הדואר
"על הגבעה (גבעת הפעמון) עמדה סוכת עץ קטנה ובה אשנב. בתוך סוכה זו ובעד האשנב, לאור נר קטן, נמסרים בכל ערב מכתבים המובאים מיפו לידי בעליהם. המכתבים מובאים תחילה ל"פקיד הדואר" טרייבש, ואחרי שהוא מסדר אותם עוברים הם למונסטירסקי והוא המביא אותם לסוכה ומחלקם. בשעה שמונה הסוכה הומה וגועשת. נשמעים קולות של בחורים ובחורות המחכים לפתיחת האשנב..." (הסופר יהואש)
בתחילה, בזמן השלטון העותומני, בעל העגלה או הדיליז'נס או כל מי שהזדמן ליפו היה מביא את הדואר ומוסרו לנחמן הרשנזון שהתנדב לחלקו בביתו, שלא על מנת לקבל פרס. "שכרו" היה עיון בעיתונים שנתקבלו ובקריאת גלויות הדואר. לא אחת לא התאפק וסיפר למקבל דבר הדואר על תוכנו עוד בטרם מסר לו אותו.
לימים היה צורך להשליט סדר בענייני הדואר, וזאת קיבל על עצמו אפרים זק"ש. ביפו לא היה דואר מרכזי, אלא לכל אחת ממדינות אירופה (אוסטריה, גרמניה, צרפת, רוסיה, איטליה) היה בית דואר משלה באמצעות הקונסוליות. יוצא דופן היה הדואר הטורקי שנחשב פחות אמין ודייקני. הוועד ערך חוזה עם כל בתי הדואר למסור את המשלוחים רק למי שמורשה לכך ע"י הוועד. הדואר הנאסף הובא לזק"ש והוא מסרו לבן-ציון טרייבש.
עבר זמן וזק"ש מינה נושא מכתבים אשר חילק את המכתבים למקבלים בבתיהם תמורת מיטליק (כחצי מיל) לכל מכתב.
בחוזה שערך הוועד עם בעל דיליז'נס נתחייב הלה לקחת את כל המכתבים הנשלחים מרחובות ולהעבירם לבתי הדואר, וכן להביא את המכתבים לרחובות. ב"כתב התקשרות" משנת 1911 נמצא כתוב: "...חובה נוספת על בעל הדיליז'נס היא העברת הדואר מהמושבה ליפו ומיפו למושבה בכל יום ויום. אם לא יעשה כך יקנס ע"י הוועד, כראות עיני הוועד".
ב-30 בספטמבר 1914 נסגרו משרדי הדואר הקונסולריים, והדואר הטורקי היה היחיד שנותר לשרת את הציבור, עד שהוחלף בתקופת השלטון הבריטי בארץ-ישראל, שהחל כממשל צבאי ב-1918 ואחר כמנדט בשנים 1948-1920, בשנה זו הוקם שירות דואר ארצי. בארץ החלו להשתמש בשירותי דואר מנדטוריים. תיבת דואר מתקופה זו נמצאת ברחוב יעקב פינת אחד-העם (ומשמשת עד היום).
התיבה בפינת הרחובות יעקב ואחד העם
בשנת 1921 החליט המושל מרמלה על הקמת סניף דואר ברחובות. רבים רצו בתפקיד מנהל הדואר או הדוור והציגו מועמדותם. אפרים זק"ש בחר במרים דניאלי כמנהלת הפוסטה ובגרשון ברזנר כדוור. ב-11.5.1921 נפתח הדואר. בתחילה הוחלט - בישיבת הוועד (מספר 228), להקצות שני חדרים בבית הוועד ליד בית המרקחת. נקבעו שעות העבודה מ-08:00 בבוקר עד 12:00 בצהרים ומ- 16:00 עד 20:00. בשבתות הדואר היה סגור. מאוחר יותר עברו לבניין הדואר שהיה ברחוב יעקב- פינת אחד העם. גרשון ברזנר הדוור הראשון בשירותי הדואר המרכזי נאלץ ללכת בכל יום לתחנת הרכבת - שם קיבל את שק הדואר, הלך ברגל חזרה לבית הדואר, מיין את הדואר והחל לחלקו בבתים.
בשנת 1932 אחרי דין ודברים זכה משרד הדואר ברחובות לשלט. על שלט הדואר במקום היה כתוב בסדר הזה: למעלה באנגלית, באמצע ערבית ולמטה עברית. בשלט אחר כתובת ראשונה ערבית, שנייה אנגלית, ושוב עברית למטה. הדבר הרגיז את תושבי המקום ("דבר"- 16.6.1932).
בעיתון "דבר" מ-6.2.1935 נמצא כתוב: "סוף סוף נענתה הנהלת הדואר לצרכיהם של 8000 תושבי רחובות. מ-1.2. נקבע שירות מיוחד באוטו שיעביר את הדואר מתל-אביב ולתל-אביב פעמיים ביום. מכתב שישלח מרחובות בבוקר ב-9:25 יתקבל בתל-אביב כעבור שעה. המשלוח השני אחה"צ הוא ב- 4:30. תסודר גם חלוקת המכתבים בכל חלקי המושבה ושכנותיה. לעת עתה נשארות רק כפר בילו וגיבתון בלי חלוקת מכתבים".
נקבעו מספר תיבות דואר בפינות שונות במושבה, כדי להקל על שולחי המכתבים.
בישיבת ועד-המושבה מס' 227 מיום 14.3.1921 הוחלט לבקש מההנהלה הראשית של הדואר שיביאו לרחובות גם טלגרף וטלפון.
"רחובות בת 90" –ליקטה וכתבה ישראלה קומפטון
"יום- יום בראשית המאה"- י. קומפטון. הודפס בכתב העת : " עתמול" גליון 3 כרך ט"ו
שרותי הדואר של המושבות היהודיות בארץ הקודש
הארכיון לתולדות רחובות
ידע אישי - עמיעד ברזנר
קטעי עתונות