נעמי סמילנסקי (2016-1916 )

נעמי נולדה ב- 1916 בקרקוב לרחל וליעקב וולמן, ועלתה ארצה ב- 1922. בילדותה בקרקוב אמה נהגה לקחת אותה לתערוכות. היא גדלה והתחנכה בירושלים. אמה לימדה אותה לקרוא ולכתוב שירה בגרמנית. אביה עזב את הבית, ונעמי החלה לעזור בפרנסת המשפחה במתן שיעורים פרטיים כבר בהיותה תלמידה בבית הספר היסודי.

בהיותה בת 16 החלה ללמוד בסמינר למורים (המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין) בבית הכרם בירושלים, שם ב- 1933 הכירה את יזהר[1]. היא מעידה על עצמה כי הייתה "אש להבה" ומחוזרת על ידי כל הבחורים, והייתה עם ניסיון רומנטי. היא הייתה נערה מחוננת והיה לה כישרון מוסיקלי גדול, וחרלמוב המורה[2] למוסיקה לימד אותה בחינם לנגן ולשיר.

בתום הלימודים בסמינר עבר יזהר למושבה יבניאל שבה היה למורה, ונעמי הלכה ללמד בקבוצת גבע. הם המשיכו להיפגש כל שבוע בקביעות. בין השנים 1937 – 1941 למדה בבית הספר בצלאל (החדש) אצל מרדכי ארדון ציור ורישום, ותחריט וחיתוך עץ אצל יוסף בודקו. יזהר התחיל ללמד בבן שמן. מבצלאל עברה נעמי ללמד בבנימינה. הם נישאו בשנת 1941., ונעמי עברה לגור וללמד בבן שמן.

אל הבית ברחוב מוסקוביץ 14 ברחובות הגיעה נעמי ב- 1946 והתגוררה בו יחד עם יזהר 45 שנה. היה זה בשבילה סוג של בית כלא. הם עברו לגור ברחובות כי יזהר היה קשור מאוד לאמו, חס עליה לאחר שנהרג ישראל אחיו הבכור[3], ואחרי שאביו זאב סמילנסקי[4] הלך לעולמו ב- 1944. נעמי חילקה את הבית ויצרה לה וליזהר דירה נפרדת ואת הלול הסבה לסטודיו. נעמי סיפרה כי אמו של יזהר "התייחסה אליה כאילו היא עשתה לה טובה גדולה וכאילו באה כדי לחמוס ממנה לא רק את בנה, אלא גם את רכושה, ויזהר לא רצה לעזוב[5]".

נעמי סמילנסקי לימדה 36 שנים (1950 – 1986) אמנות בבית הספר התיכון ע"ש עמוס דה שליט ברחובות, וב – 1993 בגיל 70 לימדה תחריט בבצלאל. בסטודיו שלה יצרה תחריטים בעזרת מכבש שקיבלה במתנה מנחום גוטמן, ואחר כך במכבש שקנתה בעצמה. נעמי איירה את מרבית ספריו של יזהר[6].

בשנת 1960 השתלמה ב- Central School for Arts and Crafts בלונדון ועברה השתלמויות נוספות בבוסטון ובניו יורק. בשנת 1968 קיבלה מלגה מ"קרן פורד" ושהתה ארבעה חודשים בסדנה "תמרינד" בלוס אנג'לס. הייתה בת 46 כשנפתחה תערוכת יחיד ראשונה שלה. היו לה עשרות תערוכות קבוצתיות בישראל ובחו"ל. יצירותיה נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובחו"ל. ד"ר חיים גמזו ראה בה אחת מאמני התחריט החשובים בארץ.

ב- 1991, בגיל 75 החליטו נעמי ויזהר לעבור למישר, יישוב במועצה האזורית גדרות. יזהר עקר לשם בעל כורחו והיתה לו זו פרידה קשה מביתו ברחובות. זאב בנם הצעיר וחיה אשתו גרים במישר, מטפחים כרם גפנים, והקימו יקב קטן ליין. לידם נבנה ביתם של ההורים, נעמי ויזהר.

באתר זה מוצגים דיוקנאות עצמיים של נעמי סמילנסקי ושל בעלה ס. יזהר, ואיורים של מקצת מספריו של יזהר. הרישומים בצבעי מים ועפרון, צולמו מקטלוג "הסטודיו רעננה" שנמסר על ידי האמנית לבקשת הארכיון לתולדות רחובות. נעמי סיפרה כי לא אהבה את רחובות ולכן לא ציירה את נופיה.

האוצרת עדה נעמני, בת רחובות, כתבה על עבודותיה של נעמי: "...את דיוקנו של הסופר ס. יזהר, עמו חלקה את חייה, ציירה פעמים אין ספור... בתקריבי הפנים ובתנוחות הביתיות ניכר הניסיון למסור עדות על יזהר, אישיות ידועה ונערצת, מתוך מבט קרוב ואינטימי מאוד, מבט על יזהר בנעלי בית... המבט הנוקב והבלתי מתפשר ביותר מצוי דווקא בפורטרטים העצמיים של נעמי, בהם היא מוסרת עצמה ללא כחל ושרק. שם נבחין קודם כל בעיניים, בנוכחותו החדה והסקרנית של המבט. זהו מבט היוצר את הקשר הראשוני בינה לבין המודל שמולה, סדרת דיוקנאות עצמיים אלו מצטרפת לגלריה גדולה ומעניינת של ציורים בהם מתבוננים ציירים בעצמם ומוסרים על כך עדות כנה ובלתי מתפשרת."

בראיון שערכה נרי לבנה עם נעמי סמילנסקי בעתון "הארץ" - היד שאוחזת את העפיפון, נעמי סיפרה שהייתה צריכה להילחם על אמנותה: "קודם כל יש העניין של מקום. כדי לכתוב צריך שולחן וזהו, אבל לאמנות צריך מקום, לתחריטים במיוחד. צריך גם חדר חושך וצריך חומצות, שאגב הרסו לי גם את הריאות...".

נעמי כתבה משך שנים רבות סיפורים לילדים ולמבוגרים, אך מעולם לא פרסמה אותם, מלבד הסיפור "נעילה" העוסק בהלוויית אמה, שאותו פרסמה בכתב העת "פרוזה".

היא נפטרה בשנת 2016 ונקברה ביישוב מישר. השאירה אחריה שני בנים - ישראל (1942) וזאב (1954), ואת הבת הילה (1944).

תערוכות נבחרות:
1962 גלריה נורה, ירושלים
1963 מוזיאון בצלאל, ירושלים
1965 מוזיאון הנגב, באר שבע
1968 גלריה דוגית, תל אביב
1968 גלריה אנגל, ירושלים
1975 גלריה גולדמן, חיפה
1970 מוזיאון תל אביב, תל אביב
1970 אוניברסיטת בוסטון, בוסטון
1976 תערוכה קבוצתית במוזיאון תל אביב
1978 הציגה במסגרת הביאנלה ה-6 בפירנצה, איטליה
1979 גלריה ג'ולי מ., תל אביב
1979 גלריה הירשברג, בוסטון
1980 גלריה צ'פמן, קנברה, אוסטרליה
1981 "מתקשרים לקדישמן", תערוכה קבוצתית, מוזיאון ישראל, ירושלים
1983 גלריה שרה לוי, תל אביב
1984 קיבוץ כברי
1988 גלריה שרה לוי, תל אביב
1990 הגלריה העירונית, רחובות
1994 "דיוקנאות", מוזיאון ישראל, ירושלים
1995 טריאנלה להדפסים קטנים, תערוכה קבוצתית, טוקיו, יפן
1998 "טובל במים טובל באור", תערוכה קבוצתית, מוזיאון ישראל, ירושלים

2008 "נוף: ארבע גדרות וכמיהה", הסדנה לאמנות ביבנה, אוצרת אירית לוין

הערות:
[1] ס. יזהר (סמילנסקי) יליד חוות הניסיונות בחולדה. בנם של זאב סמילנסקי ומרים וויץ. היה בן 11
כשהגיע עם משפחתו לרחובות. סופר עברי, מחנך, חבר כנסת, חתן פרס ישראל לספרות יפה וחתן פרס
א.מ.ת לספרות.
[2] חרלמוב, ס.יזהר, סיפור קצר מתוך צדדיים, כנרת זמורה – ביתן 1996.
[3] ישראל סמילנסקי עסק בחקלאות מיום שסיים את לימודיו במקווה ישראל. נהרג בתאונת דרכים בעת שנסע לנגב בשליחות הקרן הקיימת.
[4] זאב סמילנסקי (1873- 1944), יליד רוסיה, סופר, פובליציסט, מורה, עורך וסטטיסטיקן.
[5] היד שאוחזת בעפיפון, נרי ליבנה, עיתון הארץ, 20 בספטמבר 2006

[6] רשימה חלקית: עלילות חומית, סיפורי מישור, עלילות עזי בעל הצלקת, 7 סיפורים, תפו ופוזה, ברגלים יחפות, ששה סיפורי קיץ, אפרים חוזר

לאספסת

חקר וכתב - צביקה תדמור