשון על שום שנתן לי אפשרות של בנייה בצבע; השני, על שום שלימד אותי את יסודות הצורה (בעיקר צורת גוף האדם) בתוך החלל".
בשנת 1919 נסע ראובן לצ'רנוביץ ופגש את הצייר ארתור קולניק. שניהם חיו שם חיים של עוני ובדידות. באותה שנה השתתף בתערוכת חפצי יודאיקה במועדון ליברטטה, בבוקרשט. ראובן, צייר, פיסל וכתב שירה בסטודיו בצ'רנוביץ. הציג תערוכה ראשונה, בגלריה אנדרסון, בחסות אלפרד שטיגליץ בעת שביקר בניו-יורק ב- 1921. תערוכה זאת הוכתרה בהצלחה, כיוון שהקנתה לראובן מקום בעולם הציור וציינה את כניסתו לעולמם של האמנים שמלאכתם בכך. אותה עת עצמה התקיימה בניו-יורק תערוכה של אימפרסיוניסטים ופוסט אימפרסיוניסטים, אשר הסעירה את העולם האמנותי שם. בכתבו על תערוכתו של ראובן, אמר "ניו-יורק וורלד": לאור המחלוקת הנוכחית של הציורים המודרניסטיים, המוצגים כעת במוזיאון "מטרופוליטאן" יש משנה עניין ביצירתו של רובין.
ראובן חזר לארץ ישראל ב- 1923, בתחילה לירושלים ואחר כך השתקע בתל אביב. אלבומו חיתוכי העץ 'מבקשי אלוהים' ראה אור, ובאותה שנה עיצב ראובן גם תלבושות לשתי הצגות. שנה אחר כך הציג בשלוש תערוכות יחיד את עבודותיו- במגדל דוד בירושלים, בגימנסיה הרצליה בתל אביב ובגלריה רגינה מריה בבוקרשט. ב- 1926 הציג בתערוכת יחיד בגלריה מרסל ברנהיים בפריז וזכה בפרס לורד פלומר על הציור 'משפחתי', שהוצג בתערוכה שנתית של אגודת אמנים עברית, במגדל דוד בירושלים. בין השנים 1927 - 1929 הציג ארבע תערוכות יחיד. שתים בארץ, אחת בפריז ואחת בניו-יורק. ממשלת צרפת רכשה את ציורו 'כפר סומייל' ושני מוזיאונים בניו-יורק רכשו מיצירותיו.
ב- 1929 נישא ראובן בתל אביב עם אסתר דיוויס מניו-יורק. בין השנים 1929 לבין השנים 1944 הציג ראובן מספר גדול של תערוכות יחיד. בארץ, בלונדון וברחבי ארצות הברית: סן פרנסיסקו; לוס אנג'לס; ניו-יורק; בסן אנטוניו, טכסס; בטולסה, אוקלהומה; ובקנזס. ב- 1945 קיבל ראובן תואר דוקטור לשם כבוד מטעם המכון היהודי לדת, בניו-יורק.
ב- 1947 התקיימה תערוכה רטרוספקטיבית של ראובן במוזיאון תל אביב (וכן ב- 1955). שנה מאוחר יותר, במסיבת פרידה לכבודו במוזיאון תל אביב, ערב צאתו לשליחות דיפלומטית בארץ הולדתו, רומניה (לשנתיים) אמר: "האמן חי תמיד איזה חלום שהוא שואף להגשימו, ולגלות על ידי כך לעולם את פנימיותו [...]. ואם כך הדבר, הרי כאן בישראל כולנו אמנים ויוצרים, כי כולנו חולמים ולוחמים להגשים. חלום המדינה, חלום תל אביב ואף חלום הבית הזה, המוזיאון שהוקם על ידי החולם דיזינגוף - כל אלה הם גילויים של אמנות, של חלום מתמיד והגשמה מתמדת". שנה אחר כך עיצב תפאורות לשתי הצגות באוהל והבימה.
ב- 1952 ייצג ראובן את ישראל בבינאלה בוונציה. בין השנים 1953- 1962, קיים מספר רב של תערוכות: בניו-יורק; בטוסון אריזונה; בוסטון; פיטסבורג; בופלו; בולטימור; לוס אנג'לס; צפון קרולינה; טנסי; לונדון, פריז, לוס אנג'לס, אריזונה ועוד.
ב - 1964 זכה ראובן בפרס דיזינגוף מטעם העיר תל אביב. ב- 1966 התקיימה תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון ישראל בירושלים ובמוזיאון תל אביב בפעם השלישית ולאחר מותו בשנת 2006.
ראובן נפטר בביתו בתל אביב, ב- 13 באוקטובר 1974, ונקבר בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב. בבוקר יום פטירתו רשם את רישומו האחרון.[1]
ראובן ביקר במושבה רחובות והתוודע ליופייה לפני 1928. עדות לגעגועיו של ראובן לארץ ישראל ובפרט לפריחתם של השקדיות ושל פרדסי בן שמן ורחובות, אנחנו יודעים ממכתב ששלח בעת ביקורו בקהיר בפברואר 1928 לידידו בפריז ברנרד ווינברג בו ניסח את תחושותיו: "הייתי רוצה שתהיה כאן אתי, עם מזוודתך ליד שלי ונלך יחד לארץ ישראל ומחר בבוקר [...] כשאעיר אותך, אראה לך את השקדיות ופרדסי בן שמן ורחובות בפריחתם. אבל אני נוסע לבד ולא תהיינה אוזניים חדשות ועיניים חדשות להלהיב אותן[2]. על נסיבות ביקורו של ראובן ברחובות אין יודעים. ניתן לשער, כי ביקר בה עם אחד מאמני 'אסכולת ארץ ישראל' שנמנו עם נציגיה הבולטים, שביקרו ברחובות וציירו בה: נחום גוטמן, מנחם שמי, לודוויג בלום, וציונה תג'ר. (תערוכתה השלישית של 'אגודת אמנים עברית' הוצגה במגדל דוד בירושלים, באפריל -מאי 1924 [3].
בשנות ה-30 ובסוף שנות ה- 40 ביקר ראובן במושבה. עדות לכך הם שלושה מציוריו המתארים את נופה של רחובות:
ליד נווה שאנן - ציור המתאר את הנוף הנשקף מגבעת "הארמון" עוד בטרם נבנה, כנראה לכיוון מזרח, צויר בין השנים 1935 - 1937, ונרשם לגביו השם, כנראה שם מטפאורי, "ליד נווה שאנן"[4]
בניין "יעקב זיסקינד" - במכון ויצמן למדע, שנחנך ב- 1949.[5] (צויר כנראה ב- 1949), מתאר את הנוף הנשקף עם מבט לכיוון מזרח. באופק, ברקע, ניצב לו על הגבעה "הארמון". הציור שוכן כיום בבית מאיר ויסגל[6]במכון ויצמן למדע ברחובות.
רביעייה ברחובות - במאי 1950 הגיע הכנר יאשה חפץ מארה"ב לסיבוב הופעות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בין ההופעות התארח יאשה חפץ בבית ידידו, מאיר וייסגל, במכון ויצמן למדע. ראובן שהיה ידיד אישי של חפץ, ביקר יחד אתו בבית וייסגל והאזין לקונצרט שנערך שם. כך נולד הציור " רביעייה ברחובות" בו תיעד ראובן את הנוף הנשקף ממרפסת בית וייסגל (צויר 1950 - 1951)[7]
שלושה ציורי אקוורל של ראובן: שתי נשים נושאות כדים על ראשן; יעקב נאבק במלאך; שלושה גמלים; וכן, ציור שמן אחד: האירוס השחור, תלויים ב"ארמון" בביתו של ד"ר חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל. את ציורו "שלושה גמלים" העניק ראובן לד"ר חיים ויצמן ב- 1938, ובשול חזית הציור כתב הקדשה בזו הלשון: " להגב' וד"ר חיים ויצמן, מזל טוב בביתכם החדש". הקדשה זו מספרת לנו על קשר קרוב שהיה בין בני הזוג ויצמן לבין ראובן.
מקורות:
[1] ראובן רובין, 'אוטוביוגרפיה ומבחר תמונות', הוצאת החברה האמריקאית ישראלית למולו"ת בע"מ, תל אביב 1969; אלפרד ורנר, 'ראובן', מסדה, תל אביב 1958.[2] כרמלה רובין, 'מקום חלום': ראובן רובין והמפגש עם ארץ ישראל בציוריו משנות ה-20 וה-30', נובמבר 2006. תחקיר עדנה ארדה, "בית ראובן", מוזיאון תל אביב לאמנויות.
[3] 'אגודת אמנים עברית', ויקיפדיה, 'אסכולת ארץ ישראל', ויקיפדיה.
[4] לא ידוע למה התכוון מי שכתב את השם "נווה שאנן" מאחורי הציור כי אין ולא היה מקום ברחובות או בנס ציונה בשם זה.
[5] בניין יעקב זיסקינד תוכנן על ידי האדריכלים אריה אלחנני, ישראל דיקר ואוריאל שילר ב- 1947, על פי מתווה שהכין האדריכל הנודע, אריך מנדלסון. הבניין נחנך ב- 2 בנובמבר 1949, יום הולדתו ה- 75 של ויצמן. ב- 1960 נוסף לו אגף אחורי.
[6] מאיר וייסגל היה מקורבו, עוזרו ואיש אמונו של חיים ויצמן וסייע בהקמתו של מכון ויצמן ובפיתוחו. בין השנים 1954- 1967 כיהן ביו"ר הוועד הפועל של המכון ובין השנים 1967 - 1970 כיהן כנשיאו. לקראת יום הולדתו ה- 70 של ויצמן ב- 1944, פעילים ציוניים מארצות הברית בראשותו של מאיר וייסגל הקימו ועדה לשם גיוס כספים לשם הרחבה משמעותית של מכון ויצמן, תוך שינוי שמו, בהסכמת משפחת זיו, ל"מכון ויצמן למדע".
[7] הציור הוירטואלי והמידע נמסרו באדיבות מכון ויצמן.
חקר וכתב - צביקה תדמור
