השלאש

בסוף שנת תר"ן (1890) נבנו בכספם של אנשי חברת "מנוחה ונחלה", ברחוב הראשון של המושבה (שלימים יקרא רחוב יעקב) שני בתים וצריף עץ שאורכו 25 מטר ורוחבו 7 מטר. צריף זה נקרא ה"שלאש" ( צריף עץ ברוסית), והוא היה לבית הציבורי הראשון במושבה רחובות.

השלאש חולק לשלושה חלקים: מטבח, מעון למשגיחים מטעם "מנוחה ונחלה" והאזור המרכזי הגדול ששימש כחדר אוכל, בית תפילה ו"חדר".

המטבח- שימש מקום מגורים לטבח, ובו ניצב תנור אפייה . אנשי "מנוחה ונחלה" הלוו כסף לרכישת כלי המטבח, וכן - "קרן תמידית קצבה "מנוחה ונחלה" לקניית כל צרכי אוכל נפש בשביל המטבח" (לוין אפשטיין, עמ' 164 ). בחנוכת המטבח השתתפו חברי ועד הפועל של "חובבי ציון" ובראשם זאב טיומקין, שתרם למען המטבח 400 פראנק. צבי קליינר שהיה בין בוני השלאש, מונה ע"י "מנוחה ונחלה" כמשגיח על ענייני המטבח. תפקידו היה להכין את כל הדרוש למזונותיהם של הפועלים, לנהל את החשבונות ולהשגיח על הניקיון.

את החשבונות עם הפועלים ניהלו כך: כל פועל של "מנוחה ונחלה" היה מקבל את ארוחותיו על חשבון שכר עבודתו, שהיה משולם לו אחת לשבועיים. ליום התשלום היה המשגיח עורך את רשימת הפועלים שאכלו במשך השבועיים במטבח, רשימת הארוחות אשר כל אחד אכל וכמה כל אחד חייב למטבח. את החוב היו מנכים משכר העבודה, וכסף הניכיון היה נמסר למשגיח בשביל קרן המטבח (לוין אפשטיין , עמ' 165-164). ההתנהלות הזו הקשתה מבחינה כספית בימות הגשמים, כאשר הפועלים עבדו רק יומיים-שלושה בשבוע, וההוצאות למזון היו גדולות מההכנסה משכר עבודתם. נוצרו חובות של הפועלים למטבח- מי שהמשיך בעבודתו במושבה, שילם את חובותיו כאשר הרוויח, אך היו שעזבו את המושבה ללא סילוק חובם. "מנוחה ונחלה" נאלצה לכסות מכיסה את החוב, על מנת למנוע את הגרעון בקרן המטבח.

המטבח שימש כמטבח פועלים פשוט וזול. האוכל היה טוב מן הרגיל במטבחים פרטיים וזול יותר, לא יותר משלושה גרוש ליום. הפועלים זכו לארוחות - בבוקר ובצהריים, אותן לקחו לעבודה, ובארוחה חמה אותה אכלו בשלאש בשובם מעבודתם. לאחר הארוחה נשארו במקום לשמוע דברי תורה, קראו בתנ"ך, דנו בנעשה במושבות בארץ ישראל, התווכחו, שרו ורקדו.

החלק השני היה מעון לארבעה המשגיחים. נציגים שדאגו לנחלות אנשי "מנוחה ונחלה", שלא עלו לארץ ונשארו לחיות בחו"ל, עד אשר נחלתם בארץ-ישראל תביא להם רווחים מספיקים למחייתם.

החלק השלישי- האמצעי, אשר השתרע על השטח הגדול ביותר, שימש כחדר אוכל, בית תפילה ו"חדר". ליד אחד השולחנות לימד המורה אפרים דיינרד ששה תלמידים. שפת הלימוד הייתה אידיש. התלמידים למדו חומש, רש"י ומעט חשבון. קריאה למדו מן ה"סידור". על כתיבה התאמנו בחרטים על לוחות ציפחה. כאשר נוספו ילדים הביאו מלמד חדש, קלס שמו, הוא לימד נביאים ועברית. לעזרתו בא רוזין, פועל שלימד עברית וחשבון. מאוחר יותר עבר ה"חדר" לצריף ברחוב בנימין.

חיי הדת של המושבה התנהלו במשך 10 שנים בשלאש.

בט"ו בשבט תרנ"ג (1893) נפתח בשלאש "בית עקד ספרים" (ספרייה).

השלאש שימש גם כמקום לאסיפות- באביב תרנ"א (1891) כאשר באו לארץ אורחים מפורסמים: אחד העם, אוסישקין ומזא"ה התקיימה במטבח הפועלים ברחובות אספה רבתי. בנוסף לכך, אם היה צורך במקומות לינה שימש המקום אף לכך. וככלל, השלאש שימש כמרכז קהילתי וחברתי של המושבה הצעירה.

רחובות עיר ההדר והמדע –איסוף חומר ישראלה קמפטון