חסר רכיב

כלכלת רחובות כמושבת כרמים 1890 -1918 / ד"ר עמיעד ברזנר, תקציר העבודה

לעבודה המלאה - כאן

לחברי "מנוחה ונחלה", שהיו סוחרים בני המעמד הבינוני וגם לאיכרים "היחידים", שיחד ייסדו את רחובות, היה מושג של ממש על ההשקעות הדרושות להקמת משקים חקלאיים הנושאים את עצמם.

בראש ובראשונה הנחתה אותם השאיפה להגשים את החזון הציוני - התיישבות יהודית בארץ ישראל כאשר עבודת האדמה הייתה אמורה ליצור בארץ ישראל את היהודי החדש השונה מהיהודי הגלותי. רעיון אידיאולוגי נוסף, שעמד בבסיס הקמתה של רחובות היה הרעיון להקים מושבה עצמאית בכל המובנים כולל במובן הכלכלי. יסודו של רעיון זה שהיה נעוץ בשלילת משטר הפקידות כפי שהונהג במושבות התלויות בברון רוטשילד תורגם בידי מייסדי רחובות להקמת משק, אולי לא אוטרקי במלוא מובן המושג, אך לפחות לא תלוי בעזרת נדיבים אלא נשען על ההון העצמי ועל כוח העבודה המקומי.

חסרי רקע חקלאי התחילו מתיישבי רחובות בנטיעת כרמי ענבים כשהם נשענים על הניסיון קצר הטווח של מושבות קודמות ועל תקוות מופרזות לעתיד. המציאות הכלכלית, גרמה לחילוקי דעות בתוך המושבה בין המטיפים להקמת משק סגור, שאינו תלוי בגורמים חיצוניים לבין אלה שגרסו שמגבלותיה של רחובות מחייבים אותה להישען על אמצעי ייצור קיימים, ושאין בכוחה של רחובות להקימם.

היסוד האידיאולוגי הלך ונחלש ברבות הימים. הן משום שהיקבים הגדולים נמסרו בסופו של דבר לידי האיכרים בארץ והן מצבירת ניסיון שלפיו מושבת מטעים המוכרת את תוצרתה בארץ ובחו"ל תיהנה יותר אם תהיה מאורגנת תחת ארגון ארצי או של מספר מושבות המאפשר השגת תנאים טובים יותר מאשר פעולה של איכרים יחידים ואפילו של איכרי מושבה אחת שלמה.

תוך מספר שנים מועט הפכו כורמי רחובות מחובבים חסרי ניסיון חקלאי לכורמים בעלי ניסיון ורכשו ידע מעשי ביסודות הכלכלה החקלאית בתנאי הארץ. אי לכך תהפוכות ארגוניות כמו העברת האחריות להפעלת היקבים מפקידות הברון ליק"א ולאחר מכן לכורמים עצמם, אמנם גרמו למשברים אך כורמי רחובות גילו יכולת להסתגל לשינויים ולחפש אחר פתרונות חקלאיים שיתאימו למצב החדש.

כך עברה רחובות בהצלחה בתוך מספר שנים מועט שינוי מהותי ביסודה החקלאי – ממשק המבוסס בעיקרו על כרמי ענבים למשק מעורב יותר של שקדים וענבים. הנוסחה החדשה נמצאה כמצליחה ביותר.

מלחמת העולם הראשונה טרפה את ההנחות הכלכליות שעל פיהם התנהלו חיי הכלכלה ברחובות. יכולתה להתמודד במשברים קודמים לא עמדה לה נוכח השינויים הדרסטיים שעברה הכלכלה בארץ עקב המלחמה. כמו כל הישוב היהודי בארץ סבלה רחובות מהשפעת המלחמה העולמית הראשונה. ובמידה מסוימת כמושבת מטעים היא סבלה יותר משום אי היכולת לשווק בחו"ל את תוצרתה. במצב זה נראה היה שהישגה הגדול של רחובות היה לא הסתגלות למצב החדש, משום שאף כלכלה לא הייתה מסוגלת לכך, אלא הצלחתה העיקרית התבטאה ביכולתה לשמור על הקיים מתוך הנחה שזה הוא מצב זמני ושגשוגה של רחובות יתחדש בגמר המלחמה.

האם התקוות לעתיד היו מבוססות ? נראה כי אירועים ושינויים שחלו בעולם לאחר המלחמה לא איפשרו לחזור למציאות הכלכלית עליה נשענה כלכלת רחובות לפניה. תעשיית היין בארץ ישראל ששיווקה כמויות נכבדות מתוצרתה ליהודי רוסיה לא יכלה להמשיך בכך לאחר ששוק היין ברוסיה נסגר לאחר המהפכה הבולשביקית. מכה נוספת, שהונחתה על ענף הגפן, הייתה "חוק היובש" בארצות הברית, שנכנס לתוקפו בתחילת 1920. גם מחלות, שפקדו את עצי השקד, הפחיתו את תנובתם. מצב זה העמיד את איכרי רחובות בפני אתגר חדש וחיפוש דרך כיצד להתמודד עם המציאות החדשה. כפי שאירע בעבר נמצא פתרון להתפתחות זאת, והחקלאות ברחובות שינתה את פניה והתבססה על ענף ההדרים.

עם זאת ראוי לציין כי כלכלה המתבססת על חקלאות שבכוחה לעבור שינויים והסתגלות למצבים חדשים איפיינה את רחובות מאז הקמתה ובמשך כ-70 שנה לאחר מכן.

בעבודה נבחנים היסודות הכלכליים של רחובות במטרה להבהיר מספר נושאים, ששימשו אבני פינה בכלכלתה של המושבה:
1. על איזה רקע ומה היו המושגים שעל פיהם תוכננה החקלאות ברחובות.
2. כיצד יושב המתח שבין האידיאולוגיה של מייסדי המושבה, לבין המציאות הקשה.
3. מה היה הבסיס לקיום הפיסי של חברת איכרים עצמאיים המתבססת על חקלאות מודרנית יחסית הפועלת תחת ממשל עות'מאני.
4. כיצד התמודדה כלכלתה של רחובות על מרכיביה עם אתגרים ושינויים כלכליים, שהוכתבו על-ידי גורמי חוץ ובעת מלחמה.
חסר רכיב