היחס בין הפועלים לאיכרים

סופרי העלייה הראשונה, בני אותה תקופה, ובהם משה סמילנסקי, העלו לא אחת על נס את היחסים האידיליים ששררו בין פועלים לאיכרים במושבות בימי העלייה הראשונה, בעיקר ברחובות.

לניגודים המתעוררים בכל עת ובכל מקום בין פועלים לבין נותני לחמם, ושהיו גם בארץ אין אנו מוצאים ביטוי בעיתונות של התקופה. לעומת זאת, לדברי אפרים חרל"פ לא היו היחסים בין הפועלים לבין הפקידות ברחובות מתוקנים ביותר, והפועלים גם נלחמו בפקידות הוואראשית של "מנוחה ונחלה" , והוא מספר על מחלוקת שפרצה בין הפועלים לבין הפקידות בגלל שכר עבודה. מסופר על סכסוך נוסף שפרץ אחרי מות י' קרלינסקי "ידיד הפועלים" , בעקבותיו סגרו את "בית המבשלות".

ברשימה פיליטונית, שהתפרסמה בכתב העת 'חבצלת': "על שפת הים" מאת הירושלמי, מסופר על סכסוכי פועלים עם הממונה על המטבח מטעם הפקידות, "ונעש יד אחת לבלי לכת לעבוד עד כי תמלא משאלותינו" (חבצלת, תרנ"ב גל' 48), ובעקבות הסכסוכים גם מפטרים את רוב הפועלים.

באסיפה הכללית השנייה של התאחדות המושבות (1901) נבחרה משלחת לגולה להשתתף באסיפה הכללית של 'חובבי ציון' שעמדה להתכנס באודיסה. זאת, במלאות עשר שנים לאישור תקנות החברה, ע"י שלטונות הרוסיים.

אסיפה כללית של חובבי ציון, נתכנסה בפברואר 1901, במעמד מאות משתתפים (63 צירים מרחבי רוסיה ו- 500 קרואים) וארכה שבוע ימים. המשלחת מא"י היתה מורכבת משלושה פועלים: א' חרל"פ ז' גיסין וא' קומרוב ושלושה באי כוח האכרים: מ' סמילנסקי, ש' אוסטאשינסקי וי' גורודיסקי, והיא טבעה את חותמה על מהלך האסיפה. בדיון על המצב בישוב באה לידי ביטוי מובהק שאיפת איכרי א"י ופועליה לחסל את האפוטרופסות (של הברון רוטשילד) ולתת עצמאות למתיישבים.

תביעתם של הפועלים בשכלול 103 משפחות פועלים, העובדים בארץ את האדמה למעלה מחמש שנים. דרישתם "חירות גמורה" למתנחלים. עדיין הם משלים את נפשם בתקוות נפרזות בנוגע למכסת הקרקע ושיעור התקציב שהם זכאים להם: 400 דונם למשפחה ונוסף 15,000 פרנק.

לקריאת פרקים נוספים על הפועלים - כאן