חסר רכיב

יצחק אריה לייב בן משה רובוביץ (1934-1867)

שימש כרוקח המושבה מאוגוסט 1918 עד פברואר 1919

נולד ב- 1867, בירושלים. אביו משה, שהיה הרוקח הראשון בארץ ישראל, עלה ארצה ב- 1851, ובשנת 1854 כשנוסד בירושלים בית החולים "מאיר רוטשילד" , החל שם את דרכו כמתלמד בבית המרקחת. יצחק החל את עבודתו כרוקח החל בבית המרקחת של חברת "למען ציון" בירושלים לצדו של זאב וולף ירושלימסקי.

יצחק עבד בקליניקה של חברת "עזרת ישראל" , ובסוף המאה שימש כרוקח בבית חולים "שער ציון" ביפו. כאשר הוצעה לו משרת רוקח הראשי בבית חולים "רוטשילד" בירושלים נענה ושב לחיק משפחתו.

בירושלים הצטרף אל אחיו חיים שלמה בבית המרקחת שבבית החולים "רוטשילד". כעבור זמן, כאשר המנהל עמד להדיח את שני האחים ממשרותיהם, פרסמו הרבנים גדליה ברודר ודובער זוסמן דברי תמיכה והמלצה כדי למנוע הדחתם. הרקע להדחתם היה רצונו של הברון להציב אנשי רפואה מוסמכים במוסדות שהיו תחת חסותו.

יצחק נמנה עם מייסדי שכונת "גבעת שמואל" בירושלים, והיה חבר באגודה "חיבת הארץ" בראשותן של משפחות ילין ויהודה.

אחיו של יצחק, חיים שלמה רובוביץ, היה רוקח של המושבה רחובות, ובגלל מחלתו הקשה נאלץ להיעדר מעבודתו, מספר חודשים. כשנודע הדבר ליצחק, בשבט תרע"ח (ינואר 1918), פנה לוועד המושבה בהצעה להתקבל למשרת רוקח המושבה ברחובות, עד אשר יחלים אחיו ויחזור לעבודה. וכך כתב:
"ידידו של אחי רובוביץ סיפר לי כי אחי הרוקח במושבתכם חולה גדול ולא יכול לעבוד עבודתו, עד עבור איזה זמן. ה' ישלח לו רפואה שלמה... על כן מבקש אני מכם לתת לי את המשרה הזאת ...כל ימי משך מחלתו. ואקווה כי תפיקו רצון ממני. אני רוקח זה זמן רב כי הייתי רוקח בבית חולים העברי "שערי ציון" ביפו ואח"כ הייתי רוקח ראשי בבית חולים "רוטשילד" בירושלים לערך שמונה שנים ויש לי תעודות רבות הן מרופאים רבים על עבודתי הנאמנה והשלימה, הן ממנהלי בי"ח הנ"ל על ישרי ותם לבבי... כאשר ישוב אחי לבריאותו אזי אלך מכם בשלום ובאישור בלי שום טענות ומענות....".

ועד המושבה לא נענה להצעתו ובחר להעסיק רוקח אחר (מאיר לוצקי).

באב תרע"ח (יולי 1918), באחד מביקוריו ברחובות, אצל אחיו החולה חיים, פגש את אפרים חרל"פ, שהיה חבר ועד המושבה. חרל"פ פנה אליו וביקשו להגיש את הצעתו למשרת הרוקח של המושבה. יצחק ששהה באותה עת אצל בנו ביפו, שלח כעבור מספר ימים את ההצעה, שכללה גם בקשה להעסיק את בנו משה כעוזר רוקח. הוועד קיבל את הצעתו ויצחק ובנו, שהיה מוכר לבני המושבה מעבודתו בעבר בבית הרפואות, התחילו עבודתם בחודש אלול (אוגוסט 1918), מועד בו סיים הרוקח לוצקי את עבודתו.

יצחק שימש כרוקח המושבה עד חודש אדר תרע"ט (פברואר 1919), לאחר פטירת אחיו, מתפטר יצחק מעבודתו וחוזר לירושלים.

מקורות:
מעשה רוקח / אמנון מיכלין, עמ' 48 - שושלות רוקחים בירושלים
מכתבים נכנסים, ועד המושבה, בארכיון לתולדות רחובות

חקר וכתב - צביקה תדמור
חסר רכיב