יהודה (אידל) צלליכין
נולד בשקלוב, פלך מוהילב, רוסיה, ב- ג' תשרי תרכ"ב (7.9.1861), לאביו ר' משה צלליכין, דיין ממשפחת רבנים. למד ב"חדר" ובישיבה. יצא בבחרותו למוסקבה והצטרף לתנועת ביל"ו. רצונו לעלות ארצה היה רב, הוא ביקש (ואולי אף הציע תשלום) ממנחם אוסישקין, שעל פי הסידור המקובל בתנועה הגיע תורו הוא לעלות ארצה לוותר זמנית על זכותו, ויהודה צלליכין עלה במקומו באוניה "לזרוב" יחד עם חיים חיסין (לאחר זמן ד"ר לרפואה) ועוד ארבעה חברים.
הוא הגיע לחוף יפו בכ"ו אב תרמ"ב (11.8.1882),אולם ה"תזכרה" (נייר טורקי שהיווה כעין פספורט) שלו לא היתה תקינה. ישראל בלקינד שלח אליו בידי שליח מיוחד "נפוס" (תעודת לידה טורקית), ושליח זה לימד אותו לענות על כל שאלה של פקידי החוף: "אנא מן הון" (אני מכאן, בן המקום). בהשמעת תשובה מטופשת זו על כל שאלה ושאלה נהדף מאיש לאיש בביקורת החוף, עד שהגיע לרחוב- ומאז דבק בו הכינוי "אנא מן הון" למשך שנים רבות. מיפו יצא מיד לעבודה במקוה ישראל עם חבריו, והם התגוררו בבית שבפרדס אנטון איוב (בית הביל"ויים), שליד כביש ירושלים. יהודה צלליכין חלה בשגרון קשה ובהשתדלות חבריו, שהשיגו הלוואה להוצאות ריפויו, נשלח להתרפא בחמי טבריה. כאשר חזר משם כבר היתה חבורתו בראשון לציון, והוא הצטרף אליה. יחד איתו הביא את זוג-החתולים הראשון אל המושבה החדשה , והם הגינו מפני עכברי-שדה ועכברי-בית העלולים לגרום נזקים.
בגלל חולשתו אחרי המחלה הוא הועסק בטיפול בפרדות של קבוצת הביל"ויים. פעם כאשר השקה את הפרדות ליד הבאר, שסידורי השאיבה ממנה היו פרימיטיביים, התמוטטה מערכת השאיבה ומוט ברזל נפל עליו. בדרך נס לא נפל אל הבאר העמוקה, אך רגלו נשברה, ואחרי שנתרפא, רצתה פקידות הברון רוטשילד למנותו למורה, אבל הוא סירב ודבק בחקלאות, ובה הצטיין כאחד מטובי האיכרים השקדנים והמצליחים ביותר, שמשקו היה למופת.
כבר עם עלייתו ארצה למד לדבר ערבית על בוריה ורכש את הנתינות העותומנית, ותודות לכך נרשמו על שמו קרקעות רבות בארץ, כגון: בן-שמן, רוחמה, נחלת-יהודה ועוד. הוא אחד מחמשת הראשונים, שביזמת עצמם הציעו לברון להתחיל בתשלומי הכספים שקיבלו ממנו לביסוס המשק, כדי שבסיום התשלומים יהיו בעלים עצמאים למשקיהם. תוך עבודה התמחה בהבחנה בטיב קרקעות, ולפני קנית קרקעות היו רבים מבקשים את עצתו (גם יהושע חנקין שאל לעצתו כשגאל את קרקעות רחובות וחדרה). בכלל, יהודה צלליכין סייע ליהושע חנקין לרכישת הקרקעות למושבה רחובות,ואף השתתף באסיפה הכללית הראשונה.
במשך הזמן הצליח בעבודה שקדנית להרחיב את רכושו הקרקעי. היו לו שדות, כרמים ופרדסים בראשון לציון, רחובות וחדרה.
התרחק מן הגבאות והציבוריות (אם כי במשך זמן-מה נשא מין תואר "רב מטעם" ממונה על-ידי השלטון הטורקי על יהודי המושבה, בהיותו הנתין הטורקי היחידי שבא בחשבון), אך לשני מוסדות התמסר ביסודם ובניהולם כיושב-ראש שלהם, והם: קופה חקלאית בראשון לציון והקופה ההדדית לביטוח בהמות.
נפטר בראשון לציון, כ"ז אלול תש" (19.09.1941).