הישראלי שמספר סיפורי מצבות - כתבה מ"גל גפן" 9.1.2014

מי שמע על האצן האולימפי שקבור בבית הקברות הישן ברחובות, על קו התפר שבין החלקה הצבאית לבין החלקה האזרחית - שהיה ההרוג הרחובותי הראשון של מלחמת העצמאות?? "אפילו אנשי החברא קדישא לא ידעו מי הוא. הם היו בטוחים שהוא איש משרד הביטחון ומשרד הביטחון היו בטוחים שהוא אזרחי".
אליהו אליאס ('אלו') כץ, אצן יהודי-פיני למרחקים ארוכים ובינוניים שבשנת 1924, בן 23, השתתף באולימפיאדה השמינית בפאריז והביא לפינלנד מדלית זהב במירוץ קבוצתי של 3,000 מטר ומדלית כסף אישית במירוץ דומה; עלה ארצה מפינלד, התיישב ברחובות והקים בה את ביתו כשהוא משמש כמקרין סרטים במחנה הצבאי הבריטי אל-מואזי שם נרצח ב-24 בדצמבר 1947. מי הרוצחים, פורעים ערבים או כוחותינו, על כך הדעות חלוקות.
עודד ישראלי הרחובותי
אך קודם כל, לידיעה. יש שני 'עודד ישראלי'. שניהם ציירים; שני ה'עודד ישראלי'ם' הם תושבי באר שבע, להוציא את האחד שחזר לכור מחצבתו, רחובות, לאחר פרישתו לגמלאות; זה שנשאר בבאר שבע הוא מהנדס-כימאי במכתשים, אומר העודד ישראלי הרחובותי, כלכלן וגיאוגרף.
מפגש אקראי
אל שני התכנים שבהם הוא עוסק לאורך שנות חייו, הציור וסיפורי המצבות, הגיע באקראי, ותחילת עיסוקו בהם קשורה בקיבוץ כינרת שבו שירת כחייל בנח"ל ובקיבוץ משמר דוד אליו הצטרף לאחר שחרורו מהצבא, בו חי עם רעייתו ושם נולדה בתו בכורתו.
סיפורי המצבות. עוד כשהיה חייל בנח"ל, בקיבוץ כינרת ושימש כרועה צאן, תוך כדי שיטוטים עבר בבית הקברות של כינרת וראה מצבות, ש"בחלקן הן סיפורי ההסטוריה של ישראל", של רחל המשוררת שספר שיריה מצוי אצלו בארון הספרים, של מצבתו של ברל כצנלסון. עוד ראה בסביבה, מצבות בודדות: "במשעולים בין דגניה לכינרת הייתה מצבה של יוסקה זלצמן, למעלה, בכינרת, הייתה מצבה של אחד בשם לרנר". והעניין הזה של המצבות, לא עזב אותו. "זה כל הזמן היה אתי", הוא אומר.
מסע בעקבות המצבות
כדי לאתר את המצבות הוא מבקר בבתי קברות. ברחובות, עקרון, יסוד המעלה, הר הזיתים. כיום, כשההליכה קשה עליו, חברים מעמותת הר הזיתים שולחים לו תמונות. שומע על קברים מסיפורים אישיים, מקריאה בספרים ובחוברות שונות, מצלצל לחברא קדישא שמוסרים לו את מיקום הקבר או פרטים ארכיוניים. "אני מאתר שם, שנראה לי מתאים לתקופה, שדרכו, דרך הסיפור האישי שלו אני יכול לספר על התקופה, על המקום". בנוסף, הוא מחפש גם בארכיונים כמו בארכיון לתולדות ההגנה. בארכיונים שעוסקים בתולדות לח"י או אצ"ל הוא לא מחפש. "הייתי שם כמה פעמים. שניהם שומרים על עצמם – מה שסוד, זה עדיין סוד! 'עדיין לא הגיע הזמן לדבר על זה', הם אומרים.
"סיבת המוות לא משנה לי. בדרך כלל הם נרצחו על ידי ערבים על רקע לאומני או על רק של שוד, אבל זה יכול להיות גם מקדחת, מהתאבדות, מתאונת נשק של פליטת כדור. יהודים הרגו יהודים: אנשי ההגנה, אצ"ל ולח"י הרגו את אנשיהם, כי בגד, כי לא הסכים לדרך שלהם. והם לא מדברים על זה".
כיום הוא עובד על סיפור של "אצ"לניק אחד, שאצ"ל הרג אותו. קוראים לו צבי פרנק. תל אביבי. הם פחדו שיבגוד. שאם יתפסו אותו הבריטים, הוא ידבר. אני עובד גם על סיפורה של יהודית שניידורוביץ, ילדה שמתה מטיפוס, כנראה, כשהייתה בת שמונה. אביה היה בעל תחנת קמח בבאר שבע והיא גרה עם אמה בבאר טוביה".
למידע נוסף ולציוריו של עודד ישראלי