חסר רכיב

מלון חרל"פ

משפחת חרל"פ ניהלה לאורך השנים בית מלון בשלושה מקומות:
המלון הראשון שכן בבית חייקל שייף, ברחוב הרצל מול בית הבאר הראשונה. היה זה מעין פנסיון, שני חדרים לאורחים ושני חדרים לבני המשפחה. על פי עדות המשפחה ישנו ילדי המשפחה שניים שניים במיטה. האורחים הראשונים במלון היו זוג המורים יוסף ושרה עזריהו (אוזרקובסקי) והגברת שיינקין ובנותיה, ומאוחר יותר גר במלון גם אריה לייב יפה. לריהוט בפנסיון השתמשו בארגזים, בהם הובא נפט מרוסיה.

המלון השני שכן בבית יפה, ברחוב הרצל פינת יעקב (הבית הראשון משמאל). במלון התגורר מר טולקובסקי (בן למשפחה שרכשה בשנת 1911 את פרדס מינקוב). תפריט האוכל לא מצא חן בעיניו, והוא נכנס למטבח ועזר להכין מאכלים, בעיקר מיונז. בערב הנעים בנגינה בכינור. הוא התקבל כבן בית עד לנישואיו.

המלון בתחנתו האחרונה הוקם מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחוב הרצל, בקרבת המקום בו נמצא כיום פסג' חרל"פ (רחוב הרצל 161 או 163). אל המלון הובילו מדרגות רחבות מהרחוב. המבנה היה בן קומה אחת, בעל חמישה חדרים גדולים, זאת עפ"י תרשים אינסטלציה. בכל חדר היו שתי מיטות, אך בשעת הצורך שוכנו חמישה-ששה אנשים בחדר, וכך היה יכול המלון לשרת מספר רב של אורחים. יחד עם זאת, לפי רשימת "בעלי דירה ודייריהם" שנמצאת בארכיון (ללא ציון תאריך) הגיע מספר החדרים ל- 13. המלון נחשב למודרני כי בבניין היו מקלחת, אמבטיה ושני חדרי שירותים, אך אלה שימשו גם את בני המשפחה. על פי תרשים המלון היו חדר אוכל לחורף וחדר אוכל לקיץ וכן מרפסת. במטבח עמדו שני תנורים גדולים ששימשו לחימום מים. על מנת להבעיר אש השתמשו בזמורות גפנים אותם הביאו על גבי גמלים. התנורים שימשו גם לאפיית לחם, שכן השהות המלון כללה גם ארוחות. חצר המלון השתרעה על מגרש בגודל שני דונם וחצי. מסביב למלון היו ספסלים וגן בו צמחו פרחים ועצי הדר: לימונים, תפוזים, קלמנטינות.

מודעה שהתפרסמה בעיתון "הפועל הצעיר" על פתיחת בית המלון
מלון חרל


המלון נוהל בעיקר על ידי אם המשפחה ינטל - יהודית. הבעל אפרים היה עסוק לרוב בצרכי הציבור. רבות היו המטלות באחזקת המלון, ויהודית שרצתה לחלוש על הכול נאלצה להיעזר בבנות צעירות עולות חדשות מתימן, שעזרו לה במטלות הניקיון ועזרה במטבח.
בחצר המלון הייתה רפת ובה ארבע פרות ולול תרנגולות, ובעזרתם הגיעה אספקת יומית של חלב וביצים למלון. את החלב ניצלה ינטל-יהודית להכנת גבינות, חמאה ושמנת.

במלון התארחו לרוב תיירים מחו"ל. לעתים נציגים רשמיים, חיילים אוסטרלים ואורחים מן הישוב. גם סופר הילדים לוין קיפניס שהה במלון (כך על פי זיכרונות עמיהוד נחמני).

במקרים מסוימים האורחים לא לנו במלון אלא באו לבקר והזמינו ארוחות בלבד. חשבונית מתאריך כט' בתמוז תר"ע מלמדת שגם המועצה השתמשה בשירותי המלון ללינה ו/או לארוחות. (שלוש ארוחות הוגשו ביום).

אמנון חרל"פ בן המשפחה, סיפר מעשה שקרה: חיילים אוסטרלים אהבו לשבת בגן המלון, ואת הרובים השעינו על העצים. יום אחד נשכחו חלק מהרובים ונשארו בגן. בני משפחת חרל"פ החביאו את הרובים במחבוא מאחורי הכלים של פסח, ואלה נשכחו שם. הרובים חזרו ונתגלו בזמן המאורעות במלחמת העולם השנייה כאשר נמסרו ללוחמי הישוב. בזמן זה המלון כבר לא היה קיים.

המלון חדל להתקיים כמלון באמצע מלחמת העולם הראשונה. בגלל המלחמה אנשים חדלו להתארח ולא היה טעם להחזיק בו עוד. ינטל-יהודית הייתה צריכה לטפל בשנים עשר ילדיה, חלקם מאשתו הראשונה של אפרים חרל"פ. היא המשיכה לייצר לפרנסת המשפחה מוצרי חלב ואפתה עוגות וחלות לשבת.

מקורות:
ספר הפרוטוכול- ישיבה מס 344 (מיסים על בעלי מלונות)
ראיון מוקלט- בת שבע כ"ץ חרל"פ (י' קומפטון)
תוכנית אינסטלציה- ארכיון רחובות.
מודעות שפורסמו בעיתונות

חקרה וכתבה - לאה מאירי
חסר רכיב