יחיאל פלדי (1989-1905)
יחיאל פלדי (הנריק אייזנשטארק) נולד בבלוטין, לודז', פולין. היה השני מבין שלושה אחים (אביו נפטר כשהיה בן 24. הייתה לו אחות נוספת מנישואיה השניים של אמו). בגיל צעיר עבר עם קבוצת צעירים לבלגיה, שם למד בפקולטה לאדריכלות גנים בווילוורדה.
בתערוכה העולמית שהתקיימה בבריסל ב-1930, נוצר קשר עם חיים ויצמן, שהציע לו לבוא לרחובות ולתכנן וגם לבצע את הגן במכון זיו.
יחיאל פלדי - שנות ה-30
עם סיום לימודיו הוזמן להצטרף לצוות עובדי גן המלך הבלגי.
ב-1932, הגיע חיים ויצמן לפגישה עם המלך, ובמהלכה סיפר לו על תכניתו להקים מכון מדעי במדבר, ועל חששו פן המדענים "ייבהלו מהשממה ויברחו, הלוואי שהיה לי מישהו שיהפוך את השטח לגן פורח, כמו הגנים שלך," אמר למלך. זה נזכר בגנן היהודי הצעיר וזימן אותו לפגישה. "ידעתי מעט מאוד על פלשתינה ומעולם לא שמעתי את שמו של ד"ר ויצמן, אבל נעניתי להצעה לנסוע לשלושה חודשים...", סיפר פלדי.
באנטוורפן פגש את לילי לבית וגמן (נולדה בוויסבאדן, גרמניה) וב-1932 נישאו. מיד לאחר נישואיהם עלו ארצה, לרחובות.
לילי פלדי במכון ויצמן, 1937
בתחילה הם גרו בבית סלוצקין, בחדר הכביסה בחצר. כאשר הבן של סלוצקין בא לחופשה מהישיבה, ראה את לילי לבושה במכנסיים קצרים,דרש ממנה "להתלבש" או לעזוב. משם הם עברו לבית קפלן ברח' בנימין פינת הרוא"ה (בצד המזרחי). גרו גם ברח' בתיה מקוב, בסמטה מהרחוב. משם לבית שוסיוב, למחסן שבחצר, ואחר כך יחד עם עוד שתי משפחות, לבית שוסיוב. שם נולד אילון.
פלדי נזכר: "מרגע שפגשתי בד"ר ויצמן, כאילו חתמתי על חוזה עם קוסם... הוא העניק לי את השם העברי, וקרא לי תמיד חיליק". כך, למרות התנאים הקשים בעבודה, במגורים ובשכר, לא עלה כלל על דעתו להיענות להצעות מפתות אחרות: לחזור לגן המלך הבלגי, לקבל משרה בחצרו של הנציב העליון או להצטרף לדיזינגוף ולתכנן את תל אביב.
"בחלומות הכי פרועים שלנו לא חלמנו על מפעל בסדר גודל כזה... התחלנו עם בית אחד, ושאפנו להגיע לשניים," סיפר. זאת הוא עשה בעזרת משפחת זיו על כל שלוחותיה. יחיאל פלדי הקפיד שהצד החיצוני, שבו פוגש העובד והמבקר לפני שהוא נכנס פנימה, ישקף את האיכות.
משנת 1932 עבד במכון זיו: תכנן וביצע את הגינון הראשון של מכון זיו, שהתפתח לתכנון, ביצוע וטיפוח של גני מכון ויצמן. כמו כן, תכנן וביצע את הגינון של בית ויצמן. לילי עצמה עבדה כגננת במכון מ-1932 ועד לשנות ה-50.
גן המייסדים ברחובות (בהתנדבות);
גן סאקר בירושלים- היה שותף לתכנון הגן, עם אדריכלי הנוף האחראיים ליפא יהלום ודן צור
היה ממייסדי אגודת אדריכלי גנים ונוף בישראל;
מפעילי "ההגנה" ברחובות;
ממייסדי תזמורת המנדולינות ברחובות (כשהופיעו, קשר סרטים צבעוניים למנדולינות);
ממייסדי אגודת חובבי המוסיקה ברחובות (וחבר הוועד), שקיימה קונצרטים בבית האיכר וערבי מוסיקה משפחתיים אצל משפחות האס וד"ר לווינזון בלילות שבת.
כתבה נילי לוין - מפי אילון פלדי בנו
שישה עשר חברים מנתה תזמורת כלי המיתר. ניגנתי במנדולינה ואני בת שש עשרה. בקבוצה המעורבת מבחינת הגילים, השתתפו פרופסורים ממכון ויצמן, חברותיי ואני.
אנו נחשבנו ל"פישרקעס", כלומר, לצעירות שבחבורה. האיש שיזם ושיצר את התזמורת מתוך אמביציה חזקה, היה עולה חדש בשם יחיאל פלדי. הוא לימד אותנו לנגן, וחשף בפנינו את יצירותיהם של מוצרט, שוברט ואחרים. לפעמים ניגנו קטעים ולפעמים את היצירה בשלמותה. אז לא היו נפוצים מכשירי רדיו בבתים והאזנה לקונצרטים הייתה הדרך העממית להכיר יצירות קלאסיות.
פלדי לימד אותנו לקרוא תווים. חלקנו לא הכרנו צורת תו לפני כן. בנפרד הוא רשם בכתב ידו את התווים. התאמנו כדי לנגן ביחד. השתפרנו והחלנו להופיע בקבוצת שילר ובגבעת ברנר, בכפר ורבורג ובנס ציונה. בזכות הקונצרטים התפרסמנו בעיתון. אלא שלקוראים לא נודע שהחזרות התנהלו בבית הזוג פלדי. דירת שני החדרים שבה התגוררו גם שתי האימהות, שלו ושל אשתו, ושבחזרות למופעים ישבנו על המיטה, על כיסאות, על הרצפה, וניגנו. רק כשכרעה אשתו ללדת את בנם הבכור, פנה פלדי ל"הפועל הצעיר" והם הסכימו שהתזמורת תתאמן בצריף הפועל ובתנאי שתיקרא "תזמורת הפועל", שיהיה. פלדי היה אדם יוצא מן הכלל. הוא לא קיבל פרוטה ועוד הוציא מכיסו והשקיע מזמנו. כל אחד מאתנו רכש את כלי הנגינה שלו. אתי הוא נסע במיוחד לחנות "חביבי" בתל אביב ושם קניתי את המנדולינה. פעם הגיע הוברמן, הכנר העולמי, כדי להופיע בבית העם החדש ברחובות. פלדי לא חסך מאמצים עד שלבסוף השיג לנו כרטיסי עמידה, כדי שנכיר ונדע.