חסר רכיב

שכונת היקב (שכונת הפועלים)

שכונה שמוקמה בצפון מזרח למושבה, נוסדה בשנת 1933, לאורך רחוב פינסקר של היום והסביבה הקרובה.
הרכב האוכלוסיה: שכונה מעורבת של פועלים ובעלי מלאכה.
בתי השכונה נבנו בצורה אחידה, ע"י לשכת העבודה של מועצת הפועלים אשר שימשה כקבלן ביצוע. בא כוחה היה בן-ציון הורביץ. הבתים נרכשו ע"י המשתכנים באופן עצמאי מידי לשכת העבודה. השטח היה מחוץ לשטחה המונציפלי של רחובות.

תיאור תחילתה של השכונה נכתב  ע"י עודד ישראלי שגדל במקום וגר בו עד היום.
באמצע שנת 1932 נעשתה פרצלציה על אדמות כרם השקדים של גרשון לוין. כנציגי קבוצת פועלים חתמו על הסכם עם גרשון לוין, צבי סוחובלסקי ומנשה צידלקובסקי. המגרשים שהוצאו למכירה היו בגודל 914 מ"ר כל מגרש במחיר 20.1 לא"י (לירות ארץ-ישראליות). שורת המגרשים הצפוניים (כיום המספרים האי זוגיים ברחוב פינסקר) גבלה עם הפרדס של רוברטס. הדרך מן השכונה לכביש רחובות-יפו, כיום רחוב הרצל, עברה בין פרדסי דוד ומרדכי שוורץ.

עם תחילת בניית הבתים הראשונים, על הבונה ביתו היה לשלם לקבלן 78 לא"י. ניתן היה לשלם זאת בתשלומים. הבתים נבנו משני צידי דרך עפר כשחזיתם פונה לדרך. המבנים היו פשוטים, בנויים מבלוקים של מלט, הגג בטון יצוק מסביב לגג כרכוב צר. בבית היה הול כניסה, ששימש כחדר, חדר שינה, מטבח עם פינת אוכל וארון אוויר למצרכים. בקצה המסדרון הייתה מקלחת עם מים קרים. המבנים היו אחידים עם שינויים שמבנה הקרקע דרש. בדרך כלל מדרגות, או עמודים. לרובם הייתה מרפסת בכניסה. השירותים היו בחוץ, בחצר. במבנה עץ לא גדול, היה בור חפור באדמה מעליו מושב עץ שבמרכזו חור. כל הביוב של הבית התנקז לבור חפור בחצר- ג'ורה שקוטרו היה שני מטר ועומקו כ-שניים וחצי מטר. המהדרים היו מצפים את קירותיו בבלוקים מתאימים. את המקום כיסו פחים. יש האומרים שאת הבתים תכנן אריך מנדלסון שרצה בעילום שמו.


בחצר נהגו לגדל ירקות לצרכי הבית. (עגבניות, בטטות,גזר, צנוניות...) בשלב מאוחר יותר ניטעו עצי פרי. חלקם נקנו (עצי תפוחי עץ, אגסים, חבושים, לימונים. שסק וגויאבה). צמחים אחרים כמו המנגו, הפיטנגו, ועוד פירות שלא היו ידועים בארץ ניתנו למשפחות חינם, במסגרת הניסיונות לאקלמם בארץ. אנונה- אצל משפחת זיידן, אבוקדו אצל משפחת לייבל, קומקוואט משפחת צבי אהרוני. פומלו גדל בפרדס הסמוך של חיים וויצמן. כל אלו טופלו וצמחו בתנאיי חוסר מים. מיקום השכונה היה על גבעה גבוהה יחסית לסביבה הקרובה. לחץ המים אז לא איפשר למים להגיע לבתים בכל עת. בשנת 1946 נבנתה ברכה בת 50 ממ"ק שהקלה על המצוקה. תמונת הברכה על קשיי אספקת המים שהטרידה את התושבים אנו למדים ממכתב שנשלח ב- 6.6.1945 למועצה המקומית ברחובות ובו תובעים התושבים הסדרת ענייני המים באופן יסודי. הם מציינים שגם השנה היו ימים רבים ללא מים, ביחוד בשבתות. ישנם מקומות שהמים לא מגיעים כל השבוע. משפחות זיידין. אפרתי, קרסניצקי.

הדרך לרמלה (שעברה מצד מערב: מאשדוד, יבנה, זרנוגה, קובבה). הייתה דרך עפר שעברה צפונית לשכונה בדרך בית המטבחיים, במרחק לא גדול מהשכונה, הייתה מקור לצרות מצד הערבים. גנבת כבסים שהיו תלויים ליבוש על החבלים בחצר, חדירה לבתים (שלא היו נעולים), היו מעשה שגרתי. עד שהסכסוך הפך ללאומני. אנשי השכונה קיימו תורנות שמירה בנשק בלתי לגאלי (רובים איטלקים ארוכי קנה. בצד רובה הצייד שהיה ברישיון אצל צבי אהרוני (חוואג'ה ראזאל). היו תקריות ירי אך לא היו נפגעים בנפש. אנשי השכונה פנו במכתב בקשה למועצה המקומית, בו ביקשו להוסיף פנסים להאיר את הסביבה גם בשעות לילה מאוחרות וכן לעשות הכול להגברת השמירה והביטחון. על החתום שלושים חתימות.

רק בשנת 1945 נענתה המועצה לבקשה שישכרו חברת שמירה. בפגישה ב- 7.8.1945 עם נציגי ארגון השומרים, סוכם שהחברה תיטול על עצמה את השמירה ברחובות כולל שכונת היקב. לשומרים אילו התווספו כל ערב צעירים שחוייבו לצאת לשמירה ללא שכר.

על קושי נוסף אנו למדים מהכתוב במכתב שנשלח לעירייה "נבקש לאחוז בכול האמצעים לשם קידום התוכנית לסלילת כביש פרובזורי (זמני) ולהתקנת מדרכות למען הקל על טלטולי התינוקות ואמהותיהם והגברת הבניה. על המכתב חתומים שלושים בתי אב.

מקורות מידע
עודד ישראלי, תושב השכונה
ארכיון העיר רחובות: מיכל 53 תיק 13, מיכל 77 תיק 7.
מאה בתים ברחובות, ברוך רביד עמוד 136
חסר רכיב